במסיבת רכבי השטח המאסיביים, העוצמתיים, יש כוכב אחד ובלעדי: טויוטה לנד קרוזר. בשנה שעברה 68% מהרכבים שנמכרו בסגמנט נשאו את שמו. הרחק מאחור התחרו על הסגנות מיצובישי פאג'רו ורנגלר של ג'יפ. ובכן, יש לנו חדשות בשביל אנשי השטח: כוכב חדש מנסה להיכנס לרחבת הריקודים. קבלו את רקסטון של סאנגיונג.

אני כבר רואה כמה ג'יפאים מקצועיים מתפקעים מצחוק, מתגלגלים על הרצפה. לא מבינים מאיפה זה נפל עליהם. על מה הוא מדבר? אחי, אתה בכלל לא בכיוון. צודקים הבחורים המסוקסים, רקסטון היה אחד הג'יפים הכי משעממים ששווקו פה בשנות האלפיים. 17 שנה אחרי שיצא מפס הייצור, כל מה ששינו בו הסתכם במתיחת פנים קלה פה, מתיחת פנים קלה שם.

שגריר קוריאה הדרומית באגמון החולה ראה איך כולם עוקפים אותו בסיבוב, משאירים לו פיח של אגזוז מעשן. בשנה שעברה הוא מכר כאן 63 יחידות לעומת 1,138 של לנד קרוזר, רק שתבינו את ההבדל. אבל כנראה שביצרנית הקוריאנית הבינו שהגיע הזמן לשים קץ לפארסה והוציאו מהמפעל את הדור הבא של הרקסטונים.

לפני שאנחנו מתחילים להשוות ולדבר על איכויות, בואו נסתכל על תג המחיר. מחירו של הלנד קרוזר חוצה את 300 אלף השקלים. פאג'רו גם בסביבה. רנגלר קצת מתחת. רקסטון הרבה מתחת - 240 אלף שקל. אז תגידו שאתם מסוגלים להסיע שבעה נוסעים גם בסקודה קודיאק הנפלא - וזה נכון. הרכב הצ'כי גם יותר זול - וגם זה נכון. הבעיה היא שאין לו כוונה להתמודד עם הרים וג'עג'ועים. באופן כללי, הסאנגיונג הוא הרכב הכי זול שתמצאו שיכול לשלב בין יכולות שטח לכביש. זאת אומרת שאם אתם בעניין של שניהם ורוצים לחסוך כמה עשרות אלפים, כבר לפי המחיר הוא שווה בדיקה.

צילום: רונן טופלברג

הבעיה היא שגם בעבר רקסטון היה זול בהרבה מאחיו. מי שרכש אותו התפשר על העיצוב ואיכות הנסיעה. בגלל המחיר הוא ספג וספג ובסוף - באופן לא מפתיע - המותג קרטע מאחור. פגשתי את המועמד החדש עם כמה ג'יפאים ותיקים, משופשפים מקרבות. אחת התגובות הראשונות שלהם: "סוף–סוף יש להם אוטו". המראה החיצוני לא מותיר מקום לספק: רכב עם נוכחות ועוצמה. אגרסיבי במקומות הנכונים, מעוגל היכן שצריך. המידות שלו גדלו בצורה מרשימה. הוא התארך ב–9.5 ס"מ, והתרחב ב–6 ס"מ. המרחק בין הסרנים גדל ב–3.5 ס"מ, מה שאמור להשפיע על המרחב הפנימי של הרכב.

גם בפנים הרכב מרגישים את השינוי הגדול. אומנם לא תראו כאן הנעה בכפתור, גג פנורמי ומושבי עור, אבל כן תמצאו שקע ל–220V, והתוכן בהחלט לא מעליב. איכות חומרים טובה ואפילו ניסיון לספק ניחוח פרימיום, עם עיטורים דמויי עץ בדשבורד וליד ידית ההילוכים. טוב, הניסיון הזה לא ממש צלח.

אבל אנחנו לא מקטרים. הרכבים שבהם נהגנו ביום המבחן הם אלה שיוצעו למכירה. תהיה רמת גימור אחת, עם מנוע אחד - דיזל בנפח 2,200 סמ"ק, ארבעה צילינדרים.

יצאנו מתל אביב בשיירה לכיוון השטחים שבסביבת בית שמש. בכביש המהיר הנסיעה של רקסטון הייתה נעימה. המתלים עושים עבודה טובה, בידוד הרעשים מסרב להכניס פנימה אורחים טורדניים. יש לרכב הזה תיבה אוטומטית בעלת שבעה הילוכים מתוצרת מרצדס בנץ שמבטיחה העברות חלקות. יש לו מנוע שמפיק 181 כ"ס. זמינות הכוח טובה. גם המחמירים בין מקטרגי הרקסטון אמרו שמדובר בהבדל עצום לעומת הדור היוצא.

צילום: רונן טופלברג

הגענו לאזור מנזר בית ג'מאל בשעות הבוקר המאוחרות. שמש אביבית הזכירה שהקיץ בדרך, להקת צבאים חוללה על ההר שממול. כל ההקדמות נועדו לכך שהרקסטון יבצע את תרגיליו, יוכיח לג'יפאים שהוא לא פראייר, נמצא בחוד החנית ביחד עם הגדולים. עמדנו שם מול שתי עליות תלולות, מוכנים ומזומנים לביצוע הגמר. רקסטון מורכב על שלדת סולם "קואד פריים". שלדת סולם מכוונת לנהיגת שטח. היא בעצם מפרידה בין הגוף לגלגלים ולמתלים, מאפשרת להם יותר מרחב פעולה.

בבורר המצבים הכנסנו ל–4X4 ולחצנו לחיצה קבועה על דוושת הגז. הרכב עשה את דרכו למעלה, קצת נאנק באמצע, הייתה שמועה שהוא שוקל לוותר, ואז דילג לפסגה. זו לא הייתה עלייה קלה, לא שביל עזים פשוט למעבר, כי את שבילי השטח רקסטון גיהץ כאילו אין מחר. זו הייתה עלייה לרכבים עם אורך נשימה - והוא שרד אותה.

עכשיו היינו צריכים לרדת מההר. אנשי סאנגיונג מתעקשים שזה הרכב הבטוח והחזק ביותר שהחברה ייצרה: פלדה משופרת וגם עזרי בטיחות אלקטרוניים: חלוקה אלקטרונית של כוחות הבלימה, בקרת אחיזה, הגנה אקטיבית מפני התהפכות וסיוע לנסיעה במורד. בסיוע לנסיעה במורד נעזרנו כשהתגלגלנו מפסגת ההר (הר? בסך הכל גבעה). רקסטון ייצב את עצמו במהירות של חמישה קמ"ש ודרדר אותנו בעדינות למטה. אגב, זווית הגישה שלו היא 20.5 מעלות וזווית הנטישה 22.2 מעלות.

מבחינת רמת האבזור הבטיחותי, רכב השטח זוכה לציון 6 הגבוה. בנוסף הוא מחזיק תשע כריות אוויר, אזהרת התנגשות קדמית, בלימת חירום אוטונומית והתרעה על סטייה מנתיב. יש לו בקרת שיוט, אבל לא אדפטיבית. ביחס למתחריו, רקסטון הוא אחד המרשימים בתחום הבטיחות. עוד נתונים טכניים שכדאי שהמתעניינים ירשמו בצד: תא המטען מכיל 649 ליטר; הרכב מסוגל לגרור שלושה טונות.

כמו שהבנתם, אין כאן עסק עם אותו פראייר מהדור הקודם. מדובר בבחור כמעט חדש. אפילו אחרי יום מבחן מאומץ יחסית, עם עליות לא קלות, סיימנו בצריכת דלק של ליטר על כל 10.5 ק"מ. רקסטון ביצע שיפור בכל תחום ובהחלט עשה קפיצת דרך משמעותית. אבל לא, הוא עדיין לא לנד קרוזר וכנראה לא יתפוס את מקומו של שליט־העל בחבורה. רק כמו שאומרים אנשי טלקאר, היבואנית: הם לא מכוונים גבוה לעת עתה, הם רוצים להגיע בסוף השנה למכירה במספר תלת–ספרתי. כל כלי מעל למאה יהיה צעד גדול לסאנגיונג.