מחוץ לעסק: שלושה מונולוגים של מי שהבינו שאין כבר על מה להילחם

שלושה בעלי עסקים קטנים ששרדו את ההתפרצות הראשונה של המגיפה, מספרים במונולוגים כואבים על ההחלטה לסגור לצמיתות את המקום שהקימו במו ידיהם, בעקבות הגל השני וכניסתן לתוקף של ההגבלות החדשות

אילנה שטוטלנד צילום: פרטי
צח חביב
צח חביב | צילום: צילום פרטי
4
גלריה

אין היתכנות

חכמון היא לא היחידה שניסתה בכל כוחה להחזיק מעמד לאורך הגל הראשון של הקורונה, אך עם פרוץ הגל השני, ובעיקר לאחר ההגבלות החדשות, הרגישה שאין כבר על מה להילחם. גם צח חביב, הבעלים של מסעדת "חומוס חביב" ברובע היהודי בירושלים, מרגיש כך. "פתחתי את המסעדה לפני כשנתיים", הוא מספר. "זו מסעדה שמתמחה בחומוס ובאוכל ישראלי טבעוני ומיועדת בעיקר לתיירים. 90% מהלקוחות שלי היו תיירים, אם זה קבוצות או תיירים מזדמנים. זו בעצם עיקר הפעילות ברובע היהודי. מסוף פברואר כבר התחלתי להרגיש ירידה בכמות התיירים והכניסות לרובע. בחודש מרץ, כשהחלו ההגבלות, עברתי למתכונת מאוד מצומצמת של טייק־אווי. נאלצתי לפטר את המלצרים ואת רוב הצוות. נשארתי עם שני עובדים. גם לזה לא הייתה היתכנות כלכלית, אבל ניסינו לעבור את התקופה. ואז כשסגרו בכלל את המסעדות והיה אפשר לעבוד רק במשלוחים, לי לא הייתה היתכנות תפעולית לשליחויות".

חומוס חביב: שלט למכירה בפתח העסק
חומוס חביב: שלט למכירה בפתח העסק | צילום: צילום פרטי

כבר בשלב הזה תלה חביב על דלת המסעדה את השלט "למכירה", אבל עדיין קיווה כי יצליח למצוא את הקונספט המתאים כדי להציל אותה. "עכשיו בדיוק הייתה לי כוונה לפתוח את המסעדה לתיירות ישראלית ולהשכיר את האולם של המסעדה לקבוצות שרוצות להביא קייטרינג משלהן, כדי שאני לא אצטרך להפעיל מטבח ואנשי צוות בהגשה", הוא מספר. " כבר כמה חודשים אני חושב איך להפעיל את המסעדה במתכונת אחרת, אבל ההגבלות שהתקבלו שלשום גרמו לי באופן סופי לסגור את המקום למרות כל מה שתוכנן. עכשיו נטרפו הקלפים. מבחינה פיזית וטכנית אין לי אפשרות להושיב אנשים בחוץ. ואילו המקום בפנים יכול להכיל 45 איש, ועכשיו כשמקצצים גם את המספר הזה, אז אין אופציה כלכלית להחזיק את המקום. לפני הקורונה הייתי עושה בר מצוות קטנות, בריתות, הפרשות חלה. שמתי את השלט למכירה לפני שבועיים־שלושה, אבל הייתה כאמור מחשבה להוריד אותו וכן להצליח למצוא קונספט מתאים. עכשיו כבר השלט יישאר שם לצערי, ואני מחכה למרבה במחיר".

מכירת חיסול

"עכשיו אנחנו מחפשים למי למכור את הציוד. בדיוק היום אנחנו מתכננים לבדוק איך משתחררים מהחוזה. אני גם לא יודע אם מישהו עכשיו בכלל יקנה את הציוד. אופרטיבית אנחנו עדיין לא יודעים איך נשתחרר מכל זה", אומר חזי שמש, מבעלי "ווליום בר הופעות חיות" באזור התעשייה הישן בראשון לציון. המקום פועל בשבע השנים האחרונות ומכיל עד 250 איש. "בתחילת הקורונה, עוד לפני שידענו שיהיו ההגבלות, הבאנו זמר מיוון. בשנה האחרונה התמקדנו בעיקר במוזיקה יוונית", מספר שמש. "הבאנו אותו לשתי הופעות. ב־13 במרץ עוד הייתה הופעה, ב־14 במרץ כבר אנשים ביטלו ולא באו כי חששו להידבק. בעצם עוד לפני שנכנסו ההגבלות ב־15 במרץ, כבר נפגענו כלכלית. כשהתאפשר לפתוח שוב, פתחנו, אבל תכל'ס חבל שעד עכשיו לא השארנו את המקום סגור".


"אף אחד לא ישקיע עכשיו באירוע חינה ל־20 איש". חינה בהפקת חכמון

"כשכל הבלגן ייגמר נראה אם נתחיל מחדש". "ווליום בר הופעות חיות" בראשון לציון

צח חביב (בתמונה): "התחושה היא מאוד קשה, יש לי משפחה, שלושה ילדים. לאשתי היה עסק בתחום התיירות היוצאת ושנינו בלי פרנסה. כנראה שעצמאי כבר לא אהיה. עד לפני חמש שנים הייתי שכיר בתפקיד בכיר בחברת השמה. עכשיו אני מחפש לחזור להיות שכיר"

לירון חכמון (בתמונה): "לא השאירו לנו שום ברירה, אלא לסגור. היום אני הולכת לקפל הכל במזוודות, לחפש מחסן, לשים בו את כל הציוד עם 4,000 שמלות. אני לא יכולה עכשיו לשלם שכירות. סגרתי עם בעל הבית על סיום חוזה. גם כדי לאחסן אצטרך לשלם שכירות"

תגיות:
עסקים קטנים
/
קורונה
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף