הנרי פורד ייצר את הפורד T כמעט 21 שנים ללא שינויים משמעותיים, וכבש את העולם. MG מארוול R, שנחתה לאחרונה בארץ שנתיים אחרי ההשקה שלה, בגלל משבר השבבים וסגרי הקורונה בסין, מדגימה את הקצב המהיר שבו מתפתחות המכוניות החשמליות, בטווח, בסביבת הנהג ובשימושיות.
אקספנג מכוונת גבוה יותר מטסלה. לא תאמינו מה הפיצ'ר המנצח שלה
מרצדס G: מנוע משכר בעוצמתו עם יכולות שטח גבוהות מאוד
אבל היא גם ממחישה את העובדה שבניגוד לרוב היצרנים הסיניים, שנגחאי אוטומוטיב, שרכשה את MG פושטת הרגל לפני כמעט 20 שנה, מצליחה כיום להעמיד סדרת דגמים עם אופי ברור ובידול מהמתחרים. מארוול R מציעה התנהגות כביש ברמה אירופית, לא מהנה כמו ה־MG4, אבל שתיהן בהחלט מהוות קדימון מעניין לרודסטר החשמלי, שיגיע אלינו בשנה הבאה.
אף שטסלה, ג'ילי ו־BYD עקפו אותה במספר החשמליות המצטבר שמכרו בישראל, MG היא הוותיקה מביניהן, והחלה למכור חשמליות כבר לפני ארבע שנים, אחרי עשור של דגמי בנזין מרשימים פחות, ומכירה במקביל של אלפי רכבי פלאג־אין. יצרן סיני, אבל לא עלום, עם שורשים שם וכאן, שכבר הוכיח את עצמו באמינות ובשירות.
עיצוב: למכוניות סיניות יש נטייה לעיצובים מצועצעים ודרמטיים. מארוול R היא כמעט ההפך. עיצוב קרוסאוברי סולידי, מלבד חזית קצת יותר מעניינת עם כונסי אוויר גדולים בצדדים. סקודה אניאק של החשמליות הסיניות.
תא נוסעים: כאן באה לה קצת הסיניות, עם ניסיון להרשים בקונסולת 19.4 צפה ענקית, שמתוכה רק 14 אינץ' הם מסך מגע גדול שמשמש כמעט לכל, ממולטימדיה ועד תפעול מערכות הרכב, כולל בקרת האקלים ואפילו כוונון פתחי המזגן. מנגד, לוח המחוונים אומנם דיגיטלי (12.3 אינץ'), אבל גדול וקלאסי.
אף שהתצוגות ברורות, המסך מגיב קצת באטיות ללחיצות, תפעול בקרת האקלים באמצעותו מסורבל, והקונסולה הצפה מקשה על הגישה לשקעי ה־USB שמתחתיה. איכות החומרים גבוהה, מלבד משטח העור הפשוט יחסית. המרווח מלפנים טוב מאוד, עם מושבים תומכים. מאחור יש רצפה שטוחה ומושב רחב, אך הוא מעט נמוך. יש יציאת מזגן ושקעי USB.
תא מטען: במה שמהווה דוגמה לפער תרבות או מנהגי שימוש ברכב, לא מעט סיניות מגיעות עם תאי מטען קטנים יחסית לגודלן. ראינו את זה באורה פאנקי קאט המשפחתית עם תא מטען של מכונית מיני, וגם מארוול R, שאמורה להציע מרחב של קרוסאובר גדול, מציעה נפח של 357 ליטר בלבד, כמו במשפחתית קומפקטית, ומגיעה ללא כיסוי שיסתיר את המטען. לפחות התא עמוק, כך שאם מעמיסים אותו מעבר לקו המושבים, מקבלים תוספת משמעותית. בגרסת ההנעה האחורית שבה נהגנו יש גם תא מטען קדמי בנפח 150 ליטר מתחת ל"מכסה המנוע", שיכול לרכז אליו את הציוד הקבוע ובראשו כבל הטעינה, ולהקל את מצוקת המקום מאחור.
אבזור: נדיב. חלון שמש ענקי עם וילון חשמלי (ראית, אילון מאסק? הטכנולוגיה קיימת), כניסה והתנעה ללא מפתח, טעינה אלחוטית לנייד, חישוקי 19 אינץ', מושב נהג ונוסע מתכווננים חשמלית, זה של הנהג אף נע לאחור בעצירה כדי להקל את הכניסה והיציאה. יש כאמור ריפודי עור, פתיחה חשמלית לתא המטען, תפעול קולי לחלק מהמערכות, ואפליקציית יצרן שמאפשרת לעקוב אחרי מצב הסוללה והטעינה, וגם להפעיל מרחוק את המזגן כדי שתיכנסו לרכב קריר בקיץ (רואה, אילון, הם לא התביישו להעתיק מטסלה). כבל לטעינת V2L לציוד חשמלי ואף למכוניות חשמליות במצוקה מוצע בתוספת תשלום.
גם האבזור הבטיחותי עשיר וכולל את כל המערכות האקטיביות המקובלות. אך מערכת שמירת הנתיב אגרסיבית מדי, ובמבחן הריסוק האירופי קיבל מארוול R רק 4 כוכבים ולא את ה־5 המרביים.
ביצועים: מארוול R מוצע בשתי גרסאות, עם שני מנועים חשמליים לציר האחורי ו־180 כ"ס, או שלושה, כולל אחד קדמי והספק משולב של 288 כ"ס שיוצרים הנעה כפולה, בתוספת מחיר של 13 אלף שקל.
בזמן שאפילו קרוסאוברים קטנים יותר מתיישרים סביב מה שהפך לתקן בתעשייה, מנועים בהספק 204 כ"ס, מארוול R הגדול והכבד יותר מסתפק במנוע חלש יותר. כרגיל בחשמליות, הביצועים משתפרים כשמעבירים ממצב חיסכון לספורט - לפחות יש לזה כפתור פיזי בתחתית הקונסולה המרכזית ולא צריך לשוטט בין המסכים שבפנים, תודה לאל. אבל אין מכה בגב בתאוצות, וה־MG החדש אטי יותר מג'ילי גיאומטרי C ומ־BYD אטו 3 הזולים ממנו, ובטח שמטסלה מודל Y ויונדאי איוניק הבסיסיות.
צריכת חשמל: אולי זה לא רע, כי ביצועים תמיד עולים בחשמל, וה־MG מגיע עם סוללת 70 קוט"ש בלבד, שוב כמו של ג'ילי למשל, ופחות מאניאק ואיוניק 5. את ימי המבחן הוא סיים בצריכה ממוצעת של 20.5 קוט"ש ל־100 ק"מ, מה שאומר טווח מעשי של 341 ק"מ. נהיגה רגועה יותר תוכל להוסיף עוד 20־30 ק"מ, אבל הטווח עדיין קצר יחסית. יש כמובן אופציה לטעינה מהירה (DC) אבל בקצב של 93 קוט"ש בלבד, אטית יחסית לרכב במחיר כזה, מה שיעכב אתכם בעמדה עוד 10־15 דקות בטעינת סוללה כמעט ריקה עד למלאה לעומת טסלה ויונדאי.
נוחות והתנהגות: המקום שבו MG מפתיע לטובה הוא בכיול השלדה. נוחות הנסיעה טובה, גם מול מכשולים עירוניים, האחיזה גבוהה, הרכב נשלט היטב בסיבובים, כמעט ללא זווית גלגול. להגה יש משקל טוב וקצת כבד במהירות בין־עירונית, בניגוד להגאים הקלים של רוב החשמליות, אבל הוא חסר תחושה כמותם.
השורה התחתונה: אם מארוול R היה נוחת כאן לפני שנתיים, הוא היה וואו. היום הוא מתמודד מול מתחרות צעירות ועדיפות בתחומים חשובים כמו טווח הנסיעה, עניין שיחמיר בגרסת ההנעה הכפולה. לזכותו עומדת עובדת היותו זול בעשרות אלפי שקלים מקרוסאוברי הצמרת בממדים ובאבזור שלו, התנהגות הכביש והבסיס המוצלח. את רוב החסרונות שלו אפשר לפתור במתיחת פנים, שבטח כבר נמצאת בעבודה.