חודש אוקטובר מזוהה לרוב עם האוקטוברפסט, פסטיבל הבירה הגדול בעולם שמתקיים במדינת בוואריה שבגרמניה, ובעיקר במינכן, שבה מתקיימים האירועים הגדולים ביותר, עת פוקדים את העיר במהלך ימי הפסטיבל קרוב ל־7 מיליון תיירים. כלומר פקדו, בלשון עבר, כי בשנתיים האחרונות בוטל הפסטיבל.
הנה מיתוס קצר שחייבים לנפץ: למרות השם המחייב "אוקטוברפסט", הרי שהאירועים לא מתרחשים באוקטובר אלא בספטמבר, עם "גלישה" לתחילת אוקטובר. למה? בעיקר משיקולים מסחריים ורצון להרוויח סיכויים משופרים למזג אוויר נאה במשך רוב ימי הפסטיבל.
בשנים האחרונות החלו לציין את האירועים גם בישראל, כיוזמה של יבואניות הבירה. מה שמתחיל במינכן באמצע ספטמבר, מחובר בישראל לרוב עם חופשת סוכות. השנה, בגלל החגיגות המינוריות במכורתן, בוואריה (אגב, במקור הן נועדו לציין את חתונת יורש העצר המקומי), התקיימו האירועים בישראל באופן מצומצם, ובעיקר מאחרי החגים ועד לסוף חודש אוקטובר.
האוקטוברפסט הישראלי לקח אותי היישר למתחם שרונה, שם ריכוז הברים שמוכרים בירות במגוון רחב גדול יחסי, אבל לא הייתי צריכה את הפסטיבל כדי להבין שרשת "לאגר אנד אייל" שפתוחה זה שלוש וחצי שנים, עושה מהפכה שקטה בשוק האלכוהול המקומי. הקונספט: שירות עצמי, מחירים הוגנים, אוכל טעים ופשוט ופחות בלבולי מוח. ככה אוהבים את זה בלונדון, וכנראה שגם בישראל.
אני מתיישבת לשיחה על בירה עם רן דור חי, אמיר עדן ואסף עינת, היזמים והבעלים של ה"לאגר אנד אייל", ובעצם של אחת הקבוצות הגדולות בישראל של מותגים בתחום הפנאי והמסעדות. השלושה: עדן (שיווק ופרסום) עינת (תפעול וכספים) ודור חי (יזם) אוחזים עם שותפים נוספים ומשתנים גם במקומות הבאים: הוויסקי בר מוזיאון, "וולטר" - בר הסיגרים, ה"טייסטינג רום" שמתמחה ביינות (כולם במתחם שרונה), רשת הפאבים האיריים אוסקר ויילד, רשת הקריוקי "מי און דה מיק", וכמובן רשת "לאגר אנד אייל" שלכבודה התכנסנו.
"הסיפור מתחיל כשעוד עבדתי בקוקה קולה ורן חזר מסקוטלנד עם רעיון מטורף להקים וויסקי בר מוזיאון בישראל", מספר אמיר עדן על החיבור הראשוני עם דור חי, שמכונה "המשוגע", וליתר דיוק הרעיונאי שיודע לחלום בגדול. "לאט לאט התחלנו להרחיב את השותפות המקצועית שלנו, ויום אחד רן חזר עם רעיון משוגע נוסף, של בר לונדוני עם שירות עצמי, חוויית מחירים נגישה אבל מהודקת. לא כוס פלסטיק, אלא מזיגה מוקפדת כמו שצריך, וככה זה התחיל".
עינת: "ואנחנו היינו בקונספט הזה עוד קודם לכן. זה התחיל בשרונה בתל אביב, אחר כך הגענו להרצליה, פתח תקווה, נמל תל אביב, מצפה רמון והסניף שלנו בנתניה, שהיה מלכתחילה שילוב של האוסקר ויילד עם לאגר, הופך ממש בעוד שבוע להיות סניף רשמי של 'לאגר אנד אייל'".
דור חי: "הגענו למסקנה שהכלאות הן לא דבר טוב וחשוב לדבוק בקונספט".
לא רק המחיר
החבר'ה של "לאגר אנד אייל" מתעקשים שהמחיר הזול הוא לא הקונספט היחיד שלהם ובוודאי לא המרכז. "זה לא העיקר", אומר דור חי, "אמיר תמיד אמר שאסור לנו לשים את המחיר בפרונט, אני אוהב שמגיע אליי לקוח, ולפעמים אני מוצא את עצמי עומד מאחורי הבר בסניף בהרצליה ורואה את ההפתעה של לקוח חדש שמבין שהוא קנה עכשיו שתי בירות במחיר של אחת. ההפתעה הזאת היא מה שגורמת לו להעביר את הבשורה מפה לאוזן, וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים".
עדן: "ושוב, גם כאן זה לא רק המחיר כמו לטפל בכל השרשרת. מההקמה ועד ההגשה ללקוח כולל הספקים. כדי להנגיש את זה ללקוח במחיר הוגן, לא זול, ואליו פור מאני, שהוא לא יצטרף לחשוב על הבירה השנייה או השלישית צריך לחשוב על כל השרשרת מהתחלה כדי להגיע למצב שאפשר למכור במחיר טוב יותר".
עדן: "אני חושב שההיכרות המוקדמת שלנו עם החברות המסחריות היא זו שעזרה לנו. בעיקר כי הקשיבו לנו והבינו שאנחנו לא חבר'ה תמימים עם חלום באספמיה. כשרן בא אליי בפעם הראשונה, אני זוכר שחייכתי ואמרתי עוד רעיון, סבבה. ואז הוא הוכיח את עצמו. כשבאנו לחברות המסחריות עם הוויסקי בר מוזיאון צחקו לנו בפנים, לא הבינו מה אנחנו רוצים. כשרן הגיע עם הרעיון ללאגר, החברות אמרו רגע, הם הוכיחו את עצמם פעם, פעמיים ואז הם היו איתנו מהתחלה. זה מאוד עזר לדחיפה הראשונית הזאת".
עינת: "אין ברירה. תמיד היה קשה להחזיק פה עסק. זה לא שיש פה דברים הגיוניים או שקל, יש כיבוי אש, ומשטרה ושוטף רגיל עם המון הוצאות. תוסיפי קורונה, תו ירוק ועוד דברים. קל זה לא".
התרעות פיקוד העורף