השבוע התבשרנו על פרידתם של חיים ונעמי (נאם) הורביץ, אחרי כמעט חמש שנים של חיים משותפים. הורביץ שימש בעבר כחבר בהנהלה ומנכ"ל טבע תרופות אירופה, ובשנים האחרונות עומד בראש CHealth, קרן השקעות פרטית בתחום הביומד. במרוצת השנים הפכה נאם לאשת עסקים בעצמה ופתחה שני מכוני ספא משלה. לשניים גם היו עסקים משותפים - מסעדות תאילנדיות. אין ספק כי לזוג הון עצמי רב - בעסקים של כל אחד מהם ובעסקיהם המשותפים - והפרידה מעלה על הפרק את סוגיית חלוקת הרכוש בגירושין.
 

במסגרת הסכם ממון קובעים בני הזוג איזה קניין ייחשב כרכוש משותף ועל מה תחול הפרדה רכושית. למשל, חוק יחסי ממון קובע שנכס שהובא אל תוך הנישואין, כמו עסק שהוקם על ידי אחד מבני הזוג לפני תקופת החיים המשותפת, יהיה שייך לבן הזוג שהקים אותו ולא ייחשב כחלק מהנכסים המשותפים שיחולקו בפרידה. הצד במערכת היחסים שלא הקים את העסק, לא ייהנה מזכויות בו, גם אם המשכורות ו/או הדיבידנדים שנמשכו מאותו עסק שימשו לכלכלת המשפחה.


עם זאת, במידה וחיים מינה את נאם לתפקיד בכיר בעסק שלו ואפשר לה לקבל החלטות ניהוליות מהותיות, החלוקה תהיה שונה, שכן במצב הזה היא יכולה לטעון שמגיע לה חלק מהעסק ומפירותיו, בשל קיומה של כוונת שיתוף.


העסקים שהוקמו על ידי כל אחד מבני הזוג בנפרד במהלך החיים המשותפים עשויים להתחלק באופן הבא: כל עסק שהוקם במהלך החיים המשותפים ושייך לאחד מבני הזוג בלבד - יחושב ערכו והמוניטין שלו ויחולק בין בני הזוג בחלקים שווים, גם אם הוא רשום על שם אחד מבני הזוג. אם העסק המשותף שרוי בחובות, יישאו בהם בני הזוג בחלקים שווים.


בני הזוג הצהירו כי ימשיכו לנהל את עסקיהם המשותפים יחד. ההחלטה אם להמשיך לקיים את העסק המשותף נגזרת בדר"כ מטיב היחסים בין בני זוג ומיכולתם להעמיד את שיקולי העסק לנגד עיניהם.


הכותבת הינה בעלת משרד העוסק בדיני משפחה ותיקי גירושין מורכבים.