מי אני: מוכוון מטרה, אסרטיבי ולעיתים אגרסיבי, מעשי, הישגי, עם הראש בעננים, איש של אנשים במאה אחוזים, ויודע להתאים את עצמי לסיטואציות.
שורשים: שני הצדדים מרומניה. הצד של אבא, סוחרי עורות ופרוות מבוססים מבוקרשט, ששינו את שם משפחתם מ"סויחר" ל"סושרד". אחותו של סבא למדה רפואה בפריז ועם פרוץ המלחמה הצליחה להבריח אותם לצרפת. בסופה הם חזרו לרומניה.
ב־1951עלו לארץ והתישבו בשכונת חליסה בחיפה. סבא עבד בחברת הדלק "של", שהפכה ל"פז". כשנסעתי איתו למסע שורשים, מצאנו את הבית שלו והתושבים שם פחדו לדבר איתנו, מפחד שידרוש את הנכסים של המשפחה בחזרה.
אמא איבדה את רוב משפחתה בשואה. סבא הסתתר במלונה של כלב ונורה ברגל, סבתא הייתה במחנה עבודה, השתתפה בצעדת המוות, אכלה שיירים של תפו"א, עשבים ושורשים ושקלה פחות מ־30 ק"ג. הם הכירו לפני המלחמה, נפרדו, נפגשו לפני העלייה לארץ ואת אמא ילדו בישראל. הם הגיעו לטירת כרמל, משם עברו למושבת הרומנים של חיפה בקריית אליעזר, שם סבא ניהל סופרמרקט.
ההורים נפגשו בחוף השקט בחיפה כשאבא היה חייל. הוא אהב לשוט בחסקה והיא הייתה מיס חיפה. אחרי שהתחתנו הוא עבד באלסינט, בתחום המצלמות הגרעיניות. במהלך השנים החברה נקנתה על ידי פיליפס. לימים, כשהגעתי לפיליפס, העובדים המבוגרים עוד זכרו אותו.
הילדות שלי: קריית אליעזר, מעמד בינוני, שלושה ילדים בחדר בדירת שלושה חדרים. הייתי כל הזמן בחוץ או בבתים של חברים. החבר הכי טוב שלי היה ניסים סימון, הבן של ברי סימון, שגר מולנו. לא רחוק משם גרה משפחת רוזנטל, עם הילדים רוני וליאור, שחקני הכדורגל.
גדלתי בבית מאוד קפדן מבחינת הלימודים. אבא תמיד אמר, שאף אחד לא זוכר איך קוראים לסגן של בר כוכבא ולכן אני חייב להשתדל להיות ראשון בהכל. יום אחד ניסיתי את המשפט הזה על הבן שלי, והוא דווקא ידע את שמו של הסגן.
הייתי תלמיד מעולה, אהבתי ללמוד וניסיתי לרצות את ההורים, אבל בהתנהגות לא הצטיינתי. הייתי בטוח שיש לי כוחות על, כמו לספיידרמן ולסופרמן, אבל לא היו לי שאיפות יוצאות דופן. בתיכון למדתי בריאלי וסיימתי מגמה ביולוגית מדעית בהצטיינות.
התגייסתי לקורס חובלים ואחרי שקרעתי את הרצועה עברתי למשטרה הצבאית, יצאתי לקרוס קצינים והייתי קצין אג"מ בפיקוד צפון. התקבלתי להדריך במחנות הקיץ של הסוכנות היהודית בארה"ב ונשלחתי ל"יהודה הצעיר" בווימברלי, טקסס, באמצע שום מקום.
משפחה: שם הכרתי את דסטין, אשתי לשעבר, שהייתה נהגת אוטובוס. התפתח סיפור אהבה גדול, ושמרנו על קשר מרחוק לא מעט שנים. בשלב מסוים נפרדנו, כי אני למדתי כלכלה בבאר שבע והיא מדעי הרפואה בארה"ב.
התחתנו בנישואים אזרחיים לפני שעברתי לארה"ב, יש לנו שלושה ילדים במשמורת משותפת, ונפרדנו ב־2018. בארבע השנים האחרונות אני בזוגיות עם מיטל, שמנהלת את קשרי הממשל בהתאחדות התעשיינים ואנחנו גרים ביקנעם.
ליאור: אנחנו שלושה: טלמור, הבכור, בעלים של חברה הנדסה כימית שגר כבר 15 שנים בקליפורניה, וליאור הבן הצעיר, המועדף. ילד מופנם, עם עולם פנימי עשיר. הייתה לו אהבה גדולה לבעלי חיים.
הייתה לנו חתולה שהמליטה אצלו במיטה. בגיל שמונה הוא קיבל מההורים ערכת קסמים והתחיל ללמוד את התחום לעומק, קרא המון, "חתך" עכברים לחצי וריחף באוויר. כולנו חששנו ואמרנו לו שקוסמות זה לא מקצוע, אבל זה תפס תאוצה מהר מאוד והוא הגיע להישגים יפים.
ההורים היו מסיעים אותו להופעות בימי הולדת והוא הרוויח פה 20 שקל, שם 40, ואז היה לו סוכן בחיפה והוא התחיל לעבוד קשה והתקדם. אני מאוד גאה בו, הוא כובש כל פסגה אפשרית.
הוא עובד מעט מאוד בארץ ורוב הפעילות שלו היא בחו"ל, כולל הופעות בכל תוכניות הטלוויזיה האמריקאיות הנחשבות, הנחיית תוכנית בנשיונל ג'יאוגרפיק, הופעות מול מפורסמים וראשי ממשלות, על הבמות הכי גדולות והוא שותף במיזמים ובפרויקטים.
נסעתי איתו כמה פעמים, לא המון, ואין כמו החן שלו. יש הרבה מנטליסטים בעולם, אבל לליאור יש משהו מיוחד שאין לאחרים, "שואו־מן שיק", יכולת להתחבר לקהל בגובה העיניים, לאלתר במקומות הנכונים. אני נחשב לכבשה השחורה במשפחה, הכל יחסי כמובן, אבל כולנו יודעים להרגיש בני אדם.
ארה"ב: למדתי MBA ולפני סיום התואר קיבלתי מלגת לימודים בקליבלנד. זה היה אמור להיות סמסטר והצלחתי להוציא עוד תואר במימון. עבדתי בבנק נשיונל סיטי ושם נוצר הקשר עם ג'ונסון אנד ג'ונסון. היה לי קשה נפשית להיות רחוק מהמשפחה ומהחברים, חומרית היה לנו נהדר ורציתי לחזור לארץ.
ג'ונסון אנד ג'ונסון: דרך מודעת חיפוש עובדים הגעתי לג'ונסון ואמרו לי שיש משרה של מנהל מכירות בישראל וזה התאים לי. בראיון עם המנכ"ל הוא שאל אותי, מה תרצה לעשות בעתיד? עניתי לו, "להחליף אותך". הוא אהב את התשובה והייתי שם 12 שנים במגוון תפקידים, שהאחרון בהם סמנכ"ל ומנהל החטיבה הכירורגית, מספר שניים בחברה.
פיליפס: כשפנתה אליי הד האנטרית שעובדת עם פיליפס, הייתי בטוח שמדובר במתחרה שמנסה להוציא ממני מידע פנימי. עברתי חצי שנה של מבדקים, ראיונות, פגישות עם פסיכיאטר ופסיכולוג, ולפני שש שנים מוניתי למנכ"ל פיליפס בישראל.
פיליפס הוא תאגיד הולנדי בינלאומי בן 130 שנים, שהתבסס בעבר על נורות ליבון וטלוויזיות והיה מחלוצי הרנטגן. ב־ 2011 התקבלה החלטה אסטרטגית לשנות את המיקוד העסקי לתחום המכשור הרפואי, מתוך אמונה ששוק הבריאות יצמח באופן פנומנלי. יש עדיין טלוויזיות שנושאות את השם פיליפס, אבל אנחנו לא מייצרים אותם, אלא רק מכונות גילוח, מברשות שיניים חשמליות וכל מה שקשור לבקבוקי AVENT לתינוקות.
פיליפס ישראל: סניף של החברה הגלובלית, הכולל 26 ישויות עסקיות שונות. היום אנחנו מייצאים למעלה מ־ 25% מסך המכשור הרפואי של מדינת ישראל, בסכום של מעל שני מיליארד שקלים בשנה ועוסקים בעיקר בתוכנה ובחומרה של CT.
בניגוד לחברות אחרות בתחום, אנחנו עושים מכירות, שיווק, שירות, יש לנו מרכזי פיתוח, סטארט־אפים. יש לנו חממה טכנולוגית בשם "סנארה ונצ'רס" בשיתוף עם טבע וחברות שרכשנו ומיזגנו בעולמות הדימות, התוכנה והבינה המלאכותית.
CT: אנחנו מתמקדים בכל המעטפת של מכשירי ה־CT, תכנון, ייצור ויצוא, תוך מתן ערך של קיצור תורים והפחתת הקרינה שמקבלים המטופלים. המכשירים שלנו מיועדים לצמצם את זמן ההמתנה לתורים, שבישראל הוא ארוך במיוחד.
הטכנולוגיה שלנו מזרזת את הכנסת החולה למכשיר, השכבתו וזמן הסריקה שהוא עובר. אצלנו מספיק אדם אחד כדי לעשות את כל הפעולות, כי הוא מגובה בפעולות אוטומטיות. השאיפה היא לא לבצע סריקות חוזרות בגלל אי־הצלחה, והסיסמה שלנו היא 'להצליח בפעם הראשונה'.
בישראל, מכשירי ה־CT נחשבים לאסטרטגיים ויש שליטה של משרדי האוצר והבריאות על הרישיונות שלהם, בין היתר כדי לא להגזים בבדיקות. חלק גדול מבתי החולים יכולים להרשות לעצמם תקציבית לרכוש את המכשירים, אבל הרגולציה כבדה מאוד ואין להם רשיונות להפעיל אותם.
זמינות מכשירים: בגלל המחסור העולמי בשבבים בעקבות הקורונה, והעובדה שיש ליצרנים העדפה ברורה לרכבים ולמחשבים, ופחות למכשירים רפואיים שהשוק שלהם קטן, זמן ההמתנה למכשיר CT עומד על שנה. המלחמה באוקראינה, משם מגיעים לא מעט מחומרי הגלם לייצור השבבים, כמו פלדיום וניאון, מעכבת עוד יותר.
סל בריאות: קוראים לו בטעות סל תרופות, וזו תקלה שלנו, של המנכ"לים בתחום הרפואי, שלא התעקשו על המינוח הנכון, שבא לידי ביטוי בהחלטות שוועדת הסל מקבלת. כך יוצא ש־95% ממנו הן תרופות חדשות ולא טכנולוגיות רפואיות, מה שמונע טיפול מציל חיים למטופלים.
פנאי: לפני שנה קרעתי את הרצועה ולא מזמן חזרתי להתאמן בחדר הכושר ולרכוב על אופני הרים. מדהים איזו יכולת יש לגוף להתאושש.
צופה פני עתיד: אני אוהב ומתחבר לחזון של פיליפס, חברה שיש בה שילוב נדיר של הצלת חיי אדם, בלי מליצה, גילוי מוקדם ושילוב בין תחומים. אני מקווה שאוכל להמשיך ולעבוד בתחום הבריאות ולהשפיע ומכיוון שמדובר בחברה גלובלית, בעתיד, כשהילדים יגדלו, אולי אפילו לעשות רילוקיישן לתקופה. כרגע זה מוקדם מדי.בבב