מה כבר יש לכתוב על יונדאי i20 החדשה, ישנה, או איך שלא תקראו לה? לפעמים אני שואל אם יש מה לחדש לקורא, במיוחד כשלא מדובר באיזה רכב אקזוטי, יוקרתי, כזה שיכול לעורר חלומות מתוקים. תתפלאו, אבל ה–i20 הוא אחלה רכב. נקודה, סימן קריאה.

מודה, כשהגענו לא מזמן להצגת הדגמים החדשים של יונדאי לקראת 2019, הסופר–מיני הוותיקה התחבאה בצלם הכבד של הסנטה–פה ובטח הטוסון הפופולרי, שגם הם מתחו את פניהם ודפקו כניסה חגיגית. אין מה לעשות, העם עבר שינוי. הוא רוצה ג'יפים מהודרים, ג'יפונים מיוחסים, ולא מכוניות קטנות ממדים כאלה.

רק שה–i20 הוא רכב שימושי. רכב שמתאים בול לממדים העירוניים, למשפחות קטנות, כאלה שתקציבן לא גבוה במיוחד, ואכן גרסת הפתיחה מגיעה במחיר של פחות מ־100 אלף שקל (98 אלף), ואני מתכוון לרכב טוב ולא חסכוני עם מגרעות.

רכב ראוי, אבל עם יריב רציני שנח לו באופוריה בפינה השנייה של זירת ההתגוששות. כבר לא מעט זמן, לאן שהם רק הולכים, אנשי יונדאי שומעים את הרחש בחש שמפיצה הסיאט איביזה, שלא רק מציגה מכונית מליגה בכירה, היא גם מגישה מחיר אטרקטיבי - 93 אלף שקל.

במראה החיצוני השתיים די דומות, אף על פי שלסיאט יש קצת יותר קיק חצוף במראה. ביונדאי, אחרי מתיחת הפנים האחרונה, שינו מעט את הגריל, נגעו בתאורה הקדמית והאחורית, אבל המראה של הרכב היה ונשאר סולידי.

בפנים, לפחות במפגש הראשון, ה–i20 לא הכי מרשימה, אבל מרוב הרכבים בסביבת המחירים הזו קשה להוציא שריקות התפעלות. פה יש עסק עם לא מעט פלסטיקה כהה, די קודרת, אבל באזור הזה נגמרים בערך הקיטורים.

פה מתחילים לא מעט פלוסים שהמכונית הזו יודעת להגיש. קודם כל האבזור פה חצה את גבול המרשים. יש פה מערכת מולטימדיה שמגיעה עם הקונקטד קאר של יונדאי ומגישה בין היתר גישה לווייז ולפנגו. יש מערכת שמע עם שישה רמקולים, ומצלמה אחורית המסייעת בכניסה לחניה. דגם הסופרים, שבו נהגתי ומחירו 105 אלף שקל, גם כולל אפשרות קיפול שמשות חשמלי ובקרת אקלים דיגיטלית.

רק שכל השדרוגים האלה הם בונוס, מה שצריך לבדוק פה זה את התכלס. למשל המרווח. אני לא ענק ממדים, אבל לא פעם יוצא לי להרגיש ברכבים קטנים כמו סנטר בקבוצת כדורסל. בקושי נכנס ויוצא, ואם כבר משתחל אז סובל מכאבי גב.

כאן לא היו בעיות ולא טענות. נהג, נוסע שלצדו, שני יושבים מאחור - הרגישו בסדר גמור עם הסביבה שהשאירו להם. תא המטען כאן לא גדול, סך הכל 301 ליטרים, אבל זו הצרה ברכבים קטנים. אין הרבה שטח כדי להתפנק, והגודל בא על חשבון הנוחות.

רק כמו שציינו, השאלה ב–i20 היא לא הפינוק, אלא האם הרכב הזה ייקח אתכם לסיבוב וכשתחנו בסיום לא תמלמלו "ברוך שפטרנו". יודעים איך זה, המחיר נוח, הדרך קצת פחות. ובכן, הסופר מיני הזו קיבלה מנוע חדש 1,000 סמ"ק טורבו, במקום ה–1,400 סמ"ק בדגם היוצא. בטח יהיו כאלה שישאלו לאן הלכו לאיבוד כמה מאות סמ"ק. זהו, שהם לא. 

המנוע הזה יודע להוציא מעצמו 100 כ"ס, והוא מהר מאוד מנפנף מעצמו את הרושם הדל–קלורי של מספריו. להפך, יש לו זמינות כוח. הוא מגיע מ–0 ל–100 קמ"ש תוך 11.4 ש' ובמהירויות שיוט גבוהות הוא נינוח וקליל.

בין היתר הקלילות הזו מגיעה מתיבה אוטומטית, כפולת מצמד, בת שבעה הילוכים, לעומת הדור הקודם שהסתפק בתיבה מעט מיושנת בת ארבעה הילוכים. זו תיבה מענגת, חלקה, כמעט לא מורגשת. 

מפרט יונדאי i20מפרט יונדאי i20

ביום הנסיעה ביקשנו לקחת את ה–i20 לכל כביש אפשרי. נכנסנו איתה לבית שמש, אחרי זה נסענו לרמלה. פקקים, עצבים, משם להאצה בדרך מהירה. הגב לא נשבר, לא הצטברה זיעה קרה במורד הגב. הייתה פה הרגשה של נינוחות.

ה–i20 היא אומנם סופר מיני, אבל כיול המתלים פה הוא על הצד היותר מרוכך, כך שהנסיעה לא הייתה קשוחה ומאתגרת ולא ריסקה אותי על בורות ומהמורות. אפילו בידוד הרעשים עשה עבודה טובה. אומנם נשמעו רעשים שהגיעו מבחוץ, אבל בקטגוריה הזו פגשנו רכבים הרבה יותר מטרחנים.

עוד נקודות זכות המכונית גורפת בתחום הבטיחותי. אף על פי שזו מכונית סופר מיני, במחיר נמוך יחסית, יש לה מגוון עשיר, גם בתחום האקטיבי, שזה לא דבר מובן מאליו בקטגוריה הזו. תמצאו כאן מערכת אקטיבית לשמירת נתיב הנסיעה, בלימה אוטונומית בשעת חירום, מערכת התרעה על מצב ערנות הנהג, מערכת המחליפה אוטומטית בין אור גבוה ונמוך, ציון האבזור הבטיחותי הוא 6, מכובד.

בצריכת הדלק לא הצלחנו לעבור 20 קילומטר על כל ליטר בנזין כמו שהיצרן סיפר, אלא רק 13.9, שזה בהחלט לא רע. בתחום זיהום האוויר מדובר ברכב מצטיין במיוחד עם דרגת זיהום אוויר 2, צבועה בירוק כהה.

סיימנו את הדייט בחיוך קטן על הפנים, אפשר אפילו לומר שזכינו להפתעה נעימה. אולי ממבט ראשון ה–i20 עושה רושם שמרני, קצת משעמם, אבל אם נביא בחשבון את הביצועים, את נוחות הישיבה ונעימות הנהיגה והנסיעה זה יכול להיות עוד שוס מבית יונדאי או לפחות מתחרה רציני לאיביזה, מבית סיאט.