400 אלף שקל לקרוסאובר 7 מקומות חדש של מאזדה. האם המחירים בשוק הרכב בארץ השתגעו לגמרי? כן ולא. המחירים פה עדיין מהגבוהים בעולם, אבל הפעם שולפת מאזדה כתב הגנה מעניין. זו לא אותה מאזדה שהכרנו.
במשך יותר מעשור הייתה היצרנית מהירושימה שביפן מלכת המכירות של השוק הישראלי, וגם היום היא אחד מחמשת היצרנים שרכביהם הנמכרים ביותר. אבל בעולם מאזדה היא חברה קטנה. היא מייצרת כ־1.5 מיליון מכוניות בשנה, לעומת 9־10 מיליון שמייצרות קבוצות טויוטה ופולקסווגן. בגודל הזה קשה מאוד לשרוד עם המרווחים המקובלים בשוק הרכב העממי, בטח בעידן שמחייב השקעות ענק בחשמול ובטכנולוגיה אוטונומית.
בשוק היוקרה, לעומת זאת, 1.5 מיליון מכוניות בשנה זה רק 25% פחות מאאודי, מרצדס או ב.מ.וו וכמעט פי שניים מוולוו, שנהנות ממרווחים הרבה יותר גדולים לכל רכב. מאזדה היא לא היצרנית הראשונה שמזיזה את עצמה למעלה. אאודי עשתה את זה מאמצע שנות ה־70 באמצעות פולקסווגן, וזה לקח לה 15 שנה. למאזדה אין כל כך הרבה זמן לשכנע אותנו לשלם על מאזדה 3 מחיר של ב.מ.וו סדרה 3.
אז היא מתחילה בשוק הקרוסאוברים, שעבורם אנחנו מגלים נכונות רבה לשלם יותר מאשר על עוד מכונית סדאן. והיא עושה את זה עם דגם חדש לגמרי, גדול משאי־פעם ייצרה, שיהיה גם רכב 7 המקומות הראשון שלה בישראל, אבל נולד מתוך מחשבה על שוק גדול בהרבה, שמחבב כמונו רכבים יפניים, השוק האמריקאי. האם מר ישראלי יוכל לעשות את הסוויץ' הדרוש בראש כדי להתייחס ל־CX-90 כאל רכב יוקרה? לפני הכל הוא צריך להיות רכב מוצלח מאוד בשביל זה.
אגב תפעול, קחו למשל את מערכות הבטיחות, מצד אחד יש כפתור שמבטל את כולן בבת אחת, ונמצא משמאל להגה. לחיצה - ואין כלום. אבל אם אני רוצה לבטל רק את תיקון סטייה מנתיב ולהשאיר את שאר המערכות? טוב, קחו נעליים נוחות, 3 ליטר מים וכובע, אנחנו יוצאים לטייל בין התפריטים. אגב אבזור בטיחות, כאן יש בלימה אוטומטית, תיקון סטייה מנתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התרעה על תנועה חוצה מלפנים ומאחור, כולל בלימה, התרעה על רכב ב"שטח מת", מצלמות היקפיות ועוד.
זה לא הצרחה של V12, לא הרעם ב־V8 לא השילוב בין השניים ב־V10, אבל זה פשוט מנוע מאוזן מאוד באופי העבודה שלו ובשילוב בין מומנט לכוח, תוך פעולה חלקה ונעימה. נעימה ומאוזנת, כי כיוון שבניגוד למנועי V, אין כוחות מנוגדים שעובדים על גל הארכובה וחלקה כי ניתן “לרווח" את סדר ההצתה. לא סתם בחרו בתצורה הזו ב.מ.וו, רולס רויס, אסטון מרטין, ג'יפ, טויוטה בסופרה של שנות ה־90 וה־2000, ניסאן עם הסקייליין GTR בדורות המיתולוגיים שלה ועוד. כאן גם שמים לו מגדש טורבו, כי למה לא.
מה שכן, אחד החסרונות של מנוע כזה הוא שהמיקום שלו לאורך תא המנוע גוזל הרבה מקום (לא בעיה ברכב של 5.1 מטר) וגם מאתגר לקירור, במיוחד של הצילינדרים שנמצאים רחוק מהאוויר הקר מלפנים. היופי הזה של “6־בטור־וטורבו" מחלץ מ־3.3 ליטרים הספק של 345 כ"ס ומומנט של 51 קג"מ. לא פרוע, חזק אבל לא בטירוף, הביצועים טובים עם 6.9 שניות ל־100 קמ"ש. אבל כמו שאמרתי, זה האופי שלו, שנעים מאוד ביומיום ומהנה בנהיגה חזקה, פשוט מנוע פנטסטי.
אבל כזה שלא תמיד מצליח לבוא לידי ביטוי בשל תיבת הילוכים שרחוקה מהרמה שלו. גם פה במאזדה הלכו לכיוון אחר - אוטומטית, 8 הילוכים, אבל את “נעילת" ההילוך לא עושים עם ממיר מומנט, אלא עם סדרת דיסקיות. התועלת ברורה, חיסכון בדלק ומינימום אובדן כוח. הבעיה היא שזה יוצר תיבה שבתחושה שלה היא מוצר קצת בוסרי, לא מהירה מספיק בנהיגה תובענית, לא עדינה מספיק בנהיגה מנהלתית, עם מין “נדנוד" קטן בדפדוף בין ההילוכים.
ההנעה היא כפולה, אבל זו פלטפורמת הנעה אחורית בבסיסה וזה ניכר. הקצב שלו בכביש מפותל מעורר פליאה יחסית למכונית גדולה כזו. המון אחיזה, ביטחון, היגוי מדויק, בלמים טובים מאוד. על כל החגיגה העיבו רק הימים החמים מאוד, שהביאו את הרכב להגיד לי בשתי הזדמנויות שהוא מגביל את רמת הביצועים בשל טמפרטורת מנוע גבוהה מדי. בשני המקרים זה נמשך לא יותר מדקות ספורות. כמו כן זה היה במקטעים מאומצים מאוד.
גם על חישוקי 275 בחתך 45 לא סבירים לחלוטין ועל חישוק 21 אינץ', נוחות הנסיעה מקבלת ציון טוב מאוד, זה בדיוק הרכב להיכנס אליו לשעות של נהיגה ולצאת כמו חדש. גיהוץ הבורות, השברים, גלי האספלט, טלאים, הכל הולך. בידוד הרעשים גם הוא מעולה למעט תחת עומס, אז לצליל המנוע הטוב כשלעצמו מצטרף רעש רקע מכני לא נעים.
התרעות פיקוד העורף