על מנת למנוע פרצה זו, יש מקום לאמץ מודלים משפטיים, אשר מיושמים במדינות שונות בעולם, לפיהם הסכם בין בני זוג שנחתם ללא ייצוג משפטי לשני הצדדים, אינו תקף. לכל הפחות, בנסיבות שכאלה יש לקבוע כי הצד שכן היה מיוצג, יידרש להוכיח שההסכם אכן נחתם בהבנה מלאה של משמעותו והשלכותיו ובהסכמה חופשית על ידי הצד שלא היה מיוצג. זאת, להבדיל מן המדיניות הקיימת היום, לפיה הצד שלא היה מיוצג ושמבקש לבטל את ההסכם, צריך לעבור משוכות כמעט בלתי אפשריות, נוכח ההלכות המשפטיות המצמצמות עד מאוד את הפתח הקיים לביטול הסכמים בין בני זוג, אשר אושרו כדין.