אם היו מבקשים מכם בילדותכם לצייר מכונית, הייתם מציירים את מאזדה MX–5, או במילה אחת "מיאטה". תחשבו לבד: רכב ספורט, גג נפתח, דו־מושבי, צבע אדום סמיך. זה לא ציור של ילד בכיתה ב' לכבוד יום האב?
 

נהגתי לא מזמן ברכב דו–מושבי של יגואר, פאר היצירה, אבל זו, הבת אלף גלגלים רזרביים הזו, היא הדבר שלמענו אתם לומדים לנהוג וחוסכים כמלצרים במשמרות כפולות ובערבי חג. זה החלום הרטוב, משאלת הלב, התמונה ששומרים בלילה מתחת לכרית. בטח בטופ־5 של המכוניות היפות שנהגתי בהן.

אין מילים אחרות לתאר את היצירה לבית מאזדה, שבכל מקום שאליו תיסעו או שבו תחנו היא תגנוב את ההצגה. ככה זה, אי־שם ליד סינמה סיטי, בגלילות, עמד מישהו וצילם אותה לא לפני שביקש ממני בנימוס שאצא לרגע מהתמונה ולא אקלקל את ניקיון הפריים.
 

מדובר ברכב ננסי בגובה 123 ס"מ, שנמתח לאורך 391 ס"מ. הישיבה בו כל כך נמוכה, עד שאתם מפחדים שתכף הישבן יגרד את האספלט, או לחלופין המשאית ששועטת מימין תרמוס אתכם ואחרי זה תתנצל שלא ראתה את הג'וקון שמתזז לו בעליזות בין המסלולים.

המכונית המהממת מעוגלת בפינות הנכונות וכולה צועקת שואו–אוף. במשך כל הנסיעה חשבתי - למי היא בכלל מיועדת? היא הרי לא ממש נוחה עם מתליה הנוקשים, היא לא יכולה לשמש משפחות בגלל הדו–מושביות האגוצנטרית, והיא רחוקה מלהיות היברידית ושקטה. אני אגיד לכם למי היא מתאימה, למי שאוהב לנהוג.
 

המיאטה מיועדת לנהגים. כאלה שבסוף השבוע מאפסנים את שלוות הנפש שלה נזקקו אחרי ימי עבודה מתישים ובאו להרגיש כתחביב את ההגה, למשוך את ההילוך עד שהוא מתחנן למעבר. לתת בראש, בשביל זה היא נולדה.

 מיאטה. צילום: יח"צ מיאטה. צילום: יח"צ
 

אני כבר ויתרתי מראש על המיאטה. אין לי רבע מיליון שקל ספייר כדי להוציא עליה. כן, היא מתאימה במיוחד כסייד–קיק ולא כמנה עיקרית, אבל האם אהבתי? איך אפשר שלא.
 

המיאטה לא חדשה בנוף המוטורי. היא למעשה חוגגת עכשיו 30 שנה ויצאה לשוק כהומאז' למכוניות הספורט הבריטיות והאיטלקיות של שנות ה־60. למעשה, זה כבר הדור הרביעי, שמגיע אחרי מתיחת פנים אגרסיבית. ממש כך. המתיחה החיצונית היא אומנם קוסמטית בלבד - ג'נטים שחורים, ריפודי עור נאפה בגרסת הספיישל אדישן שבה נהגתי. לא צריך יותר. למה לקלקל משהו יפה?
 

אז אם כן במה מתבטא השינוי הדרמטי? הרי בדרך כלל יצרניות משנות את מיקום הפנסים, חמישה סנטימטרים שמאלה וכבר קוראות לרכב "חדש". לא, פה הבשורה מגיעה מהיחידה המניעה. כאן כבר שינו את הדגשים הנכונים.
 

המנוע אומנם נשאר בנפח 2,000 סמ"ק, אבל הגדילו בו את קוטר הבוכנות, שינו טלטלים, גלי זיזים. ההספק גדל מ–160 כ"ס לפני המתיחה ל–183 כ"ס כעת, והמומנט גדל מ–20.4 קג"מ, שהושגו בעבר ב–4,600 סל"ד, ל–20.9 קג"מ שמושגים כעת ב–4,000 סל"ד.
 

"על מה הוא מדבר, הטרונצ'ו?", יש בטח כמה ששואלים בפליאה. במילים פשוטות נסביר שהמנוע יכול לספק כיום יותר עוצמה והיא באה קצת יותר מוקדם. רק שמיד גם נצנן את ההתלהבות. המיאטה הוא לא הרכב הכי מהיר שתאתרו על הכביש. בנתוני היצרן מצוין שתגיעו תוך 6.5 ש' מ–0 ל–100 קמ"ש ואף על פי שזה שיפור של כמעט שנייה מהנתון של טרום המתיחה, כבר ראינו טובים ממנו.
 

אבל שוב, עם המיאטה לא צריך לנסוע הכי מהר ולשבור את מהירות הקול. לא בשביל זה התכנסנו, באנו כדי לנהוג. קחו את המנוע הנ"ל (הנעה אחורית) ותלבישו על הגוף המחוטב ששוקל 1,123 ק"ג בלבד. גם אם לא תשברו שיא, תרגישו את הזריזות והדינמיות. הרכב, עוד לא סיפרנו, מגיע בגרסה ידנית, מצויד בתיבה בת שישה הילוכים. אל תעקמו את האף, אם אתם אוהבים לבחון את היכולות, מומלץ רק בעבודת יד, כשהמתלים הקשיחים לא פוסחים על אף מהמורה וההגה המדויק עובד בדיוק כפי שהפניות מכתיבות לו.
 

במיאטה, אחרי המתיחה, הגדילו את טווח הסל"ד כך שתוכלו למשוך את ההילוכים ותשמעו היטב את המנוע צורח. אומנם בידוד הרעשים שודרג משמעותית, אבל עדיין המכונית היא בעלת גג רך, נפתח ולפעמים נדמה שמישהו בכלל שכח לסגור אותו. בשביל הפאן פתחנו את הגג לחלוטין. כאן לא מדובר בסאן־רוף של כאילו אלא בגג נפתח אמיתי. גג מבד, כזה שנבלע לו באחורי הרכב. מכונית ספורט כמו שכתוב בספר.
 

לא עבר הרבה זמן עד שמצאנו את עצמנו מתנהלים בכבישים הכפריים שליד בית לחם הגלילית כשבלוריתנו עפה לה ברוח. יש יותר חיים בסרט מזה? לא נראה לי. רק שעם כל הזוהר, אחרי עשר דקות של ג'יימס בונד, כשהשרב של תחילת הקיץ התחיל להכות בעורף, חזרנו לגג סגור ומזגן בפול ווליום. ארצנו הקטנטונת היא לא בדיוק אולפני MGM.

חזרנו לנהיגה. שם, כבישים הריקים, כשזה רק הנהג והמכונית, סוליקו, אפשר היה להבין את כוחה של המיאטה. זה לא רק רכב בשביל לסובב ראשים, זה רכב שבאמת בא לשפר את חוויית המשתמש העתיקה מכולן - הנהיגה.
 

מה שהפתיע הוא שאף על פי שנתנו בגז, במכונית הספורט המפונפנת, הרכב לא שתה לנו את מכל הדלק בטירוף וסיימנו את היום עם צריכת דלק סולידית של ליטר על כל 13.1 ק"מ. גם באגף הבטיחותי ניסו במאזדה להכניס כמה שיותר אמצעי מיגון, בכל זאת מדובר ברכב ספורט הרפתקני.
 

יש כאן מערכת לבלימת חירום בעיר במהירות של עד 80 קמ"ש, מערכת בלימה בנסיעה ברוורס עד 8 קמ"ש. הכניסו פה מערכת חיצונית של מובילאיי, אבל מאחר שלרכב מערכת המתריעה על סטייה מנתיב, צלצול האזהרה מגיע משני מוקדים. קצת מנג'ס, חייבים להודות. יש למיאטה הרבה יתרונות כשמדברים על נהיגה נטו, אבל עדיין מדובר ברכב נישה שלצערנו מיועד לעשירון העליון.
 

מה לעשות, גרסת הבסיס עולה 249 אלף שקל, והספיישל אדישן, שבה נהגתי, תגיע ל–254 אלף שקל. למי שיש לו כסף לסייד קיק יוקרתי ומהפנט, בהחלט מומלץ למשש את הדופק. אין הרבה רכבים שיודעים להזרים אדרנלין כמו הננסית המיוחדת הזו. 


מירוץ סיבולת. צילום:  אורון גולקרוב מירוץ סיבולת. צילום: אורון גולקרוב

 
 

גלגלים רזרביים

בפעם הראשונה בתולדות הספורט המוטורי הישראלי נערך בערד מרוץ סיבולת. הוא ארך שעה וחצי ובסיומו ניצח צמד הנהגים גיא אמודי וסופי גולן, שנהגו במכונית ספורט המותאמת למטרה - ראדיקל SR 1 (בתמונה). מרוץ סיבולת כולל קבוצות של בין שניים לארבעה נהגים, ולכל קבוצה צוות ניהול ותמיכה. אחרי שעה וחצי של נהיגת מסלול המנצחת היא הקבוצה שהשלימה הכי הרבה הקפות. במרוץ השתתפו שבע קבוצות, והוא התקיים בתמיכת פיג'ו, קבוצת לובינסקי וחברת פרודרייב.

הקרוסאובר הפופולרי ניסאן אקס–טרייל יושק לראשונה עם מנוע בנזין–טורבו בנפח 1,330 סמ"ק, בעל הספק של 160 כ"ס ומומנט של 27.5 קג"מ. לרכב תיבה אוטומטית כפולת מצמד בת שבעה הילוכים. אקס–טרייל מגיעה בגרסאות של חמישה ושבעה מקומות. מחירה של גרסת החמישה יחל ב–168 אלף שקל, ומחיר השנייה יחל ב–179 אלף שקל.

כלמוביל, יבואנית מיצובישי, השיקה מהדורה מיוחדת ומוגבלת "בלאק סאם" לאאוטלנדר, לאקליפס קרוס ולספייס סטאר. הפירוש של "סאם" הוא "ספיישל אקשן מודל". הגרסאות המיוחדות יאופיינו בגימור שחור ובתוספת אבזור. מחירי הגרסאות יהיו: האאוטלנדר 185 אלף שקל, האקליפס קרוס 166 אלף שקל והספייס סטאר 85 אלף שקל.