זה לא סוד שבשנים האחרונות אולם התצוגה של הונדה בישראל לא היה אטרקטיבי במיוחד. הג'אז המבריקה לא ממש זמינה, ה־CRV ההיברידי יקר, והסיוויק שהושקה ב־2017 כבר הייתה ותיקה למדי. הונדה הלכה וצמצמה את פעילותה באירופה, והשוק הישראלי סבל. עכשיו נוחת סוף־סוף בארץ דור חדש, ה־11 במספר של המשפחתית היפנית, וברוח הזמן הוא גם היברידי.
בעוד העיצוב החיצוני לקח קליק אחורה, תא הנוסעים זינק קדימה. בהונדה לא השאירו אבן על אבן, ולמעט הלוגו על ההגה טיפלו בכל פינה בתא הנוסעים. העיצוב נאה מאוד, במיוחד פס “חלות הדבש" שמסתיר את יציאות המיזוג, איכות החומרים טובה מאוד, המושבים נוחים - היינו שמחים אם הבד היה מעט יותר מחמיא - קל לכוון תנוחת נהיגה מוצלחת, והראות החוצה היא עולם אחר לעומת הדור הקודם עם השמשה המפוצלת.
גם הנדסת האנוש בסביבת הנהג מצוינת עם שילוב של חוגות וכפתורים לדברים המיידיים שצריכים להיות זמינים ותפריטי מגע לכל השאר. מה כן חסר לנו? תאי אחסון.
שורת המושבים האחורית יוצאת נשכרת מהגדלת בסיס הגלגלים ל־2.73 מטר, אבל לא מדובר רק על תוספת של 3 ס"מ אלא גם על תכנון משופר, שמעניק מרווח רגליים טוב גם למבוגרים, מרווח ראש משופר משמעותית מזה של הדור הקודם ומושב אחורי שיכול לקלוט שלושה ילדים, או אפילו שניים ואחד בבוסטר.
אבזור: יחסית לדגם כניסה, הסיוויק מאובזרת בצורה סבירה. מערכת המולטימדיה בגודל 9 אינץ', קישוריות לאנדרואיד ואפל, בקרת אקלים מפוצלת, לוח המחוונים משולב עם תצוגה אנלוגית ודיגיטלית (7 אינץ' ברמת הגימור הזו, 10.2 בגבוהה ביותר), שמציגה בין השאר גם הנחיות מערכת הניווט, שליטה על עוצמת הרגנרציה מההגה, חיישני חניה מלפנים ומאחור, מצלמת רוורס (מתלכלכת בקלות בנסיעה על כביש לא נקי) וחימום מושבים.
תיבת ההילוכים היא ה־e־CVT, זו בעצם לא ממש תיבת הילוכים במובן הקלאסי אלא יותר מערכת העברת כוח. כלומר, כל עוד נעשה שימוש בהנעה החשמלית, יחס ההעברה הוא קבוע, וכאשר מנוע הבנזין נכנס, הוא מתחבר ישירות לגלגלים הקדמיים. בפועל יש אותה תחושה כמו בתיבת הילוכים רציפה. המכונית זריזה, ויש די והותר כוח לעקיפות או לעליות זריזות. כדי לקבל את הביצועים האלו כדאי וצריך לעבור למצב ספורט.
לגרסאות המאובזרות יותר חישוק 18 בחתך 40, לא הייתי מצפה לנוחות כזו בהן. היינו שמחים לבידוד רעשי דרך טוב יותר. מעל מהירות של 110־120 קמ"ש הם הופכים מוחשיים - בעיקר מאחור.
הפתעה נוספת חיכתה בכביש המפותל, שם הסיוויק הפתיעה עם יכולת טובה מאוד. שלדה שלא מתבלבלת, הגה ישיר אם כי דל משוב, בלמים שהחזיקו מעמד יפה ואפילו “תיבת ההילוכים" שמצליחה ליצור מעין הדמיה של העברת הילוכים. היא לא מערבת לנהיגה כמו פורד פוקוס או מאזדה 3, אבל גם לא ממש רחוקה מהן ברמת הביצוע.