כבר 15 שנים שארן אראל, יזם והייטקיסט, מצליח לכבוש פסגות במגוון תפקידים בכירים, שרבים ממי שחולמים להצליח בתחום, יכולים רק לחלום עליהם. אבל אראל הגשים חלום נוסף של רבים, שנדמה כמשימה בלתי אפשרית בעידן הטכנולוגי שבו המילה הכתובה הולכת ונדחקת לטובת ה־CHAT GPT. ארן אראל הוא סופר ששני הספרים שכתב "חריצים ומשבצות" (ספרי חמד, 2012) ו"לקום ולהרוג" (2021, הוצאת כנרת) הפכו לרבי מכר גדולים, כשהאחרון ביניהם נמצא בימים אלה בשלבים אחרונים של הוצאה במהדורה אנגלית בארה"ב.
"מובילאיי" לכיסאות גלגלים: בני נוער מהדרום פיתחו מערכת מיוחדת
נתונים מדאיגים: צניחה של 68% בהשקעה בהייטק הישראלי בחצי השנה הראשונה של 2023
אראל מנהל את הפעילות של חברת הטכנולוגיה הגלובלית F5 בישראל, ביוון, בקפריסין ובשלושת החודשים האחרונים גם באיבריה. לפני כן, הוא עבר במשך שבע שנים בחברת סיסקו, השתלב תחילה כמהנדס מערכות, ראש צוות ולאחר כשנתיים התקדם לתפקיד סמנכ"ל טכנולוגיות ולתפקיד סמנכ"ל המגזר העסקי של סיסקו ישראל.
F5 היא חברה לאבטחת יישומים והעברתם בסביבות רב־ענניות. החברה מאפשרת לעסקים, לספקי שירותים, לממשלות ולמותגים הגדולים בעולם, לספק בצורה מאובטחת כל יישום בכל מקום.
"אנחנו נמצאים כבר די הרבה זמן בעידן טכנולוגי ונכנסים לעשור שהולך לשנות כמעט כל אספקט בחיינו", מסביר אראל את חשיבות אבטחת המידע בעידן הנוכחי. "הטכנולוגיה נכנסת לכל דבר שאנחנו עושים, לשדה הראייה שלנו, לאופן שבו נפיג את הבדידות שלנו, לכל מקום. הטכנולוגיה עתידה להשתלב (והיא בעצם כבר משתלבת) בחיים "האמיתיים" שלנו. וכאן אנחנו נכנסים, אנחנו נמצאים בחזית הטכנולוגיה בכל הנוגע לאבטחת מידע מתקדמת של אפליקציות, וזה מה שאנחנו עושים".
מטה החברה אומנם נמצא בסיאטל ומדובר בחברה גלובלית, אבל החברה שמונה כ־7,000 עובדים ברחבי העולם, עשתה כמה רכישות משמעותיות בישראל, וביססה הרבה ממוצריה על פיתוחים ישראליים. "הקשר של החברה לישראל מאוד חזק, והמטה הישראלי הוא מאוד משפיע, וזו אחת הסיבות שכיום הרחבנו את הפעילות לאזור איבריה. אנחנו עושים בישראל דברים מאוד מעניינים ויש רצון בחברה ליישם חלק גדול מהמתודות גם במדינות אירופאיות אחרות".
מעבד התמלילים
למרות העבודה הרצינית של אראל והחיים בחודשים האחרונים על קו לספרד ולפורטוגל, ופיתוח מגוון מוצרי אבטחת הסייבר, הוא עובד בימים אלה על ספרו השלישי, ומצליח לעשות את מה שרובנו לא ממש מספיקים בחיים שלמים.
כשאני חושבת על סופרים, אני רואה בעיני רוחי אומנים מיוסרים שיושבים שעות מול המחשב, והנה אתה מדבר איתי כרגע ממלון במדריד בין פגישות. איך ומתי אתה עושה את זה?
"קודם כל אני חושב שיש פה הדדיות, בעיניי גם הכתיבה וגם היזמות והעסקים הם שני חלקים שמבחינתי חייבים להיות שם ומזינים זה את זה. אבל אני חושב שהכתיבה הייתה שם קודם".
לפני שנגיע ל"קודם", אראל בוגר ממר"ם, בעל תואר שני במנהל עסקים במסגרת תוכנית "קלוג רקנאטי" באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת נורתווסטרן, הקים סטארט־אפ, ועשה קריירה ענפה בתחום הטכנולוגיה והסייבר. כשהוא אומר "קודם" הוא מתכוון לכיתה ג' ולסיפורים המפחידים שהיה כותב על מעבד התמלילים וסוגר את המחשב כשנהיה לו מפחיד מדי.
"בגיל 16 כבר כתבתי ספר ראשון שלא ראה אור, אבל הייתה לי תעוזה לשלוח אותו להוצאת ספרים גדולה שחזרו אליי בתוך כמה ימים. אמרו לי שלא יוציאו את הספר, אבל שאין ספק שאני אעשה את מה שאני אוהב. וזה משפט שליווה אותי אחר כך כל החיים".
אחרי הצבא הוא הקים חברת סטארט־אפ עם חבר שניגן איתו בלהקה. "נכשלנו. זה הסתיים בכך שנפרדו דרכנו ובלית ברירה מצאתי את עצמי בחוץ. ואז שאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות עם הכישלון הזה, האם אני רוצה לפנות להליך משפטי או פשוט להתחיל ליצור. בחרתי ביצירה, ישבתי 49 ימים רצופים משבע בערב ועד שעה שתיים לפנות בוקר, בכל יום בלי לפספס יום אחרי שחזרתי מהעבודה. ובסוף הימים הללו כתבתי את ספר הביכורים שלי שהיה מבוסס בגרסה הראשונה שלו על מה שקרה בסטארט־אפ".
ספר הביכורים שלו, "חריצים ומשבצות", סיפר על חבורת צעירים תל אביביים שמקימים חברת סטארט־אפ, נהפך עד מהרה לרב־מכר, ואראל שידע שכתיבה היא משהו שבוער בו החליט לא להפסיק. "את הספר הראשון לקח לי 49 יום לכתוב, אבל חמש שנים לערוך". מה שיתברר בהמשך כחלק מטכניקת העבודה שלו שהופכת כל מה שהוא כותב לרב־מכר, וגם לאסטרטגיה מקצועית ועסקית. "יש לי משמעת, ובדיוק כמו בעסקים אני מצליח להכניס את המסגרת גם ליצירתיות. בסופו של דבר שני העולמות הללו לא לגמרי שונים, שניהם דורשים את המשמעת, והמסגרת ומתודות העבודה, וגם בכתיבה בסופו של דבר, בדיוק כמו בהייטק את עובדת עם מבנים ומערכות, וצריכה להבין בדיוק איך המערכות אמורות להיות בנויות, עם הגמישות הנדרשת".
אתה מדבר על מתודיקה של כתיבה מאוד מושכלת.
"אתה צריך להכיר את מה שאתה עושה היטב, ומה אתה כותב. את האופן שבו בונים סיפור לפני שנכנסים לתהליך הכתיבה. מה גם שאני מפגיש המון מהעולם הטכנולוגי לתוך הכתיבה ומתוך הכתיבה אל העולם הטכנולוגי".
תסביר.
"לפני כמה חודשים עשינו כנס גדול עם 400 משתתפים, ובחרתי לפתוח את הכנס דווקא בסיפור שיש בו משמעות רבה בעיניי. זה סיפור מהמאה ה־19 ותחילת המאה ה־20 על שנת הפלאות של איינשטיין, על התגיות שלו ואיך הוא ראה את התמונה הגדולה וחיבר קווים נפרדים לכדי משהו שלם. בעיניי אין דרך טובה יותר מלהעביר מסר מאשר בסיפור או באנלוגיה".
נוסחה מנצחת
כשאראל נותן לי הצצה קטנה שאינה לציטוט לתרשים הזרימה לספרו החדש, אני לרגע חושבת שמדובר בפיץ' מתקדם של סטארט־אפ חדש. "אני עובד ככה לא רק בכתיבה, אלא גם בעסקים", הוא מסביר, ומספר שכדי לקדם בימים אלה את הפעילות בשוק הספרדי והפורטוגלי הוא עובד עם תכנון מאוד מקיף. "לצורך העניין, אנשים בתוך החברה מאוד הופתעו מזה, כשלפני כמה שנים כתבתי ספר מקיף בתוך החברה בן 90 עמודים שסיפר בדיוק על התוכניות של מה נעשה בישראל".
"זה משהו שהוא לא מקובל", הוא מסביר, "אבל אז לקחנו את המבנה הזה ועקבנו אחריו. יש בו תכנון, ויש בו ביצוע של התכנון וזה בדיוק מה שאני עושה בספרים שלי".
אתה בעצם קצת מגלה לנו את הנוסחה שמוכרת רבי מכר?
"תכנון הספר הוא אחד השלבים הקריטיים לפני הכתיבה. את השלב הזה אגב אני תמיד עושה ביחד עם אשתי שהיא מאוד יצירתית ויש לה רעיונות נפלאים. אם יש איזו שהיא בעיה בשלב התכנון, אנחנו לוקחים חופשה ועד סופה מוצאים את הרעיון המדויק לספר. אחר כך צריך לתרגם את הרעיון למבנה, וכשיש מבנה צריך בדיוק כמו בסטארט־אפ להוציא את התוכנית לפועל".
איך עושים את זה?
"צריך לתכנן לפחות חודש שבו אתה יכול לעבוד בלילות ובסופי שבוע ולהתנתק לחלוטין ולשלב את זה בתוך שגרת העבודה. אני בכל אופן לא יכול להתנתק לכל כך הרבה זמן. זה אחד השלבים הקשים והמורכבים ביותר בכתיבה, הביצוע. זה משהו שחייבים להיות עליו כל הזמן. גם את הספר השני כתבתי בחודש, אלא שאז לקח לי כמעט שבע שנים לערוך אותו ולהפוך אותו למשהו שראוי לקריאה".
הדמויות הראשיות ברומנים שכתבת הן דמויות מעולם ההייטק, ונדמה שמאז הוליווד לא היה תחום סוער, מסעיר ואפילו קצת מסוכן שכולם רוצים לקחת בו חלק. עד כמה זה נאמן למציאות?
"זה באמת עולם מאוד סוער. את כל הזמן עובדת עם שעון, יש זמן מסוים וקצוב שאם דברים לא קורים בו אז כנראה שהחברה לא תתקיים, או שתתקיים בצורה אחרת או שתתקיים בצורה פחות משמעותית, וזה חלק מגורם הסערה. אם את רואה שדברים לא הולכים לכיוון הנכון צריך לעשות פיבוט, לשנות את הדרך ואת המיצוב וזה משהו שיכול לקרות בן לילה. ואגב, לא רק בסטארט־אפים זה סוער ומסעיר, גם בחברות גדולות אנחנו רואים את זה, הם מסגלים לעצמם את החשיבה היזמית על כל המשתמע מכך".
איך אתה מביא את היצירתיות וטכניקת הכתיבה שלך לעולמות הניהול כאסטרטגיה?
"כאמור עולמות התכנון משולבים זה בזה. בדיוק כמו שלקח לי 7 שנים לערוך ולתקן את הספר השני כדי שיהיה ראוי לקהל הקוראים, כך גם בעולם העסקי. אתה מתכנן, מוציא לפועל ומשיק את התכנון שלך אם אתה לא כל הזמן בודק באופן קבוע איפה אתה נמצא מול התכנון, מה עבד ומה לא עבד, זה לא יצליח. סופרים בדרך כלל מאוהבים בטקסטים שהם כותבים, ולפעמים מתקשים לוותר על משהו שלא עובר את הקורא, אבל אני רואה את אותו הדבר בדיוק גם בבניית תוכנית עסקית. אתה מתכנן תוכנית מאוד גדולה, מתאהב בה כי כבר הקמת צוות חשיבה, וכולם בטוחים שזה יצליח, אבל זה לא מצליח. שם צריך ללמוד להיות על זה, ללמוד מזה ולשנות תוך כדי תנועה גם אם זה כואב".
סטארט־אפ ובדידות
"לפעמים אני מסוגל לשבת 12 שעות בחדר בלי לאכול, ויש משהו מאוד בודד בתהליך הכתיבה" הוא מספר, ואני מתעקשת שגם ביזמות יש משהו מאוד סוליסטי לעתים. "בעולם העסקי יש כל הזמן אינטראקציות, פגישות, כנסים ואנשים, ואני לא מצליח לדמיין את עצמי בלי אחד החלקים האלה", הוא מסביר, אבל מסכים איתי שיזמות לפעמים היא עולם בודד. "ליזם יש עול גדול על הכתפיים, ובזה אין ספק. זה נכון שהעולם הזה מתורגם לבדידות, אבל תלוי איך מסתכלים על זה".
ובכל זאת, כמעט אין ישראלי שלא רוצה להיות בסטארט־אפ.
"זה מאוד מאפיין את התרבות הישראלית. בחיים של יזם יש שני חלקים, בדיוק כמו בכתיבה והעולם העסקי, שמשלימים זה את זה. היזם צריך לפעמים לשבת עם עצמו ולהחליט לבד החלטות הרות גורל, ומצד שני יש לו את החברה והמשקיעים. אני מניח שהקונפליקט הזה גורם להרבה מאוד אנשים להימשך למקום הזה ולרצות אותו כי הוא מכיל הכל".
ואלה גם הקונפליקטים הפנימיים שמזינים את הכתיבה?
"בסוף אני תמיד כותב על האדם הפשוט, זה שקורה לו פתאום משהו ומשם מתחילה העלילה. הגיבור אצלי לא יהיה אף פעם היזם שעשה אקזיט, אלא זה שזו הפעם הראשונה שלו, על כל המורכבות שיש בזה. גיבור שיש לו גם את הבדידות, גם את הלבד, וכמובן את החוזקות שלא תמיד מגלים בהתחלה".
יש לי המון חברים במקצוע, ואני לא חושבת שאי־פעם ראיתי אותם לא מחוברים לטלפון, לכן זה מרשים מאוד להיכנס לסשן כתיבה של 12 שעות.
"לאחרונה פחות יש לי זמן. אבל כן, אני חושב שאנשים יודעים לשלב דברים בסופו של דבר. אני עובד עם מרתוניסטים ואנשים שעושים איש ברזל ועושים מקצי אופניים ארוכים מאוד ומשקיעים בזה שעות על גבי שעות, ומצליחים לשלב בין העולמות ולהתנתק ולא לענות כשהם עושים את הקילומטר ה־39 של המרתון. כולנו חייבים את זה לעצמנו, אם יש משהו שאת באמת אוהבת לעשות תמצאי דרך לעשות אותו, לא משנה עד כמה התפקיד שלך גדול או חשוב. את חייבת לעצמך למצוא את הזמן, וגם לפעמים להתנתק כשאת עושה אותם".
מדברים ומאמצים המון גם בחברות גדולות את ה"וורק לייף באלאנס", ובכל זאת, זה עדיין עולם שנראה כמו רכבת שדוהרת.
"לאחרונה נחשפתי לתרבות האירופאית קצת יותר, ואין ספק שלנו הישראלים יש עוד מה ללמוד. הגבול בין הבית למקום העבודה מאוד היטשטש בשנים האחרונות. הקורונה הייתה קטליזטור שהעברנו את המשרדים שלנו לבית, ואנחנו נהנים לעבוד מהבית ולהיות יותר עם המשפחה. מצד שני, הגבולות היטשטשו, אז מה השעה שאתה מפסיק לעבוד אם המשרד הוא חלק מהבית, וכל הזמן שם והוא בטלפון או במחשב שהוא זמין ואתה יכול להתיישב כמה דקות. איפה הגבול בסוף השבוע או במהלך השבוע? אנחנו צריכים להקפיד על וורק לייף באלאנס יותר טוב ועל הפרדה יותר ברורה בין הבית למשרד. כאמור, הם הרבה יותר טובים מאיתנו".
האמנת שתהיה סופר של רבי מכר?
"אני חושב שכן, בתוכי תמיד האמנתי. אני יוצא מנקודת הנחה שלא משנה מה, חשוב להאמין במה שאנחנו עושים, בכל תחום שהוא. אבל צריך גם מסגרת. זה כמו להתמיד בספורט, ואני כבר לא מתמיד בספורט לצערי. אבל אם את רוצה לעשות משהו, את צריכה לייצר את המשמעת והמסגרת כדי לעשות אותו וזה אולי הטיפ הגדול ביותר שאני יכול לתת".