"לא משנה מה גובה ההכנסה שלך, אם זה מקור הכנסתך היחיד, חיזקת את מקומך בתוך מעמד הביניים המתפורר. אני למדתי זאת בדרך הקשה – מכרתי את הזמן, בניסיון לטפס הכי גבוה בהר – ההר הלא נכון. למרות השכר הנאה והתנאים הטובים הבנתי, כדי להוריד את התלות בשכר החודשי, ולחיות חיים נוחים חייבים לשנות את המשוואה: זמן = כסף. ולשם כך – עליכם לגרום לכסף לעבוד בשבילכם, לפחות באותה הנמרצות, שעבדתם עבורו".
לצד סיפורים אישיים, מתאר עומר מויאל בצורה פשוטה – מהי מפת הדרכים אשר עליכם לעבור, על מנת להגיע מעובד שכיר למשקיע בכיר. בין אם אתם שכירים, או בעלי עסק קטן – הספר הוא ההשקעה הטובה ביותר שתעשו – השקעה בעצמכם. תקבלו בהירות, כיצד להתחיל את המסע, בסופו תוכלו לייצר ביטחון פיננסי וחופש כלכלי.
להשקיע זו לא אפשרות – זו חובה
כיום בבתי הספר, שיטת הלימוד שונה מזו שהייתה כשאני הייתי תלמיד. החל באופן שבו מעבירים שיעורים, וכלה במגוון הרחב של החומר הנלמד. עם זאת, שיעורים פיננסיים ממשיים בכלכלת המשפחה, בתכנון משק הבית ובהתנהלות עם כסף (מילה גסה), כמעט ולא נלמדים אם בכלל, והם לא חלק מתוכניות הלימוד של משרד החינוך. להפך. הקונוטציה הנלווית לביטוי 'עשירים' היא שלילית, ואם היא מתלווה למשהו חיובי, היא מוצגת בסרטים ובפנטזיות, ואיתה התחושה שכדי להיות עשיר צריך מזל... אך המציאות שונה לחלוטין.
בסקר שנעשה בשנת 2017 נמצא כי כ־88% מהמיליונרים שעשו את הונם בעצמם ('Self made') , כלומר בעשר אצבעותיהם וללא ירושה, רובם אף התחילו בנקודת פתיחה קשה. מכך אפשר להבין שכדי להגיע לעושר גדול, כזה שמביא איתו חופש כלכלי אמיתי, אין צורך בהתחלה מבוססת.
הדרך אל העושר
'מומחים' רבים להתנהלות כלכלית לרוב ממליצים שכדי לחסוך כסף כדאי לא לאכול בחוץ כל יום. הם מייעצים לרוקן את תא המטען מהחפצים הלא נחוצים ביום־יום ובכך לחסוך דלק. מסבירים לכם שאם תערכו קניות פעם בחודש ותקנו רק מהמבצעים, תגדילו את החיסכון שלכם בכמה שקלים, כך שבתוספת לכל החסכונות שציינתי, אתם תגיעו לחיסכון של 2,500–3,000 שקל בשנה. ואם לא תבזבזו אותם במשך ארבעים שנה, אתם תגיעו לעושר.
ההמלצות האלו הובילו אותי למסקנה מייאשת אחת: אני אהיה קודם מבוגר מאוד, ורק אז עשיר מאוד. לא התרשמתי.
הבינו את האבסורד. אתם מעניקים למעסיק את המשאב הכי חשוב שיש לכם – הזמן. בתמורה הוא דואג לקחת לכם עוד מאותו זמן יקר עבור תלוש נייר. גם אני מעסיק והעסקתי עובדים, אך היחסים צריכים להיות כאלו שמשתלמים לשני הצדדים, ולא ככופר עבור הזמן שלהם. למשל: העובד לומד מהניסיון שלי ונחשף לשיטות שלא הכיר לפני או משכורת על בסיס הצלחות: כשאני מרוויח – העובד מרוויח.