לא משנה כמה זמן עבר מאז שהוצאתם רישיון נהיגה או כמה רכבים כבר היו רשומים על שמכם – סביר להניח שגם עבורכם למילה 'חניה' יש אי-אילו קונוטציות שליליות. מספר הרכבים הפרטיים עולה בכל שנה וכתוצאה מכך לחץ החניה עולה – לעיתים באיזורים צפופים במיוחד – מציאת חניה היא שיקול שחשוב לקחת בחשבון בכל פעם שמתניעים את הרכב.

וגם אם לא מדובר באזור בעל מצוקת חניה רצינית – לפעמים אפילו החניה הפרטית שלכם בבית, או האזורים בקרבת הבית בהם אתם נוהגים לחנות, הם אלה שיגרמו לכם לתסכול הגדול ביותר. זאת כיוון שפעמים רבות מדובר בזירה מועדת לפורענות בכל מה שקשור לתאונות פאסיביות. שריטות או 'דפיקות' בפח, מכות לפגושי הרכב, מראות צד שנחבטו או הופלו, וכיוצא בזה עונשים קטנים ומרגיזים שהוטחו ברכב בעודו פשוט מונח שם.

נכון, ביטוח הרכב שלכם יכסה גם את הנזקים האלה, רק שקודם תצטרכו להחליט אם בשביל זה כדאי לכם בכלל לערב בעניין את הביטוח שלכם, כי מלבד העובדה שסעיף 'ההשתתפות העצמית' שלכם יופעל (מה שאומר שתחלקו בנטל התשלום על התיקון), כל תביעה שלכם מחברת הביטוח עלולה לייקר את עלות הפוליסה הבאה שלכם, ולהיפך – שמירה על דממת אלחוט בקשר שביניכם לבין הגורם המבטח יהפוך אתכם ללקוחות כדאיים יותר, ולכן בהכרח גם לכאלה שישלמו פחות על הפוליסה שלהם. אז איך בכל זאת נקטין את הסיכוי שלנו לסיים חבוטים וחבולים את החניה שלנו? הנה כמה כללי אצבע קטנים ויעילים.

קצת תמיכה לא תזיק

חלק גדול מהנזקים לרכב שמקורם בחנייה הם תוצאה של חניה בעליה או מדרון תלולים. אז חוץ מהנחיה הברורה לוודא שהרמתם את בלם היד – ושהוא תקין, כי אחת לכמה חודשים מומלץ לוודא את זה – לא יזיק להקפיד על טיפ קטן נוסף: כשהרכב חונה בעלייה, כדאי להפנות את הגלגלים מעט הצידה, לכיוון הכביש, כדי שבמקרה של הידרדרות החלק האחורי של הצמיגים ייתקל בשפת המדרכה וייעצר.

חניתם במדרון? הפנו את הגלגלים לכיוון המדרכה. מה שכן, כל הסיפור הזה לא יעבוד אם חניתם רחוק מדי משפת המדרכה, אבל גם לא מומלץ למעוך מראש את הצמיגים על שפת האבן, כי זה לא ממש בריא להם, כן?

עיניים בגב

אם לרכב שלכם עדיין לא מלאו 5-6 שנים, סיכוי גבוה שהוא כבר מצויד מראש לפחות בחיישני רוורס. במילים אחרות, במערכת שיודעת למדוד את המרחק בין החלק האחורי של הרכב לבין הקיר, העמוד, או הרכב שמאחור-וכמובן לצפצף או לאותת בהתאם.

הגרסה היותר מתקדמת של זה – מערכת בטיחות אותה כבר תמצאו כסטנדרט ברוב הרכבים שנמכרו בשנתיים האחרונות – היא מצלמת רוורס. כאן כבר תקבלו מבט די פנוראמי של האזור שאליו אתם מתקדמים אחורנית, באיטיות, כן? כדי שלא 'תגלחו' איזה קיר סורר בדרך, או שתנסו לטעון שהקטנוע החונה ההוא 'ממש קפץ לכם לגלגלים'. אגב, גם ברכבים משנתונים ישנים יותר ניתן להתקין חיישני ומצלמות רוורס, אצל חשמלאי רכב מורשים ואמינים. 
 

אולי בכל זאת

אם אתם נזקקים לשכנוע עצמי עמוק כדי להוביל למסקנה שאתם כן תצליחו להיכנס לחנייה הזאת, כנראה שכדאי לוותר מראש. בתור התחלה, בגלל שהשיטה של להרחיק את המכונית שלפניכם ואת זאת שמאחור על ידי נגיחות קטנות של הפגושים, זה משהו שעובד רק בקומדיות אמריקאיות.

אבל בנוסף כי גם אם תצליחו, יכול להיות ש'השכנים' שלכם לחנייה יהיו קצת פחות סבלניים לעניין, וכשתחזרו לרכב תמצאו חלקים נבחרים ממנו על האספלט. אה, ואם חניתם צמוד מדי לדלת של הרכב שלידכם (בחניון ציבורי למשל), קחו בחשבון שאולי הנהג שצמצמתם לו את הדלת קצת יותר רחב מהממוצע, כך שעכשיו גם הקשיתם עליו לצאת מהחניה, וגם הזכרתם לו שאולי צריך קצת ספורט ואיזה דיאטה.
 

כלל האצבע הוא לוודא שיש לכם את מרחב התמרון הנדרש לכם כדי להכנס ולצאת, וודאו שלרכב "נוח" בחנייה ושאתם מכניסים את עצמכם רק לחניות שתוכלו לצאת מהן בקלות, כמו גם הרכבים לידכם, שלא תשלמו את מחיר מאבק היציאה שלהם לחופשי.