נציגי הליכוד במשא ומתן הקואליציוני העלו דרישה ישנה־חדשה: להעלות את גיל הפרישה לנשים. יוזמה זו, שהחלה להתגלגל אך הוקפאה בכנסת הקודמת, זוכה לתמיכה רחבה בבנק ישראל ובמשרד האוצר. אף שהיא לא פופולרית, מדובר במהלך חיוני ודחוף.

תוחלת החיים בעשורים האחרונים, עם פריצות הדרך ברפואה ובמדע, רק הולכת ועולה, והמגמה לא צפויה להשתנות בקרוב. בנקודת הזמן הנוכחית, השינוי הדמוגרפי הזה מעוות את פירמידת הפנסיה: ה"שפיץ", בקצה הפירמידה, זה שצורך את החסכונות ומושך כספים מהקרנות, מתרחב והולך, בעוד שכבות הבסיס - החוסכות ומפרנסות אותו - מצטמצמות באופן יחסי.

בישראל, יחס התחלופה - הפער בין משכורתו האחרונה של העובד לבין הקצבה החודשית הראשונה שיקבל לאחר פרישתו - הוא בעייתי במיוחד. גם עם התוספות שיש לרבים מהשוק הפרטי, מביטוחי המנהלים ומהחסכונות למיניהם, הם צפויים לירידה ניכרת בהכנסה החודשית.

ללא אפיקי הכנסה קבועים נוספים כדוגמת נדל"ן מניב, המשמעות ברורה: ירידה דרסטית ברמת החיים ואי יכולת להזדקן בכבוד, גם לאחר עשרות שנים של עמל שחיסכון קבוע בצדו.

קרנות הפנסיה כבר החלו להיערך, בטרם הוקפא המהלך, לפרישת נשים מדורגת בגיל 64. על כן, קריסתן מורגשת כבר עכשיו בכיסם של הפורשים: החל מהחודש הבא תצומצם הקצבה החודשית, המוקנית לגמלאים החברים ב"עמיתים" - שמונה קרנות הפנסיה הוותיקות שהולאמו בהסדר - בשיעור של כ־1.3%. גמלאי שמבקש למשוך את כלל הסכום במשיכה חד־פעמית, מגלה לאכזבתו היוון בשיעור דומה. נוסף על הפגיעה הקשה בגמלאים, הרי שברמת המדינה מדובר בהשפעה שלילית למדי על היקף הצריכה.

בנקודה זו ראוי להעלות את השאלה, עד כמה צפויה המכה להיות כואבת? סקרים מראים כי עובדים רבים כלל לא ששים לפרוש. להפך: ההיוותרות במעגל העבודה פירושה לא אחת תחושת שייכות, חשיבות וסיפוק עצמי. דווקא היציאה לגמלאות גוררת במקרים רבים תחושות של תסכול וריקנות. בפרט נכון הדבר בקרב נשים, שתוחלת החיים שלהן גם גבוהה יותר.

אך מהפכני ככל שיהיה, המהלך לדחיית יציאתן לפנסיה, אין בו די: את גיל הפרישה, הן לנשים והן לגברים, יש להצמיד אחת ולתמיד לתוחלת החיים. רק כך נוכל לכסות את הבור האקטוארי בקרנות הפנסיה ולמנוע חזרה של אותו המשבר ואותו ויכוח מר וכאוב - כלכלית, פוליטית ובעיקר חברתית - בעוד פחות מעשור.

כמובן, אין להקל ראש בהתנגדויות לשינוי, ובפרט מקרב קבוצות וזרמים באוכלוסייה, הנחשבים ממילא לחלשים יותר מבחינה סוציו־אקונומית. אך כאמור, מדובר במהלך הכרחי שאין בלתו. אם נספיק לעשותו עוד לפני שהקרנות נחתכות ואיכות חייהם של קשישים, שרבים מהם מתמודדים עם עוני מחפיר, סופגת עוד פגיעה קשה - כן ייטב.

עדכון גיל הפרישה לנשים ל־64 לפחות והצמדת גיל הפרישה הכללי לתוחלת החיים - זהו צו השעה. הקמתה של ממשלה חדשה היא הזדמנות להוציא לפועל את המהלך. טוב עשה הליכוד שבחר לנצל אותה, וטוב יעשו שותפותיו הקואליציוניות אם ייענו לדרישה.

הכותב הוא מנהל השקעות ראשי בקסם קרנות מבית אקסלנס.