ב־1900 פרסם הסופר האמריקאי ליימן פרנק באום את הספר “הקוסם מארץ עוץ". אחת הדמויות בסיפור היא האריה הפחדן. הגודל והרושם החיצוני שלו גורמים לכולם להתייחס אליו בכבוד, אבל הוא? הוא רק מקווה לבקש מהקוסם לב, כדי שיהיה לו אומץ באמת מתחת לכל ההופעה הזו. בהמשך תבינו טוב מאוד למה אני פותח בפיסת המידע הזו, אבל ברשותכם, בחזרה לארבעה גלגלים.
רכב חכם? דיווח: נהגי טסלה נלכדו בתוך המכוניות החשמליות
קפצה למים: הכירו את האחות הקטנה של האטו 3 של BYD
בזמן שהספר "הקוסם מארץ עוץ" יצא בארצות הברית, בצרפת, חברת פיג'ו הנושאת את סמל האריה בחזית המכוניות שלה, ייצרה מכוניות כבר עשר שנים. יעברו קצת יותר מ־30 שנים נוספות עד שתדהים את העולם, או לפחות את חובבי הרכב, עם ה־402 שהציגה עיצוב אווירודינמי חדשני לתקופתה. כך נוסדה סדרת ה־400 של הצרפתים, עם אגדות כמו ה־404, שהאחרונה שבהן הייתה ה־407 ששרדה עד 2011, כאשר יותר ויותר נהגים העדיפו לרכוש באותו מחיר ג'יפונים וקרוסאוברים מוגבהים.
עכשיו פיג'ו מנסה להחזיר את מכוניות המנהלים, והיא עושה את זה עם מכונית שנושאת את אותו שם של סדרת ה־400 המפוארת, רק עם טוויסט קטן.
עיצוב: הטוויסט מתחיל בהופעה החיצונית שלה. במהלך ימי המבחן היא סובבה ראשים, הניפה אצבעות, עוררה שאלות, שחררה אנחות - אם לשפוט לפי התגובות, זו אחת המכוניות הכי מעוררות עניין שנהגנו בהן כבר הרבה מאוד זמן.
זה מתחיל בכך שהיא לא קרוסאובר רבוע ולא לגמרי משפחתית גדולה, אלא מין פאסטבק־קופה־מוגבה לא מוגדר. אין בה זווית אחת או חלק אחד שיגרום לכם לחשוב ש"וואלאק, היום כל המכוניות נראות אותו דבר". בעולם שמנוהל על ידי אנשי השיווק, שרק רוצים קונצנזוס לגבי המוצרים שלהם ופנייה למכנה המשותף הרחב ביותר - זה חתיכת הישג.
תא נוסעים: ואחרי הקומפלימנטים מגיע החשבון. אתם מבינים, לעיצוב הזה יש מחיר. הוא בא לידי ביטוי בכך שכאשר מרווח הגחון שלך הוא 18.8 ס"מ ג'יפוניים, אבל הגג שלך הוא בגובה 1.48 מטר, התוצאה היא שאת חתיכת קופסה שמאוד לא נוח להשתחל אליה ומצריכה שילוב של הנפת רגל גבוהה מאוד וכיפוף גב נמוך מאוד, גם הראות לאחור נפגעת בשל ה"סגירה" של הזנב הגבוה והגג הנמוך.
מה שכן, קצת כמו המערה החשמלית של חסמבה, רק הכניסה מסובכת, כי בפנים זה עולם אחר. פיג'ו לקחה את העניין של עיצוב מוקפד גם לתוך תא הנוסעים. אבל לא בצורה צעקנית ומקושקשת, אלא בדרך מאוד מתוחכמת, נקייה, עם משחקי מרקמים, פאנלים עם תאורת רקע בעומק ואיכות חומרים והרכבה טובים מאוד.
הנדסת האנוש לא קלה לעיכול בשנייה הראשונה, אבל יש בה לוגיקה שברגע שמשתלטים עליה, זה עובד מצוין. נעניק לאנשים בפיג'ו מחמאה על ההכרה בטעות ושהחזירו לנו את הפקדים הפיזיים למערכת בקרת האקלים והשמע. ניקח להם אותה חזרה על זה שעוד לא פתרו את הסוגיה המטריפה הזו שבה אי אפשר גם לשבת בתנוחת נהיגה טובה וגם לראות את לוח המחוונים. אתה חייב לבחור בין לראות את כולו או לשבת בדיוק כמו שצריך, זה ממש כמו עקיצת היתוש שתקועה בדיוק בנקודה בגב שאי אפשר להגיע אליה עם הידיים.
הכניסה למושב האחורי, וגם לקדמי בעצם, מסורבלת בגלל גג נמוך יחסית. כאשר מתיישבים מאחור מגלים עוד פן של הקונסטרוקציה הזו - הרצפה הגבוהה והמושב הנמוך? הם כופים זווית לא נוחה של הברכיים ומשאירים יותר מדי מהירכיים באוויר. פחות נוח. המרווח עצמו מצוין, גם לברכיים, בזכות 2.79 מטר בבסיס הגלגלים, וגם לראש. שני נוסעים יחיו פה בכיף וייהנו מיציאות מיזוג ומשקעי USB, על הנוסע השלישי אפשר לוותר, גם בשל מבנה המושב וגם בשל הבליטה ברצפה.
תא מטען: בשל השילוב של מבנה הדלת החמישית והעומק שלו, מקבלים נפח מטען טוב מאוד, קל להעמסה עם טבעות עיגון, תאים, רצועות צד, ווי תלייה ושקע 12V, למעשה הוא יעיל כל כך שגם עם כל המרווח הזה וגם עם 536 ליטר יש לו עדיין גלגל חלופי מתחת לשטיח.
אבזור: ה־408 מגיעה ברמת גימור אחת, ALLURE PACK. היא אולי לא הכי מסחררת, אבל בהחלט מכילה את כל מה שחשוב ונחוץ ומשאירה בחוץ את מה שאפשר להסתדר בלעדיו. לוח מחוונים דיגיטלי עם תצוגות מתחלפות, מצלמת 360, מסך מגע 10 אינץ', תאימות אלחוטית לאנדרואיד ואפל, 4 שקעי USB מלפנים ועוד זוג לאחור, בקרת אקלים עם יציאות מיזוג לאחור, פנסי לד, ריפוד עור ועוד.
על מכונית המבחן הייתה גם חבילת “קומפורט", שמוסיפה מושב נהג ארגונומי מתכוונן חשמלית עם תנועה לאחור בפתיחת דלת, כוונון חשמלי לתמיכת גב תחתון וחימום מושבים. לא נהגנו בגרסה בלי המושבים האלו, אבל הם כן ראויים לכל שבח, אם נוחות למרחקים ארוכים זה משהו שמדבר אליכם - אל תוותרו.
בטיחות: תיקון סטייה מנתיב, בלימת חירום אוטונומית, זיהוי תמרורים משולב בבקרת השיוט האדפטיבית, התרעת רכב ב"שטח מת", התרעת תנועה חוצה מאחור ועוד. היינו שמחים אם ביטול בקרת תיקון הסטייה מנתיב היה קל יותר לשימוש. ובאמת שאחרי שהיינו צריכים ללחוץ על לפחות שלושה כפתורים כדי להגיע לפונקציה הזו, מיותר לשאול אם אנחנו בטוחים שאנחנו רוצים לבטל, בואי, לא הגענו לפה בטעות, בסדר?
ביצועים: באירופה, אפשר לקבל את ה־408 בגרסת פלאג־אין עם 180 או 225 כ"ס, שאותן הייתה כוונה לייבא לפה לכתחילה לפני שמונה חודשים כפי שדיווחנו בנהיגה הראשונה בה. אלא שהיצרנית העדיפה לשמור אותן לאירופה מצד אחד ומצד שני, בישראל אנחנו נראה התייקרות פראית של מחירי הפלאג־אין היקרות לכתחילה בינואר 2024 בשל ביטול מוחלט של הטבת המס עליהן, כך שהן יהפכו לעוף נדיר מאוד בשוק.
ומכיוון שגרסה חשמלית מלאה תוצג רק בשנה הבאה, אנחנו נשארים רק עם מנוע ה־1.2 ליטר בנזין. עכשיו תראו, זה בסדר שהוא נמצא ב־208, או בסיטרואן C3, גם ב־2008 אפשר לחיות עם זה. אבל אנחנו למדנו שכבר ב־3008 הוא ממש לא משכנע, כאן זה אפילו מגוחך יותר.
130 הסוסים שלו, 3 הצילינדרים, מגדש הטורבו - כולם משדרים לך שהם במאמץ קצה בכל פעם שהקצב נהיה קצת יותר מאשר מנהלתי. עם 10.4 שניות מ־0 ל־100, ותאוצות ביניים שגורמות לך לוותר על העקיפה הזו, הפער בין המראה שלה לביצועים בפועל פשוט מביך. אפילו החיבור לתיבת 8 הילוכים פלנטרית לא מציל אותו, היא ממש משתדלת, אבל יש גבול.
צריכת דלק: התוצאה של השילוב בין מנוע חלוש ומוגדש גורמת לכך שהוא מתאמץ מאוד. בנהיגת דחילו ורחימו רגועה ובנהיגה בין־עירונית מאוד מתונה תגיעו ל־16 ק"מ לליטר. הצריכה המשולבת בימי המבחן, שכללו גם את המקטעים בכביש מפותל והררי, הייתה 9 ק"מ לליטר.
נוחות והתנהגות: את נוחות הנסיעה שלה אפשר לחלק לשני חלקים. הנוחות העירונית שלה היא בסך הכל בסדר אבל לא מתעלה, תיבת ההילוכים הייתה מעט הססנית וקופצנית בגלישה אטית, אבל זה בעיקר היה הקושי לספוג שיבושים קטנים (העונש על חישוק 19 אינץ'). זאת לעומת הטיפול שלה בנסיעה בין־עירונית, שבה היא מצוינת. החל בבידוד הרעשים, ההתמודדות עם בורות, כבישים גליים או שברים באספלט והנוחות של המושבים עצמם בתמיכה בגוף לאורך שעות נהיגה.
התנהגות הכביש היא הפתעה לטובה. מהרגע הראשון שבו ההגה הופנה בפנייה הראשונה של החלק הדינמי, היה ברור שיש פה חבילה מכוילת היטב. מכוילת בכל רכיב שלה, מהשלדה, השליטה בגוף בהעברות משקל לצדדים ובבלימה, ההגה המהיר (שאפשר היה להוסיף לו קצת יותר משקל), ועד היכולת שלה להישאר מפוקסת גם קרוב למגבלות.
מה חבל שבשל המנוע שלה היא לא ממש מתקרבת אליהן, אלא אם כן נמצאים בירידה. המכונית הזו ראויה לעוד 150 אם לא 200 כ"ס בקלות. כן, יש מצב ספורט למנוע, ההשפעה העיקרית היא צביעה של לוח המחוונים באדום, את הביצועים זה לא משנה מהקצה אל הקצה. או כמו שאומרים בצרפתית - “בושם זה לא תחליף לדיאודורנט".
השורה התחתונה: כמו האריה ב"הקוסם מארץ עוץ", ה־408 היא המון רושם חיצוני. אנשים נעצרים מול הממדים שלה, מול הגוף המפוסל, האלגנטיות והמראה השונה שלה. אבל חסר לה משהו, אין לה הפלפל בתחום מערכת ההנעה שמייצר את ההלימה למראה ולגישה הזו.
מי שירצה אותה בגלל הסגנון והאמירה העיצובית, יעריך את הנוחות, את תא הנוסעים, האבזור והמרווח, וימצא בה תמורה נדירה למחיר. ב־169 אלף שקל אין הרבה מכוניות עם שילוב כזה של רושם לשקל. זה 16 אלף שקל פחות ממחיר קופרה פורמנטור, זהה למחיר יונדאי טוסון בגרסת הבסיס עם מנוע 2 ליטר אטמוספירי ברמת הביצועים שלה וזול ב־7,000 שקל ממאזדה CX5. אני יודע שאנחנו מפוזרים פה מבחינת מתחרים, אבל פשוט קשה לשים מתחרה קלאסית בדיוק מולה.
אפשר להעריך את פיג'ו על הגישה השונה, הביצוע המצוין ברמת ההתנהגות, האיכות והגימור. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שהאריה הזה מרשים מאוד מבחוץ אבל חסר לו לב, חסר לו האומץ. נקווה שבגרסה החשמלית, זו עם הקוצב, הוא יקבל את זה.
כתב את המבחן: קינן כהן