במהלך המשא ומתן על הרפורמה בחקלאות, שהזיזה לחקלאים את הגבינה ואיתה את החלב, את הירקות ואת הפירות, והוציאה אותם מדעתם, סימנו נציגיהם את מי שנתפסה בעיניהם כ"החוליה החלשה" - נעמה קאופמן־פס, מנכ"לית משרד החקלאות, שבעוונותיה היא אישה. מה שעברה קאופמן־פס עברו רבות וטובות לפניה. כשהלובי החקלאי לגזרותיו, אחד הסקטורים הכי שוביניסטיים בכלכלה הישראלית, רואה אישה בתפקיד מפתח, הוא מנסה לעשות לה בית ספר, וכשזה נכשל, הוא מבצע בה לינץ'.
מנהיגי החקלאים ניסו לעקוף אותה בכל דרך, טענו שהיא לא מבינה כלום בחקלאות, שאין לה מושג על מה היא מדברת, לעגו לה בפניה ומאחורי גבה, קראו לה "תרנגולת" ו"פרה" ורדפו אותה אישית בתקשורת, אחרי שהגישה תלונה בנציבות שירות המדינה נגד סמנכ"ל בכיר במשרד, שפעל כחפרפרת בשירות החקלאים והדליף להם מידע.
שיעורי בית
הלחץ המסיבי שהפעילו עליה כלל תלונה למשטרה על האזנת סתר, תלונה לנציבות שירות המדינה וכתב ליועצת המשפטית לממשלה ולשר החקלאות, אבל הוא לא הזיז אותה מילימטר מעמדתה. קאופמן־פס שמה פס על האיומים, על העלבונות ועל גילויי האלימות, והמשיכה בנחישות להוביל את המדיניות שהכתיב השר שלה עודד פורר על אפם ועל חמתם של אלה שניסו לחסל את הרפורמה כדי לשמור על כוחם ועל השפעתם, ולא בחלו בשום דבר.
ייתכן שאם ראשי ארגוני החקלאים היו עושים שיעורי בית, לומדים את הביוגרפיה שלה ומבינים שהגיעה לניהול משרד החקלאות עם השכלה אקדמית רחבה, עם ניסיון רב בניהול ממשלתי ועם עור של פיל, הם היו נוקטים, אולי, טקטיקה אחרת. אחרי 19 שנה בשירות הממשלתי, עם שלל תפקידים בכירים ברזומה ועם יכולת הכלה פנומנלית, קשה מאוד להבהיל אותה.
היא בת 44, נולדה במשפחה דתית ועד היום שומרת שבת, אבל לא סוגרת את הטלפון למקרה של פיקוח נפש. היא גרה עם בעלה ועם שלושת ילדיה בירושלים, וסובלת מקור בלחות התל־אביבית הפושרת של החורף. היא אישה נמרצת עם תלתלים בהירים, ז'קט מחויט והרבה נחישות ואמביציה.
אחרי השירות הלאומי למדה תואר ראשון ושני במשפטים ותואר שני במינהל עסקים עם התמחות במימון במסלול מצטיינים בבר־אילן. הג'וב הראשון שלה היה בלשכה המשפטית של האוצר תחת ימימה מזוז, אחותו של היועמ"ש לשעבר מני מזוז. היא נתנה ייעוץ משפטי לכל המחלקות, והייתה רפרנטית לתחומי האנרגיה, הסביבה, התחבורה וכל אגפי הביצוע של החשב הכללי.
אחרי תשע שנים וחצי ביקשה ממנה החשבת הכללית אז מיכל עבאדי להקים את האגף לניהול סיכונים. היא עזבה את האוצר והייתה האישה הראשונה שכיהנה כחברת הנהלה בחשב הכללי, הקימה את מערך ניהול הסיכונים הממשלתי ושימשה כיו"ר ועדת הפטור. סך הכל הייתה מעורבת בקרוב ל־300 פרויקטים ממשלתיים.
בהמשך מונתה למשנה למנכ"ל, למ"מ מנכ"ל משרד הכלכלה ולממונה על התעשייה הישראלית, וכשפרץ משבר הקורונה היא הקימה את מטה הקורונה שנתן שירות לעסקים, הקימה את אתר "התו הירוק", התאימה את התקנות למגזר העסקי, פתחה את הקניונים לכניסת קהל ועבדה 20 שעות ביום.
הרגשתי בשלה
"ואז הרגשתי בשלה לנהל משרד בעצמי", היא אומרת. "אני לא פוליטיקאית גדולה, אבל יש לי השם המקצועי שהבאתי איתי. תמיד חיפשתי אחריות מעבר, אני יוצרת קשרי עבודה טובים ותמיד מדברת דוגרי. פגשתי את עודד פורר בוועדת הכספים והכלכלה. החיבור בינינו היה מקצועי. הבנתי שהוא רוצה להעביר רפורמות מבניות, וחשבתי שאוכל לבצע אותן. התחברתי ליושר ולמנהיגות שלו, הוא בן אדם ענייני מאוד".
המחלוקות בין החקלאים למשרדי החקלאות והאוצר הגיעו לזריקת בוץ הדדית בתקשורת, כשהחקלאים האשימו את שרי החקלאות והאוצר בהרס החקלאות המקומית, והשרים תקפו בחזרה וטענו שמשרד החקלאות הפך במשך השנים ל"משרד החקלאים", ושפקידי המשרד משרתים את האינטרסים של החקלאים ולא של האזרחים.
אין תנועה החוצה
גם לקאופמן־פס יש ביקורת. "אני לא רוצה להתייחס לגופו של אדם, אבל אין ספק שבנושא הפקידות הבכירה צריכה להיות רפורמה בשירות המדינה. קצבו את כהונתם של הפקידים בתקנות, וזה לא עובד. אין תנועה החוצה. אנשים יושבים על אותו כיסא 30 שנה ותופסים פוזיציה. משרד החקלאות שייך לממשלה, ואנחנו עובדים לפי האג'נדה שלה. חלק מהעובדים מבינים את זה, ומי שלא - צריך לחדד את זה. פקיד לא יכול להגיד: 'זאת המדיניות, ואני לא מקיים אותה'.
"אם הוחלט על כהונה קצובה, צריך לנייד עובדים כשהיא מסתיימת. המערכת חייבת להתאים את עצמה לעולם הנוכחי שדורש תנועה והחלפה. רמת הניסיון המקצועי ויכולת העמידה של המנכ"ל הן קריטיות. אני אדם של פרטים, מכירה את הרפורמות ברמת הפסיק ויכולה לכתוב עליהן דוקטורט, כך שאם עובד לא מבצע משהו, אני יכולה לחפות עליו. כאן המקום להבהיר שרוב עובדי משרד החקלאות באים לעבודה ורוצים לקיים את מדיניות הממשלה".
כשנכנסה לתפקיד מצאה משרד שהתנהל ללא תקציב, ובתוך שלושה שבועות וחצי, זמן קצר במיוחד, הכינה את תקציב החקלאות לפרטיו, כשהיא מגייסת את הניסיון הממשלתי שצברה. ואז נגעה ב"פרה הקדושה" של החקלאות, והבלגן התחיל. "העברתי כמה רפורמות בחיי", היא מספרת.
עונת הדובדבנים
אחת הסיטואציות הכי קשות עבורה הייתה ישיבה פנימית שבה אחד המשתתפים הניח סלסלת דובדבנים על השולחן, וכשהיא אמרה: "אני לא יכולה להרשות לעצמי לקנות אותם במחיר כזה גבוה וגם רוב הציבור", מישהו בחדר ענה לה: "דובדבים הם לא פרי לעניים".
"עצם העובדה שפקיד יכול להגיד דבר כזה ולא להבין מה לא בסדר במה שהוא אומר, זאת הבעיה. יש מאות ואלפי ילדים במדינת ישראל שלא אוכלים פירות וירקות, מפני שהם יקרים. אוכלוסיית ישראל גדלה פי שניים ב־20 השנים האחרונות, וכמות הירקות והפירות שמגדלים נשארה זהה. שיעור ראשון בכלכלה אומר שכשיש ביקוש גבוה והיצע נמוך, המחירים עולים.
"הממשלה יוצאת ברפורמת עומק, ואני מחזקת את החקלאים שהפריון שלהם נמוך, ומחברת אותם לטכנולוגיה כדי לצמצם את הפערים מולה. גם המו"פ בחקלאות הידרדר. אין התאמה לשינויי האקלים והם לא מחכים לנו. היה צריך לפתח כבר מזמן זנים עמידים לחום של חיטה ושל עגבניות, כי אם לא נעשה את זה, לא תהיה תוצרת".
"המרכיב השני הוא מגוון. אם יש לך 20 סוגים של ופלים, את יכולה לבחור בזה שהמחיר שלו מתאים לך. מייבאים פירות וירקות מחו"ל תוך כדי חיזוק של התעשייה והחקלאות המקומית. לא זונחים אותן. החקלאים מזדקנים, החקלאות מצטמצמת ובמקום עגבניות הם מגדלים פאנלים סולאריים. אפשר לשים קולטים על הגג ולגדל למטה מזון".
בקרוב מאוד ייצא עודד פורר מהמשרד, וככל הנראה קאופמן־פס תצטרך למצוא לה מקום עבודה חדש. "העבודה הממשלתית מדהימה. ביום הכי קשה שלך, את מזיזה עוד תהליך, מרימה עוד אבן, תחושת השליחות והעשייה עצומה. אני יודעת להיות מנכ"לית מעולה שמקדמת את מדיניות השר שלי, וזה יכול להיות בכל מיני משרדים, כי יש לי מומחיות בניהול ממשלתי. גם יציאה למגזר העסקי באה בחשבון אחרי 19 שנה במגזר הציבורי. אם לא יסתייע במשרד ממשלתי, אעשה תפקיד משפיע אחר, אבל בחוץ. אני אדם של תוצאות, ואביא אותן בכל מקום שאהיה בו".
התרעות פיקוד העורף