קרובים רחוקים: מה יקרה למשרדים לאחר שנתרגל לעבוד מרחוק?

כשהתקשרתי להדס צימרמן, דיאטנית קלינית השוכרת קליניקה במרכז תל אביב, זה היה דקות ספורות לפני שהתחילה פגישת ייעוץ עם לקוח דרך אפליקציית זום, שהעבירה מביתה. "לפני הקורונה היה לי איזשהו מחסום אישי לעבוד בפלטפורמה מקוונת", היא מודה. "אני רגילה מאוד לאחד על אחד, לקשר האישי עם הלקוח. החשש שלי תמיד היה ששקילה הוא גורם בעייתי ליישום. אבל זה עובד נהדר, אנשים נשקלים בבית, מצלמים את המשקל ומעדכנים. אפילו יש מישהי, שהיא לא לקוחה קבועה שלי, שקבעה איתי פגישה בדרך המקוונת. אין שום ספק שהקורונה פתחה לי עולם אחר שלא הייתי פתוחה אליו לפני כן ולא היה לי את הפנאי להתעסק בו".

לא במקום מגע

גם גלי לב ארי, בעלת Happy English - חוגי אנגלית חווייתיים, מרגישה כי לא תוכל לוותר על הקשר האישי עם תלמידיה. במהלך השנה היא מעבירה חוגי אנגלית למאות תלמידי כיתות א'־ה' ב־17 בתי ספר בחולון ובתל אביב, ובקיץ בקייטנת אוניברסיטת תל אביב. "אנחנו משלמים שכירות שמסתכמת בעשרות אלפי שקלים בשנה לבתי הספר ולעיריות", היא מספרת, "כיום ההוראות אינן מאפשרות לקיים חוגים. המטרה הראשונה שלנו הייתה לשמר את הרצף הלימודי שהתחלנו בספטמבר, לתת מענה לתלמידים שנשארים בבית, וכמובן לשמר את הפרנסה ולפגוע כמה שפחות בעסק".

העובדה שזה עובד מצוין בפלטפורמה המקוונת לא גרמה ללב ארי, לפחות לעת עתה, לאמץ זאת כקונספט קבוע לימים שלאחר המגיפה. "בסופו של דבר, אין כמו המגע האנושי החם והקרוב", היא חורצת, "השיעורים מרחוק הם פתרון זמני במציאות שנכפתה עלינו. אנחנו חוג בוטיק שמשמר רמת למידה גבוהה, והמודל העסקי של פגישות פנים אל פנים עובד לנו שנים. הקשר האנושי הוא באמת הדבר הבסיסי, ואנחנו מקווים לחזור לכך כמה שיותר מהר".

"בעולם בהפרעה כמו שקורה היום אין נכון או לא נכון; אין או־או. יש נכון־נכון, לא נכון־לא נכון, גם וגם", מסבירה  ניל"י גולדפיין, משנה למנכ"ל קבוצת נירם־גיתן, מומחית לניהול ומנהיגות בעולם העבודה החדש. "כמעט כל תופעה אנושית בעולם העבודה תופסת קיצוניות לשני כיוונים. אם מדברים על יחסי אדם־טכנולוגיה, עולה מאוד הצורך בטכנולוגיה מורכבת ומתוחכמת והתייחסות אליה, ובו־זמנית גם עולה הצורך בחזרה לאנושיות. בעקבות הקורונה יש קפיצה גדולה מאוד בשימוש בפלטפורמות טכנולוגיות. אחרי הקורונה, מפני שעכשיו כבר התגברנו על הפחד מהטכנולוגיה, יהיו פעולות מסוימות שנמשיך לעשות בדרך הזאת. אולם אנחנו לא רובוטים, אלא אנשים. למשל אתמול בערב השתתפתי בשיעור פילאטיס בזום והיה סבבה. אבל סביר מאוד שבתום הקורונה, נשים, ואני ביניהן, ימשיכו להגיע לסטודיו. יש שם מכשירים שאין בבית, המורה יכולה לגעת בך ולתקן וגם הרבה מאוד נשים הולכות לסטודיו בשביל החברותא".

גולדפיין מסכמת ואומרת שבתום הקורונה בעלי עסקים יעשו מיקס. "יש דברים שהם ימשיכו לעשות בפלטפורמות הטכנולוגיות ויש דברים שיתעקשו לעשות פנים אל פנים, כי בסופו של דבר זה יביא יותר לקוחות. גם הלקוחות עדיין מעדיפים את הקשר האישי הבלתי אמצעי והלא מתווך טכנולוגית".

עד היום לימדה כוהנת הפילאטיס דליה מנטבר בסטודיו הגדול שהיא שוכרת בתל אביב וגם העלתה סרטונים לרשת כערך מוסף. "בעקבות הקורונה מישהי העלתה לי את הרעיון להעביר שיעורים בזום", היא מספרת, "התחלתי להעביר אימונים ללקוחות. אני רואה את זה דרך האייפד, מתקנת אותן. אומרת להן איך להתכופף, לעשות כל מיני תנועות. תוך כדי התנועות האלה אני מבינה מהי רמת הגמישות והכוח שלהן - ולפי זה בונה את האימון.

עד סוף מרץ לא לקחתי כסף. לקוחות לא הבינו למה אני לא גובה. רצו לשלם לי. לא רציתי לקחת, כי אמרתי שאני עושה פיילוט עד לסוף החודש. מאפריל התחלתי לגבות. בסופו של דבר גם אני צריכה פרנסה. אנשים משתפים פעולה וממש נהנים".

להבדיל מבעלי עסקים ששוקלים להוסיף את הפלטפורמה המקוונת כאופציה נוספת בתום הקורונה, ליאת פדר־ששון, הומאופתית קלאסית, חושבת ברצינות לאמץ אותה כפלטפורמה העיקרית. "עד הקורונה קיבלתי לקוחות בקליניקה שאני שוכרת ברעננה", היא מספרת, "מאז ההוראות החדשות התחלתי לעבוד מהבית, בעיקר דרך פלטפורמת זום. לעתים אני גם משתמשת בכלים וירטואליים נוספים. הכלים האלה פשוטים מאוד לתפעול ולהבנה, גם למי שמחשיב עצמו כטכנופוב. זה גם מאוד נוח וזמין והעלויות אפסיות. היה לי פשוט וקל לעשות את המעבר הזה".

חיסכון של אלפי שקלים

פדר־ששון, החברה בארגון "עצמאית" - קהילת נטוורקינג נשית המשמשת מעין חממה לעסקים קטנים שבראשם נשים - מודה שאימוץ המודל המקוון מפתה מאוד. "זה יכול לחסוך לי עלויות של שכירות, אלפי שקלים בחודש", היא אומרת, "אבל לא הייתי מוותרת על המפגש הראשוני עם הלקוח פנים אל פנים, כדי לחוות את האנרגיות שלו יותר בבירור. אני צריכה לחשוב על אפשרות לעשות את הפגישה הראשונה בחדר בבית ואחר כך להמשיך באונליין. יכול להיות שבעקבות הקורונה אשנה את המודל העסקי שלי ואחשוב פעמיים אם אני רוצה לשלם שכירות בעלות גבוהה. בוודאות ארוויח יותר אם אוריד קצת את תעריף הייעוצים, אבל לא אשלם שכירות".

"אני לא חושב שבתום משבר הקורונה תהיה תנועה אדירה לכיוון העבודה מרחוק כי הצורך הפסיכולוגי של אנשים לאינטראקציה בלתי אמצעית הוא גדול מאוד, כמעט בכל התחומים", חורץ ד"ר גדי רביד, דיקן בית הספר למינהל עסקים במכללה האקדמית נתניה. "בתקופה הנוכחית הרבה מאוד אנשים ועסקים עוברים את המחסום הפסיכולוגי של השימוש בטכנולוגיה, שעד עכשיו היה שמור לאנשים שנטייתם הטבעית או גילם הוביל אותם לכך. קצב החדירה של התהליכים האלה יהיה גבוה יותר ממה שהיינו רואים ללא המשבר. הקצב ישתנה, נראה באחוזים קפיצה מסוימת של מעבר לשימוש באמצעים המקוונים, אבל עדיין רוב בעלי העסקים הקטנים יחזרו לעבוד מהמשרדים ששכרו. רוב בעלי העסקים לא יעברו לעבוד רק בצורה מקוונת מרחוק. אף שזה כרוך בשכירות, בפקקים בדרך, בהרבה מאוד תשתיות שצריך להכין, אנשים עדיין ירצו אינטראקציה".

לדברי רביד, הדבר נכון גם בנוגע לשכירים. "מספר השכירים שעבדו מהבית עד הקורונה היה זניח ברוב הארגונים והחברות", הוא אומר, "לרוב זה היה דבר שהתלווה לצרכים של אותו בן אדם, כמו הורה שרצה להישאר עם הילדים או מישהו שלא יכול היה להגיע מסיבות אחרות. הרוב עבד בתוך הארגונים עצמם. אולי בתום הקורונה נראה קפיצה מסוימת בכמות האנשים שיעבדו מרחוק כי הם התרגלו לכך, אבל עדיין הפרופורציה בין העובדים מרחוק לעומת אלה שיגיעו למשרד - כולל שכירים ועסקים קטנים - תהיה באופן ניכר בולטת לטובת עובדים שיעבדו מהמשרד. לפחות לשנים הקרובות, אין לי ספק בכך".