מי שלא ראה חייל או חיילת טסים במדיהם הביתה בנמל תעופה בארה"ב, אולי לא יבין את המילים, אבל את התחושה אי אפשר לפספס: התודה ניכרת מכל פינה, ההוקרה באה מיד אחריה ואומרת לאותם צעירים שבחרו בקריירה צבאית או נשלחו אליה לפי חוק, אתם משרתים גם אותנו, גם אם המרחק בינינו הוא אלפי מיילים. השירות בצבא ארה"ב יכול להתבצע במקומות רבים בעולם, באזורי לחימה או בסיסי קבע במדינות ידידותיות, ההוקרה נשארת וההערכה אל חיילי המילואים טסה איתם עד הבית.
אראל מרגלית: "אם לא יחזירו את התושבים לצפון, הוא יפשוט את הרגל"
בישראל השירות הצבאי מתבצע בתוך המדינה. הוא נועד להגן על גבולותיה ולקיים את משימות הביטחון השונות בתוכה. מדי החיילות והחיילים אינם מראה חריג אם כי לא נראה בשדות התעופה שלנו, כי הם מגיעים הביתה בהסעות או בתחבורה הציבורית. השירות נתפס מובן מאליו, ההוקרה? לא בהכרח.
השורה הכי חשובה בקורות החיים של מועמד לנשיאות בארה"ב היא השירות הצבאי, שם הוא הופך לגיבור מלחמה, אם רק דרך אי־פעם באזור שבו נורתה ירייה. כאן מרביתנו משרתים עד לגיל מבוגר, מתקופות קצרות ותדירות יותר ועד לטייסות וטייסי חיל האוויר המשרתים יום בשבוע באופן קבוע במשך שנים ארוכות. מרביתם מעוניינים להמשיך ככל הניתן.
המילואים דורכים ברגל אחת בעולם האזרחי ובשנייה עומדים על ביטחון מדינת ישראל, המפריד כמעט שאינו קיים. חיילי המילואים הם אוכלוסייה מעורבת בהגדרתה, אכפתית בצורה קיצונית וערכית באופן מעורר השראה ברחבי העולם. חיילי המילואים התעוררו השבוע להנחיה הקובעת כי מי מהם שבחר להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות לא יוכל להמשיך לעשות מילואים, משמע, הוא ייאלץ לבחור בין שירות המילואים ושירות הציבור, כאילו שיש הבדל בכוונה ובדרך, בתפיסת העולם וברצון להקריב בשדה הקרב ובשירות הציבורי.
אות קלון הוא למדינה המאלצת את מיטב בניה ובנותיה לבחור כיצד הם רוצים לשרת את מדינתם. קשה פה מספיק לשרת, מעט אנשים עושים זאת מתוך אמונה ורצון לעתיד טוב יותר, אז עכשיו אומרים להם שלא ניתן לשלב את הרצון לתרום עם הרצון להשתלב במנהיגות הציבורית? המדים טובים לשדה הקרב אבל את הכוונות שלכם תשאירו שם, כי לא יעלה על הדעת שאנשים שרוצים לתרום למדינה ייאלצו לבחור, כפי שלא יעלה על הדעת כי ראשי רשויות ומנהיגים לא יעודדו את תושביהם לשרת ולהתמודד, לתרום וליזום.
הנחיות שונות הניתנות בימים האחרונים לא מפזרות את מסך העשן, לא מתקנות תקנות או קובעות נהלים ברורים שייתנו לאנשי המילואים להמשיך לשרת ולהתמודד. הפוליטיקה הקטנה נמשכת בעוצמות גדולות, עד שמתעוררת השאלה: האם לא אלו האנשים שנרצה שיובילו אותנו וינהיגו אותנו אחרי שלחמו עבורנו במשך שנים – וביתר שאת מ־7 באוקטובר?
לאן הלכה הציונות והיכן הסתתרה בינתנו? החיבור בין השירות הצבאי לשירות המדינה חזק ובסיסי בהיסטוריה של מדינת ישראל. זו מציאות קיימת שאין בלתה, היא לא מעוורת אותנו מלראות את הצורך לשלב תרבויות שונות ככל הניתן בהנהגה ולטפח מנהיגים ומנהיגות אזרחיים טובים וראויים לא פחות, אבל מכאן ועד לנתק את הקשר הכל כך ישראלי הזה? זה מעיד על אובדן הדרך! חוסר תמיכה והתייצבות של מנהיגות הרשויות המקומיות בסיפור הזה מקומם ומצער כאחד.
לא קל לחיות כאן, מאתגר יותר ויותר מתקופה לתקופה, מה שצריך לעודד אותנו בכל יום מחדש לחזק אנשים שרוצים להיכנס למים (העכורים לעתים) של השירות הציבורי, להרוויח פחות ולעבוד יותר בדרך כלל, לדאוג לאוכלוסייה גדולה במיוחד ולהעמיד עצמם כאחראים עליה. זוהי תחילתה של חברה בריאה ומודרנית, זהו החזון הציוני במיטבו, גרסת 2024, בדיוק מה שאנו זקוקים לו באחת התקופות המאתגרות שידענו במדינת ישראל - ובמיוחד לקראת העתיד שיבוא מיד אחריה, המאתגר לא פחות. שם נצטרך את אותם הלוחמים ואותן הלוחמות שהיו שם, שראו ולחמו, שנרתמו ועזבו את הכל על מנת להגן על כולנו באומץ.
עם החפץ בעתידו צריך להאדיר התנדבות, אומה חזקה מעודדת מנהיגות ואוכלוסייה מלוכדת לא עסוקה בלהפריד ביניהם. השירות הציבורי זקוק למתיחת פנים ולשינוי, כדאי שיכניס לתוכו מנטליות אחרת ותרבויות עבודה מגוונות, מילים כמו תחקיר ויעד, הנחות עבודה של אחריות ושקיפות, אמינות וביטחון.
למדינת ישראל חוק שירות חובה. לא כולם ממהרים למלא אחריו, אך עדיין כמות לובשי המדים גדולה. זהו מגזר יצרני ותורם, אכפתי ומתנדב, העונה בפה מלא על השאלה איזו מנהיגות אנחנו רוצים לעצמנו. לא כולם מעוניינים לשרת את הציבור מעבר למילואים, זה טבעי וזה בסדר גמור, אולם אלו שרוצים, לא צריכים להרגיש חריגים, לא צריכים להתמודד עם קשיים, נוסף על הקיימים ובוודאי שלא צריכים להילחם על הזכות להיבחר ולשרת את הציבור, את זה עשינו מספיק במקומות אחרים ונעשה בעתיד ככל שרק יידרש.
אז בפעם הבאה שאתם שומעים על חיילי מילואים המעמידים עצמם לבחירת הציבור, חבקו אותם ותנו להם מילת עידוד, אנחנו לא חייבים לבחור בהם בגלל שהם משרתים במילואים, אלא רק בגלל מי שהם, כישוריהם ותפיסת עולמם - אנחנו כן חייבים לבחור בדרך שתאפשר לכמה שיותר מהם להציע עצמם לבחירה שלנו.
הכותב הוא יו"ר איגוד הטייסים הישראלי