במסגרת הסכם ממון קובעים בני הזוג איזה קניין ייחשב כרכוש משותף ועל מה תחול הפרדה רכושית. למשל, חוק יחסי ממון קובע שנכס שהובא אל תוך הנישואין, כמו עסק שהוקם על ידי אחד מבני הזוג לפני תקופת החיים המשותפת, יהיה שייך לבן הזוג שהקים אותו ולא ייחשב כחלק מהנכסים המשותפים שיחולקו בפרידה. הצד במערכת היחסים שלא הקים את העסק, לא ייהנה מזכויות בו, גם אם המשכורות ו/או הדיבידנדים שנמשכו מאותו עסק שימשו לכלכלת המשפחה.