חניטל סויסה, מנכ"לית הוצאת הספרים עם עובד, הצליחה להשיט את הוצאת הספרים אל הגדה השנייה של תקופת הקורונה, אחרי שהבריאה את ההוצאה לשדרה רזה ויעילה עוד לפני פרוץ המגיפה.

"היה קשה בקורונה, אם כי אני חייבת לומר שבגלל שמראש השדרה שלנו רזה, כי עשינו את הצמצומים עוד לפני, היום אנחנו עובדים בדיוק כמו שעבדנו לפני הקורונה. פשוט בתקופת הקורונה נאלצנו להוציא כמעט את כל העובדים לחל"ת, להקפיא עבודה על ספרים ליותר משנה. כל העבודה הוקפאה, גם קבלה של ספרים חדשים. היה פריז של כמעט שנה ולאט־לאט יצאנו מזה, וכיום אני שמחה שגם אנחנו בהיקף מלא של כוח אדם וגם חזרנו למספר הספרים שהוצאנו לפני, אבל מצב מכירות הספרים לא חזר להיות כמו שהיה לפני הקורונה".

כמה זמן לקח לכם להתאושש עם החזרה לעבודה?
"עד היום אין התאוששות. אנשים לא חזרו לחנויות הספרים כמו שהיו שם לפני. אנחנו עדיין חווים את הירידה במכירות שעוד לא התאוששו. מבחינתנו זה מצב קיים שאנחנו צריכים ללמוד לחיות איתו ואני לא יודעת אם זה יחזור להיות כפי שהיה בעבר".

תרבות או כסף

סויסה הבינה כבר מזמן שעם עובד לא נמצאת פה כדי להתפרנס מהספרות, אלא ליצור תרבות. או במילותיה שלה: "אם מסתכלים על הפן הכלכלי - עסקי זה לא".

למה?
"אם אנחנו ממשיכים לשמור על הדנ"א של עם עובד, שמייצרת ספרות יפה ומקפידים על הרמה ועל האיכות, אז הרבה ספרים לא מחזירים את העלות שלהם. אנחנו לא גובים תשלום והשתתפות מכותבים בפרוזה וככל שהשנים עוברות זה הופך להיות לא כלכלי. ההסתדרות מתקצבת אותנו וזה מה שמשאיר אותנו על הרגליים. אם כי זאת חברה בע"מ שמתנהלת עסקית, אבל השיקולים אינם רק כאלה. זה לא עובד ביחד. זה או־או".

התנגשות.
"בזכות התקצוב של ההסתדרות זה לא מתנגש. יו"ר ההסתדרות ארנון בר דוד רואה בעם עובד מפעל תרבותי ומתייחס לכך בהתאם. זה מה  שמאפשר לנו להוציא את הספרות שעם עובד מוציאה ועדיין לשרוד. אנחנו חיים במלחמת הישרדות יומית".

את יכולה להסביר?
"זה התחיל לפני עשר שנים, טרום תקופתי, אבל אנחנו במגמת ירידה משלושה כיוונים. קודם כל קוראים פחות ספרים. מעבר לזה עלויות ייצור הספר עלו ביותר ממאה אחוזים, וגם התקבולים עבור הספרים ירדו. יש פה שלוש חזיתות שרק משפיעות עלינו לרעה ואיתן אנחנו אמורים לשרוד ולהרים את הראש מעל המים".

חניטל סויסה, בת 44, מתגוררת עם בן זוגה ושלוש בנותיה בתל אביב ומשמשת מנכ"לית הוצאת עם עובד בשבע השנים האחרונות. היא עורכת דין, בוגרת אוניברסיטת תל אביב, מתמחה בדיני עבודה, הייתה עורכת דין בלשכה המשפטית של האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות ומאוחר יותר מנכ"לית האגף להתאגדות עובדים. בהסתדרות עבדה שמונה שנים.

השנה הוצאת עם עובד חוגגת 80 שנה ועובדים בה כעשרים אנשי מערכת. עם הגעתה להוצאה, חוללה סויסה שינויים. "אנחנו כל הזמן מבצעים שינויים אם בכוח האדם, בנהלים, בדרכי ההתנהלות, פרוצדורלית, תפיסתית. זה מקום שלא השכילו לעשות בו את השינוי שהתבקש. השוק משתנה והיה צריך לקחת את השינוי הזה ושיחלחל פנימה לתוך ההוצאה. זה מה שעשיתי ואמרתי 'חבר'ה, עולם הספרות השתנה בארץ ואנחנו צריכים ליישם את זה פנימה'. מי שנמצא פה אלה אנשים שיישמו את השינוי הזה וההוצאה הזאת חשובה להם בצורה בלתי רגילה".

עלויות הוצאת ספר לאור בישראל עומדות על כמה עשרות אלפי שקלים ומאמירות עד כמה מאות אלפי שקלים, בין אם מדובר בהוצאות מסחריות או פרטיות. מחיר הנייר שהכפיל עצמו בתחילת שנת 2022 בפירוש לא עוזר להקל על העלויות הגבוהות ממילא. ספר ילדים, שכולל עבודת מאיירים ולוחות צבע בדפוס, עשוי להגיע גם למחיר של 80 אלף שקל. ספרי עיון מתורגמים, שכוללים עבודות תרגום ועריכה סבוכות וקפדניות, יכולים להאמיר ל־200 אלף שקל. דווקא עלות ספרי פרוזה מקור, שזמן החשיפה שלהם בשוק הספרים הישראלי הוא הקצר ביותר, וכוללים דפוס שחור לבן, הם הכי פחות יקרים להפקה ועומדים על כ־50 אלף שקל. המספרים האלה כוללים עבודה של הרבה מאוד אנשים, בין השאר עריכה, הגהות, עימוד, עיצוב, איור או תרגום אם נדרשים, סדק, עיצוב כריכה, הדפסה, הפצה ויחסי ציבור, כדי שיהיה מי שידע שהספר ראה אור וניתן לרכוש אותו.

שינוי בהרגלי הקריאה

"עם עובד מוציאה בין 70־80 ספרים בשנה", מסבירה סויסה, "יש לנו תוכנית, אבל זה בעיקר נובע מבחירה נקודתית. התוכנית היא בגדול, אבל יכול להיות שהחלטנו בשנה להוציא יותר ספרי ילדים כי ראינו זאת לנכון. החלוקה היא ספרי ילדים, ספרי עיון, ספרייה לעם - הפרוזה, ספינת הדגל שלנו, מאיר שלו, חיים באר, איאן מקיואן, ספריית אופקים ספריית העיון שלנו, עין טובה, שהיא סדרה יותר מסחרית שהקמתי בהוצאה ומוכיחה עצמה, וספרי שירה בודדים, כחמישה ספרים בשנה. אף על פי שלא כלכלי בעליל להוציא ספרי שירה אנחנו מקפידים להוציא אותם".

מה גורם לאנשים לרכוש פחות ספרים?
"מניחה שזה שילוב של כמה סיבות. אני מניחה שנדרשת פניות רגשית לקריאה ואת זה ראינו בקורונה. היו אנשים שקראו הרבה לפני ובתקופת הקורונה לא היו מסוגלים לקרוא. מעבר לזה, שעות הפנאי מתחלקות אחרת, יש יותר פיתויים אלקטרוניים, טלוויזיה, סלולרי, טאבלטים. יש מאגר של שעות פנאי שצריכות להתחלק באיזו שהיא צורה. אם אתה רואה יותר סדרות בנטפליקס, בדיסני, בטיק טוק, זה בא על חשבון ספרים. אי אפשר להספיק גם וגם וגם.

"גם הרגלי הקריאה השתנו. אם בעבר מקום הספרות היפה היה מובטח, עכשיו אנשים מחפשים ספרים יותר קלילים, פיל גוד. לפעמים יש קשיים אובייקטיביים מבחוץ שאת מחפשת בספרים אסקפיזים חיובי. את רוצה לקרוא דברים טובים בספרים. לפעמים אצלנו זה לא הלך ביחד. רואים בטבלאות הספרים שהכיוון הוא אחר. סופרים שפעם מכרו מאות אלפי עותקים, המכירות שלהם הולכות ומתמעטות בכל ההוצאות, לא רק אצלנו".

מה לגבי הקריאה בדיגיטלי?
"בתקופת הקורונה אין ספק שהייתה קפיצה, ועדיין רוב הספרים נמכרים בפרינט".

בתקופת הקורונה, בזמן שעם ישראל התכנס בבתים, התגלה בקרבו כישרון חבוי. הישראלים הם גרפומנים, בכל משפחה יש לפחות סופר אחד, וכל נושא הספרות הממומנת זכה לפריחה אדירה. כך, בעוד שההוצאות המסחריות נעלו את הדלתות והוציאו עובדים לחל"ת, והספרים נכלאו בחנויות ספרים סגורות, הספרות הממומנת הציפה את השוק בספרים שנכתבו על ידי אזרחים עם פרטנזיות ספרותיות.
"לי אישית זה מאוד מפריע. אין תהליך של מיון. אנחנו אמורים לעשות סינון. אנשים שיש להם ותק וניסיון של שנים במיון כתבי יד עבור הקורא של מה שבעינינו ראוי וכשהספרות ממומנת בין אם זה נעשה בהוצאה עצמית ובין אם בהוצאות אחרות, תהליך הסינון נפגע".

זה הפך את השוק לתחרותי יותר?
"אני לא חושבת. זה אומנם הציף את השוק, אך תהליך הסינון שלנו לא השתנה. יש כמות יותר גדולה של ספרים שנשלחים ואחרי הקורונה קיבלנו הרבה יותר ספרים, אבל ההצפה הזאת לא עברה דרכנו כי מי שנמצא בעולם הזה יודע שהמסננת שלנו יותר קטנה, אז מראש יש כאלה שלא שולחים לנו, אבל בפירוש היינו צריכים לסנן יותר ספרים. כמות הספרים שיוצאים לאור בשנה לא מותאמת למספר הקוראים. הרשתות מתייחסות  לספרים האלה אחרת ואני בהחלט מצפה שאת חלק מהמיון הן יעשו".

למה הכוונה?
"הרשתות הקמעונאיות עושות גם הן את הסינון. מגיעים אליהן המון ספרים והן צריכות להחליט מה הן מציגות ומה הן לא מציגות. לרוב קורה שאם יש ספר שיצא בהוצאה מכובדת, הן תתייחסנה אליו אחרת. אי אפשר להציג הכל. אני חושבת שספר שיוצא בהוצאה מספיק איכותית זה תו תקן.

אם מישהו רוצה לכתוב ספר, להדפיס אותו ולחלק לחברים אין בעיה. הבעיה היא שהרבה אנשים חושבים שהם סופרים ונוצרה זילות של הספרות. לא כל ספר יוצר זילות, אבל אלה שלא בעולם הזה יודעים בעוד שלמתבונן מהצד קשה לדעת. אני רואה כל מיני פוסטים 'אל תלכו להוצאות, הן רק עושות כסף על גב הסופרים'. אני לא עושה כסף על גבו של אף אחד. אני מממנת הכל. אם זה לא אחד מהשמות הגדולים של עולם הספרות הישראלי, אני מממנת אותם. אני לא מרוויחה. חשוב להבין שיש פה מערכת שלמה שמטפלת בכל הספרים, אז מצד אחד יש לה עלויות ומצד שני היא מביאה בסוף לתוצאה של הספרים שאנחנו מוציאים פה. כל אחד יש לו חלק בשרשרת הזאת שמביאה לתוצר שהוא כל כך מוקפד".

אנחנו עם הספר, מה מתבקש מהממשלה לעשות?
"אני לא חיה בסרט. אני מבינה שיש ביטחון ויש כלכלה, אבל אני רואה את הכספים שנשפכים על עוד דברים. אנחנו לא מדברים על סכומים גדולים, אלה סכומים מזעריים. אני רוצה שזה יעניין מישהו. אני לא מצפה שמישהו יתקצב אותנו, את ההוצאה, אבל יש את התאחדות המוציאים לאור שמטפלים באינטרסים של המו"לים. שמישהו ישמע אותם. שיקשיבו לצרכים. ביטלו את חוק הספרים, בין היתר, כדי להנגיש את הספרים לפריפריה, אבל ספרות עולה כסף. יש אדם שיושב וכותב ספר ומשקיע את מיטב שנותיו ושעותיו וצריך לתגמל אותו על זה. אי אפשר להנגיש ספרים לפריפריה בעשרים שקל ובסוף זה יורד מאיתנו. אי אפשר להיות עם הספר, ושיהיו ספרים וספריות, ושילדים יקראו ספרים ויהיו פחות בסלולרי - בחינם. ספרים עולים כסף ומישהו צריך לשלם על זה וזה לא אנחנו ולא הסופרים. זו המדינה. אנחנו עובדים מול הוצאות בחו"ל. אצלן המדינה מממנת תרגומים של סופרים, אז לא הלכתי כל כך רחוק, אבל יש דרך אחרת וצריך להבין את חשיבות הספרות בעיקר בימים האלה, בהם יש כל כך הרבה פיתויים".

מה את צופה שיקרה לשוק הספרים?
"אני צופה שאם לא תהיה תמיכה חיצונית, ההוצאות הגדולות יגדלו, ההוצאות הקטנות יתמעטו ובעקבות כך גם הגיוון הספרותי ייפגע".