תא הנוסעים: הדלת נפתחת ללא מפתח עם לחיצה על הכפתור שבידית הפתיחה. מתיישבים על מושב הנהג וצביר המחוונים מול הפנים נראה מוכר ואפילו קצת מיושן, יטענו הטכנוקרטים שבינינו. ברמת הקונספט העיצובי, סביבת הנהג מורכבת ממספר שכבות פלסטיק בצבעים שונים, והקונסולה הראשית פונה אל הנהג באופן מכוון. העיצוב של לוח המחוונים, הטקסטורות של הפלסטיק והבד במושבים מפגינים עיצוב נאה, הצבעים נעימים, אבל החומרים שמהם בנוי הכל נראים זולים. הפלסטיקה בלוח המחוונים קשה למגע, ופיסות ריפוד בד בדלתות מצילות מעט את המצב. יש תחושה שהכל מחובר ומהודק היטב ולבטח גם יחזיק מעמד באותו מצב למשך שנים ארוכות.
בטיחות: מפרט מערכות הבטיחות האקטיביות בהחלט מכובד ומעניק לה ציון 6 מתוך 8 בדירוג משרד התחבורה. כיול המערכות לא מציק או מטריד מדי, פרט למערכת זיהוי תמרורי המהירות היעילה אך המעצבנת. עם אכיפת המהירות האירופית המחמירה, הצלחנו להסתדר גם עם זה. גם מערכת הסטייה מנתיב שנוטה להציק, מתריעה בצורה מנומסת.
צריכת דלק: יחידת ההנעה ההיברידית הוכיחה את עצמה, עם צריכה ממוצעת של 20 ק"מ לליטר בנהיגה משולבת רגועה. כאשר עברנו למצב נהיגה אינטנסיבי יותר, הצריכה עלתה ל־18 ק"מ לליטר. עם נתונים כאלו גם עם מכל דלק צנוע בנפח 37 ליטר, סוויפט יכולה להגיע בקלות לטווח נסיעה של 600־700 ק"מ.
התנהגות כביש: בעבר היכולות של דגמי סופר־מיני היו נמדדות גם בהיבט הדינמי, עם אותו מושג חמקמק שנקרא “הנאה מנהיגה". סוזוקי מצהירים שהסוויפט אמורה להציע חווית נהיגה, משהו שהם קוראים לו ביפנית Waku waku, אם כי אין תוכנית לגרסת GTI כמו בעבר. למרות כיול מוכוון לנוחות, השלדה עצמה מצליחה להעביר מידע לנהג ואף מאפשרת קצת משחקי העברת משקל עם הדוושה. רק ההגה עם מהלך לא מספיק מדויק ושטח מת במרכז מקלקל את הרושם הטוב שעשתה השלדה.
נוחות: בתוך הכפרים הסוויפט לועסת את תחלואי הכביש העירוני בקלילות, הודות לכיול מתלים מוצלח, שלא חוטא ברכות יתר והודות לצמיגי יוקוהמה Blue earth חסכוניים במידה סבירה ולא מוגזמת: 185/55R16.
התרעות פיקוד העורף