למה טיטניק, אדוני הכתב? בחייכם, רבותיי וגבירותיי, מדובר ברכב עצום ממדים, שלושת רבעי לימוזינה, יקר בהתאם. כל שריטה - נחמץ הלב, כל דפיקה בשאסי - עדיף לחפש מקלט מדיני בארץ ללא הסכם הסגרה ועם תנאי מעצר נוחים. חזרתי מימי המבחן המושלגים רזה בעשרה קילו ומבוהל על סף עילפון. עזבו אותי, העיקר שלרכב שלום. כששאלו איך היה? סיננתי “כיף, כיף", ולקחתי כדור כדי להירגע.
סדרה 2 גראן קופה של ב.מ.וו היא כמו בית הספר היסודי בדרך הארוכה לתואר באוניברסיטה. תתנסו בה, תעלו לאט־לאט בסולם הדרגות, ובסוף, אם תתנהגו יפה, תגיעו גם לסדרה 7 ואולי אפילו לסדרה 8, השמיים הם הגבול. נהגתי כאמור בגרסת ה־M ספורט, שזה יותר ענייני גימור ולא הגרסה הספורטיבית והרצחנית של הרכב. כמו שאמרנו, לא מדובר בכלי מנקר עיניים, וזה גם מה שיפה בו. ארבע דלתות, ספורטיבי, נמוך קומה, קו גג משתפל ומתמזג יפה עם תא המטען, ספוילר אחורי קטן. לא וואו, אבל העיקר שהסמל בולט בחזית.
אותו הדבר הבפנוכו. לצורך השוואה, הפנים שמרצדס מגישה מרשים יותר, בטח מסכי המולטימדיה, אבל דווקא המינימליזם שכאן די כובש בגלל חוסר היומרה. הכל נוח, נגיש לתפעול. שום דבר לא מצריך יום לימודים ארוך. סביבת הנהג איכותית, מרווחת. מושבי הספורט תומכים היטב בגב, מחבקים את הנהג שלא יתפזר לצדדים. זוויות הישיבה והראייה מצוינות, רק דבר אחד לא בא לי טוב - השילוב האימתני בין טמפרטורה גבוהה, סאן־רוף עם גג וילון ומושבי עור, שהם כידוע סמל סטטוס.
מיד נקדים ונספר שסדרה 2 של ב.מ.וו זכתה לפלטפורמת ההנעה הקדמית, שעד לאחרונה נחשבה ללא פחות מדרמה, כי אחד מסימני ההכר היותר בולטים של ב.מ.וו היה ההתמחות בהנעה האחורית. המעבר החל בסדרה 1 ועכשיו מתפשט הלאה. ב־i218 מקובע מנוע 1,500 סמ"ק, שלושה צילינדרים, והוא בעל הספק של 140 כ"ס. על פניו מספרים לא הכי מרשימים, אבל בפועל מדובר במכונית מאוד מהודקת, זריזה בתגובותיה. לפחות זו ההרגשה, אף שבמספרים (8.7 שניות מ־0 ל־100 קמ"ש) ראינו מרשימות ממנה. התיבה האוטומטית, כפולת המצמד, בת שבעת ההילוכים עובדת נהדר, לא חוששת מעומסים ואתגורים, וצליל המנוע אף פעם לא העיק, גם כשלחצנו על דוושת האלומיניום.
כמו שהבנתם נהגתי בסביבות בית שמש, הרי ירושלים, הסיבובים החדים, העליות המאתגרות. העברתי למצב נהיגה ספורטיבי שרק עזר לחדד את התחושות, ושם המכונית הזו הרגישה ממש בבית. אין ספק שבהיצע הגדול של ב.מ.וו יש רכבים יותר גדולים, מרשימים ובטח מאובזרים, אבל כמו שאמרנו - כאן מדובר בבית הספר היסודי וגם לו אין ממש במה להתבייש.
לא יודע אם אפשר לומר זאת על רכב שעולה 259 אלף שקל, אבל יש משהו די צנוע בב.מ.וו הזה. הצורה החיצונית לא צעקנית, האבזור הוא קצת נזירי. אין תחושת ה"וואו" שלפעמים מקבלים עם המותג. לי זה התאים, אבל מי שקונה את הרכב ודואג שבפרונט יוטבע הסמל הנכון, האם “וואו" זה לא חלק מדרישות הסף שלו?
התרעות פיקוד העורף