מנכ"ל משרד הפנים על הרגעים המטלטלים: "מגרש בגודל של אצטדיון, מלא בארונות"

מתוקף תפקידו הוא ביקר שם כמה פעמים והיה עד למראות הקשים. פרץ מטבעו אינו אדם שמשתפך. הוא בורר מילים, לא מחצין רגשות או מפליג בסיפורים אישיים, ומתרחק מהתקשורת. עד היום התראיין רק פעם אחת. אבל כשהוא מספר על הפעם הראשונה שביקר במחנה הצבאי, שהפך בשבת אחת למחנה מוות של אזרחים וחיילים, הוא מתקשה להסתיר את הסערה הפנימית שמעורר בו הזיכרון.

"בעקבות האסון הנורא הזה, משטרת ישראל, הצבא, משרד הפנים והמשרד לשירותי דת פיתחו מיומנות שאין דומה לה בעולם לזיהוי גופות. באסונות גדולים, כמו רעידת האדמה בטורקיה, קוברים בקברי אחים. מדינת ישראל לא יכולה להרשות את זה לעצמה ולכן הייתה התעקשות לזהות את כל החללים, עם מינימום טעויות, פרויקט עצום וחשוב".

פרץ, 47, נשוי לריקי ואב לשלושה, גר ביישוב ניל"י בבנימין. אחרי שהוסמך כעו"ד, פתח משרד עם עו"ד מיכאל קליינר, נשיא בית הדין של הליכוד. את הקריירה במגזר הציבורי התחיל ב־2013, כיועצו של מזכיר הממשלה דאז, עמיחי מנדלבליט, ובמקביל ייעץ לראש הממשלה בנימין נתניהו.

בתום כהונה כסגן מזכיר הממשלה, מונה בשנת 2019 למנכ"ל בפועל של משרד ראש הממשלה. במהלך קדנציה בת שנתיים כמינוי זמני, עסק בגיבוש המדיניות הכלכלית במשבר הקורונה, התוכנית הממשלתית לטיפול באלימות בחברה הערבית, הובלת הסכמי אברהם וההיבטים הכלכליים בתוכנית השלום של ממשל ארה"ב, מטעם ראש הממשלה. המשפחה ראתה אותו בעיקר בסופי השבוע כשהיה צמוד לנתניהו וגם בשלושת החודשים האחרונים, הוא נמצא יותר במשרד ובשטח, מאשר בבית.

בשנת 2021, עם עזיבתו את השירות הציבורי, עסק בייעוץ לפרויקטים פרטיים בארץ ובחו"ל, קידם את היישוב רמת טראמפ ברמת הגולן וסייע לראש המועצה האזורית גולן, חיים רוקח, בהתנדבות. "כשהוקמה הממשלה פנה אליי אריה דרעי, שיש לי איתו היכרות ארוכה ויש לי אליו הערכה רבה", הוא אומר, "וראיתי בזה אתגר גדול, כי בקורונה הבנו שהרשויות המקומיות הן הזרוע העיקרית שנוגעת באזרח ויודעות איך לעשות את זה".

אבל כל זה היה לפני 7 באוקטובר, אסון שטרף את הקלפים ושינה את סדר היום הלאומי. את הטלפון הראשון קיבל פרץ בשעה 7:15. על הקו היה ראש מנהל החירום במשרד, שהודיע לו על אירוע חריג בדרום. "נכנסנו להערכות מצב ויצרנו קשר עם הרשויות. אני לא יודע להעביר תקציבים בשבת, אבל פתחנו מחסני חירום, חילקנו ציוד ונכנסנו לפרוצדורה של החללים במחנה שורה.

לצד הטיפול במפונים, שעבר אחרי כחודש למשרד התיירות, הוא הציע לראשי רשויות להצמיד אליהם ראש רשות לשעבר שילווה אותם, ונתן יד חופשית מבחינת תקציב ורגולציה לעשות את מה שצריך ולקח על עצמו את האחריות. "התקציב הראשון עבר אליהם מיד. אנחנו היינו שם פיזית, השר הגיע מספר פעמים לתמוך ולתת חיבוק".

גם בצפון משרד הפנים היה אחראי על פינוי התושבים לפי הנחיות פיקוד העורף, תוך ניסיון (שברובו לא צלח), לשמור על שלמות הקהילות. מה שהיה קל יחסית ביישובים קטנים, הפך לבלתי אפשרי בקריית שמונה, שם מפוזרים התושבים ב־200 בתי מלון ברחבי הארץ, מה שמקשה על הפעלת מערכת החינוך.

"עבדנו בשיתוף פעולה עם ראשי הרשויות ונתנו מעטפת לוגיסטית. מהר מאוד הבנתי שהרשות המקומית היא זו שעומדת בחזית באירוע ותפקידי לתת לה כלים לנהל אותו. נתתי תקציב לאביחי שטרן בקריית שמונה להפעיל מוקד טלפוני לתושבים ולשכור חברת אבטחה שתאבטח את העיר כדי למנוע ביזה, בלי לשאול יותר מדי שאלות. זה נתן לו אוויר ויכולת לפעול. ובעקבות הצורך הזה, הקמנו את פורום המנכ"לים".

"פורום המנכ"לים", שהקים פרץ ביוזמתו, אמור להיות "מנהלת הצפון", המקבילה ל"תקומה" הדרומית, רק בלי השם הנוצץ והמנגנון היקר. הוא מאגד את מנהלי משרדי הממשלה הבכירים ביותר, שיודעים ויכולים להזיז קירות אם הם רוצים. אלא שהפוליטיקה והאגו עצרו את תנועת גלגלי הפורום, שחשיבותו עלתה אחרי התפטרותו של טל בסכס, שעמד בראש "המשל"ט האזרחי", גוף שהיה אמור לטפל בעורף, ונותר נטול סמכויות ועכשיו גם מנכ"ל.

מתברר שמנכ"ל משרד ראש הממשלה, יוסי שלי, לא אהב את הכוח שמתרכז בידיו של פרץ, קודמו בממשלת נתניהו (הקודמת), ועצר כל יוזמה שניסה לקדם, כולל חקיקה שתיתן לה סמכויות. נתניהו נמנע להתערב בסוגיה, עד אמצע השבוע, כשבפגישה שערך עם ראשי הרשויות בצפון, בנוכחות קבינט המלחמה ושרי ממשלה, ביקש מפרץ, יוסי שלי ושלומי הייזלר, מנכ"ל האוצר, לדאוג להעברת 3.5 מיליארד שקל לטיפול בתושבי ויישובי הצפון.

פרץ נזהר בכבודו של שלי. "אני עובד בשיתוף פעולה מלא עם מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שמוקיר ותומך. בהתחלה היו מחשבות מי יוביל את זה, והגענו לסיכום שנעשה את זה במשותף".

יחסית למשרד הממשלה האחרים, משרד הפנים בראשותו של ארבל, תפקד באופן מתקבל על הדעת. לחובתו נזקף ברדק פינוי התושבים שהוטל עליו במקום הפעלת תוכנית "מלון אורחים", שהפך לפארסה לא מנוהלת.

הפינוי ניתן בחלקו לסוכנות תיירות, שמשכנת בשגרה שוטרים בבתי מלון וגזרה קופון על חשבון המדינה, ולראשי רשויות שלא הצליחו לעמוד בנטל. ואחרי כחודש עברה לאחריות משרד התיירות שלקח על עצמו את המשימה המורכבת. מנגד, ראשי הרשויות מספרים על הקשבה, יעילות בעבודה מולו, ומאמץ לקצץ בירוקרטיות ורגולציות מיותרות.

"המטרה האזרחית של המלחמה היא החזרת התושבים לבתיהם ולשגרה. אבל ההצלחה תהיה לנווט השקעות כספיות לשם, כדי שאם יקרה אירוע חירום דומה, הן יוכלו להתמודד איתו בצורה מיטבית. אנחנו רוצים אוכלוסייה חזקה, שמחזיקה את עצמה, עם מנועי צמיחה. זאת המטרה הגדולה".