אני יושב ברנו גרנד סניק, והאמת היא שלא בא לי לצאת. הלחות המעיקה הורגת, וגם לא אמרו שעדיף כמה שפחות להתקהל? אז אני מתבודד. מצדי אפשר להמשיך לנסוע עוד שעתיים, שלוש, אין שום בעיה. למה? שבו על מושב הנהג ברכב הנ"ל ודברו איתי. גם החבר שהצטרף אליי לנסיעה, מומחה בעל תואר דוקטור לנוחות ומושבים ברכבים עד חמש טונות, שאל אם הפעם שברנו שיא עולמי.

זה לא סתם, זו הזווית המתאימה, התמיכה האיכותית בגב, האפשרות להארכת המושב כדי לתמוך בירכיים המקופחות. זו פעם ראשונה שאני פותח כתבת רכב בשבחים על הכיסא, אבל כשמגיע - מגיע. גרנד סניק הוא המיני־ואן של רנו. רכב גדול ממדים, שיכול להכיל עד שבעה נוסעים. לא כולם נעצרים בשניים, גג שלושה ילדים. עכשיו, אחרי שלושה ימים בדרכים, אני גם יכול להבין את הצורך בנוחות שהורעפה עליי. 

יש לכם חמישה ילדים, ואתם נניח נוסעים מהמרכז לחופשה בגליל. צרחות, ריבים, פקק עצבני ליד כרמיאל - אז לפחות תשבו בנוח. תבקשו מהמושב לעסות לכם את השכמות, לחמם את הישבן, כי אם לא, הקפיץ עוד עלול להשתחרר. הבעיה של הגרנד סניק היא שהוא נכנס לנישה שגוועת לאטה בשנים האחרונות. המיני־ואנים כבר לא אופנתיים כמו פעם, ומי שמחפש רכב לשבעה בדרך כלל רוצה שהוא יהיה קצת יותר גבוה. כלומר, ג'יפ, לא רכב היסעים.

רק שאם נזנח לרגע את האופנות ותופעת העדר, הגרנד סניק משדר קלאסה מפעם. קודם כל, העיצוב לא אפרורי, קובייתי, אלא להפך - הוא מעוגל במקומות הנכונים, מודגש היכן שצריך, וצבע התכלת, שהגיע למבחן, בהחלט החמיא. אבל שוב, את קריאות ההתפעלות כדאי שתשמרו לכניסה פנימה.

על המושב המפנק כבר סיפרנו, אבל כל סביבת הנהג זועקת פינוק. קודם כל זוויות הראייה רחבות, איכות החומרים משובחת, מסך המולטימדיה הוא מוארך, לא ריבועי ובעיניי מרהיב, וכמו לוח המחוונים הדיגיטלי - תומך בעברית. 

עכשיו, אתם הורים, יש לכם חמישה ילדים. אז נכון, תא המטען קטן במקרה שכולם נוכחים, 233 ליטר בלבד (596 ליטר כשהשורה השלישית מקופלת), אבל יש פה ים של מקומות אחסון קטנים. ארבעה ברצפת תא הנוסעים, כשתא הכפפות הוא בעצם מגירה נוחה, בנפח 11.5 ליטר.

אני נהגתי בדגם המפואר של הגרנד סניק האקזקיוטיב, שמחירו 185 אלף שקל, והאבזור בו עשיר: מושבי עור, גג זכוכית ענק, אפשרות לקפל את שורות המושבים האחוריות בלחיצת כפתור דרך תא המטען או במגע על מסך המולטימדיה. כאמור, נוחות היא מילת הקוד. אז השורה הראשונה נוחה מאוד, בשנייה יידחס הנוער, והשלישית מומלצת לילדים בלבד, כמו ברכבים דומים בסגמנט. לא הכי נוח, אבל זה מה יש, ולפחות פתחי המיזוג האחוריים מגיעים גם לשם, כך שבקיץ הם לא ממש סובלים.

מי שקונה רכב כזה הוא קודם כל ולפני הכל לא בא לגנוב את ההצגה משאר הרכבים שמתניידים. הרכב הזה הוא פרקטי, שימושי. הוא לא מיועד לכביש המפותל בנס הרים. זהו רכב משפחתי מחבק, וככזה הוא לא מציע מנוע שמן מדי. עם כל שבעת המקומות, האורך של 463 ס"מ ומשקל של 1,596 קילו, הוא מחזיק מנוע צנוע בגודל 1,330 סמ"ק, ארבעה צילינדרים. 159 כ"ס, בגרסה היותר גבוהה, מומנט של 27.5 קג"מ כבר ב־1,800 סל"ד, ותאוצה של 9.9 ש' מ־0 ל־100 קמ"ש.

עלינו איתו, ירדנו, יצאנו לעקיפות כשאנחנו נעזרים בתיבה אוטומטית, כפולת מצמד בת שבעה הילוכים. זריזות לא חסרה למי שמחפש אותה, אבל כמו שקלטנו, הקונים כנראה לא מחפשים את הריגושים שלהם דווקא בכביש. הם מעוניינים קודם כל בביטחון. רכב גדול, שפעם היה זולל דלק, סיים את ימי המבחן עם ליטר בנזין על כל 12.8 קילומטר, שזה בהחלט מרשים.

ביטחון זה גם בטיחות, בטח אם מדובר במשפחה רבת משתתפים, כמו זו שרכשה את הגרנד סניק במיטב כספה. אומנם הצרפתי זכה לחמישה כוכבים במבחני הריסוק של היורו־אן־קאפ, אבל גרסת הבסיס זכתה לציון 4 בלבד ברמת האבזור הבטיחותי, נתון לא ממש פוער פיות.

בגרסה הבכירה, שבה נהגנו, הוא כבר זוכה לציון 6 ונוספו בין היתר מערכות בקרת שיוט אדפטיבית וזיהוי כלי רכב בשטח מת. דיברנו לא מעט על היתרונות, אבל אם יש חיסרון, הוא כנראה מתבטא במהלך הנסיעה. 

כמו שאמרנו, מי שקונה רכב כזה רוצה את העיסוי שלו, את החימום בימים הקרים, וגם כנראה נוחות נסיעה, ופה המתלים שפגשנו היו מעט קשיחים מהרצוי. בהחלט אפשר היה להרגיש את הסדקים והבורות. גם קשה לומר שמצאנו רכב אטום לרעשים. הם כן הצליחו, פה ושם, להסתנן פנימה. הגרנד סניק מספק את הסחורה למי שמחפש מיני־ואן מרווח, נוח, מאובזר, כזה שמסוגל להסיע שבעה נוסעים. 

הבעיה שהוא מגיע בתקופה לא הכי טובה, שבה הקרוסאוברים שולטים ביד רמה ומשפחות מרובות ילדים רוצות לראות את הכביש מלמעלה. ובכל זאת שווה מבט וסיבוב רק כדי להרגיש את מושב הנהג. אם זה היה תלוי בישבן שלי, הוא היה קונה בעיניים עצומות. 

רנו גרנד סניק (צילום: יחצ)רנו גרנד סניק (צילום: יחצ)

גלגלים רזרביים
ביונדאי מתייחסים ברצינות לעניין חשמול הרכבים ובחרו באיוניק (בתמונה משמאל) להוביל תת־מותג שיתמקד בתחום, וכבר בשנים הקרובות ייצאו לשוק רכבי סדאן ורכבי פנאי חשמליים, חדשים. כן, כדאי שתתרגלו לשמות כמו איוניק 5, איוניק 6 ואיוניק 7, שאמור לסגור את ההיצע בתחילת שנת 2024. יונדאי, שמובילה את טבלת מכירות הרכבים בישראל, הודיעה לאחרונה שמטרתה היא למכור בעולם, עד 2025, מיליון יחידות של רכבים חשמליים, בניסיון לתפוס נתח שוק של 10% ולהפוך ליצרנית השלישית של רכבים ידידותיים לסביבה.

כמו שאמרנו, יונדאי היא הנמכרת בארץ, גם בזמן משבר הקורונה, אבל עם כוכבית בצד. בשבעת החודשים הראשונים של השנה הדרום קוריאנית מכרה 21,674 רכבים, ירידה של 28% לעומת 2019, והדברים אמורים גם לגבי טויוטה וקיה, שנמצאות במקומות השני והשלישי וסבלו מירידות תלולות. היחידה בשישייה הראשונה שזכתה לצבע ירוק, המבשר עלייה מעודדת, היא סיאט, שמכרה 7,288 רכבים. מדובר בצמיחה של 38% לעומת מספרי השנה שעברה. רק שמדובר בנתון לא מייצג. בסך הכל שנה לא קלה עוברת על השוק המוטורי, שמכירותיו ירדו ב־%22 לעומת 2019.

נסיים בפרידה. אחרי תשע שנים בתפקיד ביקש ברק כהן, מנהל חטיבת ב.מ.וו ומיני בקבוצת דלק מוטורס, לסיים את תפקידו ולפנות לדרך חדשה. מנכ"ל דלק מוטורס, שחר שמש, הודה לכהן ואמר: “ברק תרם רבות להצלחת המותגים ועזר להגדיל באופן מהותי את מכירות המותג".