לפני שבועיים החליט עמנואל רוזנצוויג לקחת את משפחתו לנופש קצר בתאילנד. הוא קנה כרטיסים לטיסת אל־על שהייתה אמורה להמריא ב־11 בלילה, אבל ברגע האחרון התברר לו שהטיסה בוטלה עקב תקלה במטוס. בחברה דיברו על איחור של כמה שעות, אבל רוזנצוויג החליט שאין על מי לסמוך, קנה כרטיס בטורקיש איירליינס והמריא לחופשה דרך איסטנבול. זה נשמע כמו סיפור ישראלי שגרתי בעונה זו, למעט העובדה שהנוסע המתוסכל הוא קברניט בחברת אל־על שהעדיף לסמוך על המתחרה הטורקית ולא על חבריו.

השבוע שוחח איתי רוזנצוויג ארוכות על מה שהוא מגדיר כ"רצח אופי" שעושים לו ולחבריו. “יש פה קמפיין מתוכנן ומתוזמן נגד הטייסים, המופעל על ידי מערכת יחסי ציבור מתוזמנת שמפעילה ההנהלה", הסביר רוזנצוויג. “לא עשינו עיצומים, מעולם לא היינו בעיצומים, לפחות ב־12 השנים שאני עובד בחברה".

אז מה קרה פתאום?
“באוגוסט 2015 חתמנו על הסכם עבודה רוחבי בין ההנהלה לבין כלל עובדי החברה, שאפשר לנו להמשיך לעבוד. כבר בעת שנחתם ההסכם היה ברור לנו שהוא לא יחזיק מעמד לאורך זמן, בגלל שינויים צפויים בחוקי התעופה ובאל־על. זמן קצר לאחר החתימה החל מו"מ נפרד עם הטייסים. היה דיון ענייני ורציני, אבל כל פעם שנדמה היה שמגיעים להסכמות - ההנהלה ניתקה מגע. ברקע התחילו בתקשורת כל מיני השמצות על הטייסים. פרסומים על משכורות הזויות שאיש אינו מרוויח אותן. ברור היה לנו שמנסים להפעיל עלינו לחץ בצורה לא נקייה. אבל היינו כפופים לאיסור שהטיל בית המשפט על הצדדים לפנות לתקשורת. הוועד אמר לנו כל הזמן לא לקחת ללב ולחזור לעבוד בצורה רגועה".

אז מה קרה פתאום בחודשים האחרונים?
“בכל 20 בחודש אני מקבל את לוח הטיסות המתוכננות לחודש הקרוב. בכל לוח טיסות יש כמה טיסות שלא אוישו בגלל כל מיני תקלות, והן מאוישות במהלך החודש כטיסות בלתי מתוכננות. הלוח שקיבלנו באוגוסט היה אדום מסימונים של טיסות שאינן מאוישות מראש. זה התחיל את הכאוס. אומנם הכינו אותנו לקיץ קשה ועמוס, אבל איש לא אמר לנו שתהיה כמות כזו של טיסות לא מתוכננות, שהחברה מתכננת להקפיץ עבורן טייסים שאינם מתוכננים לטוס".

"מעולם לא היינו בעיצומים". לוח ההמראות בנתב"ג. צילום: יוסי זליגר, פלאש 90"מעולם לא היינו בעיצומים". לוח ההמראות בנתב"ג. צילום: יוסי זליגר, פלאש 90


מה זה אומר מבחינת הטייסים?
“עומס גדול. חוזה העבודה שלנו הוא על 75 שעות בחודש. החברה יכולה לצוות אותנו ל־85 שעות. לוח הטיסות של החברה הביא אנשי צוות רבים ליותר מ־100 שעות טיסה לחודש ולמגבלות החוקיות של שעות טיסה לפי חוקי התעופה. זה היה תכנון מאוד לא ריאלי שהביא לתקלות. כשהטיסה לא מתוכננת, צריך להקפיץ טייס. יש לי הקלטות של שיחות שבהן ביקשו ממני לבצע טיסה שאמורה לצאת בזמן שמדברים איתי, למרות שהחברה ידעה לפחות כמה ימים מראש שהטיסה לא מאוישת. זה היה קיץ מטורף. השתדלתי להיענות לקריאות והגעתי ל־140־120 שעות בחודש. לא תמיד אפשר להיענות להקפצה כזו. מספיק ששתיתי כוס בירה לארוחה ואני מושבת מטיסה למשך שמונה שעות לפחות".

ובכל זאת הכבדתם על החברה בדרישה לחזור מטיסות בלתי מתוכננות במחלקת עסקים?
“זו הייתה דרישה של ההנהלה, ובסך הכל דרך להגדיל את מספר הטיסות. כך למשל טסתי לברלין בכיוון אחד, ובמקום לחכות לטיסה עם המטוס שלי בחזרה - החזירו אותי לישראל וכך הייתי זמין לטיסה נוספת. היום יש עשרות טייסים של אל־על שתקועים בחו"ל, רוצים לחזור לישראל ולהמשיך לטוס אבל אינם יכולים, כי הטיסה שאמורה להחזיר אותם מבוטלת. זה קורה כי טיסות של החברה מוחלפות בטיסות של מטוסים חכורים. זה לא בעיה של תכנון לקוי. ההנהלה שלנו יודעת לתכנן היטב. זה משהו אחר, שאני לא יודע להסביר אותו".

המטוסים נחכרו בתקופת העומס שלטענת ההנהלה הטייסים יצרו, ולא גזלו עבודה מהצוותים שלכם.
“ההנהלה טוענת שהיא נאלצה לחכור מטוסים בגלל העיצומים כביכול. אבל האמת היא שלא ניתן לחכור מספר כזה גדול של מטוסים תוך זמן קצר בעיצומה של העונה הכי חמה בענף. ברור שמדובר במהלך שתוכנן זמן רב מראש. בהתחלה נאמר לנו שהמטרה היא להתגבר על עומס היתר, אבל העומס נגמר והמטוסים החכורים עדיין כאן. עכשיו יש כאן טייסים וצוותים בתת־העסקה. הטייסים מקבלים את שכרם על 75 שעות בחודש גם אם טסו רק 60, אבל יש דיילים זמניים, למשל, שמפסידים עבודה וכסף מהתופעה הזו".

ייתכן שזוהי תגובת ההנהלה על הדרישות שהעליתם במשא ומתן. הם מספרים על דרישות כספיות בשווי מיליארדים.
“גם זה שקר שמפיצים: הדיון היה על תוכנית התייעלות. אנו הסכמנו לתרום להתייעלות, כמו למשל בהקטנת צוותים בטיסות טראנס־אטלנטיות, אבל ביקשנו שגם אנחנו ניהנה מפירות ההתייעלות בתוספות שכר. הדרישות שלנו אינן אמורות, בשום מקרה, להגדיל את הוצאות החברה. הנהלת החברה לעומת זאת דרשה שנהיה זמינים לטיסה 24 שעות, שבעה ימים בשבוע. לא הסכמנו להיות עבדים".

אולי עשיתם טעות במו"מ?
“אתה אולי לא תאמין, אבל הנהלת החברה דרשה באמצע הדיונים שנחליף את חברי הוועד שלנו, מכיוון שהם לא מצליחים להסתדר איתם. זה מקומם, אבל הסכמנו להצעת ההנהלה שהקברניט הוותיק ברוך בנדורי יחליף את הוועד במשא ומתן. בנדורי הוא חבר ותיק של יו"ר הדירקטוריון, עמיקם כהן. אבל אחרי שנה של דיונים - גם בנדורי הרים ידיים ואמר לנו שכנראה ההנהלה לא רוצה להגיע להסכם".

תגובת אל־על

“הטענה כאילו החברה יצרה משבר מכוון היא שקר גס. בתקופה שבין ינואר לספטמבר גדלה הפעילות הטיסתית של אל־על ב־2.5% בלבד. הדבר היחיד שבו חל גידול של כ־300% הוא שעות המנוחה של טייסים במושבי עסקים. ההנהלה לא דרשה מהטייסים כוננות 24 שעות, 7 ימים בשבוע, והיא עומדת על הערכתה שעלות הדרישות הכספיות של הטייסים היא 2.5 מיליארד שקל לעשר שנים".

“לגבי תפקידו של בנדורי במו"מ: לאחר שנכשלו כל הניסיונות להגיע להסכמות בין ההנהלה לנציגות הטייסים, עלה רעיון שאת המו"מ בין הצדדים ינהלו אנשים שלא היו מעורבים בו עד כה. את הטייסים ייצג הקברניט ברוך בנדורי ואת ההנהלה יו"ר אל־על עמיקם כהן. מי שהפריע לאורך כל המו"מ והצהיר בלשכתו של יו"ר ההסתדרות כי תוצאות המו"מ הן רק נקודת פתיחה למו"מ עם הטייסים, הוא ניר צוק".

“לגבי השימוש במטוסים חכורים: החכירה לא תוכננה מראש והיא נעשית מדי חודש בחודשו. אנו מקווים להפסיק את החכירה על מנת להפחית את עלויות התפעול. מנכ"ל אל־על חזר והתחייב מספר פעמים כי החברה תפסיק את הפעלת המטוסים החכורים ברגע שהטייסים יתחייבו לטוס כטייסים פעילים הלוך וחזור ולא יפצלו יותר טיסות".

“לטענת הטייסים שהחברה אינה ממצה את שעות הטיסה שלהם: חודש נובמבר אינו עמוס. למרות טענותיהם, כל יום מסרבים טייסים לקחת טיסות, מתנים איוש טיסות לא מאוישות בטיסה בכיוון אחד ומאלצים את החברה לבטל טיסות".

“לגבי ניצול חברי הנהלה וכוננים: טייס בתפקיד ניהול חייב לטוס 40 שעות בחודש. במהלך התקופה, בשל עיצומי הטייסים, הם טסו יותר מ־40 שעות בפועל. כל הכוננים שאל־על פנתה אליהם הודיעו על יום מחלה".

hadarzh@yahoo.com