אני בן 27 ובשנתיים האחרונות החלטתי לקחת את עצמי בידיים ולהתחיל ללמוד. בימים אלה אני עומד בפני בחינת הפסיכומטרי השנייה ומרגיש שאני נמצא בסוג של תופת. מצד אחד אני צריך לעשות שוב את הבחינה בשביל להיכנס למוסד לימודים שאני מעוניין ללמוד בו. מנגד, אני יכול לקחת הלוואות ולשלם 100 אלף שקלים ללימודים במכללה פרטית. האם עדיף לחסוך זמן ועבודה קשה וללכת על האופציה הפשוטה יותר לכאורה?

"אני רוצה שתלמד להקשיב לצורך של הנשמה שלך. תשאל את עצמך מה הדבר שהכי נוח לך לעשות, מה הנשמה שלך אומרת. מבחינתי זמן הוא השטות הכי גדולה שהמציאו אי פעם, הכל שטויות במיץ עגבניות. אנשים רצים אחרי הזנב של עצמם ואחר כך מוצאים את עצמם במקום שהם לא מרוצים ממנו. לא משנה מה עשית עד עכשיו, משנה מה תבחר לעשות. האם אתה מוכן להיכנס לתקופה אינטנסיבית של ארבעה חודשים ולחסוך לעצמך כסף, או שתעדיף להתחיל ללמוד במכללה פרטית. הכי חשוב שתעמוד מאחורי הבחירות שלך, תדע לשים דגש על הדברים החשובים בחיים ולהתקדם בהתאם. ברגע שזה מה שהחלטת - עמוד מאחורי זה. מה גם שאם אחרי התקופה הזו תצליח לחסוך 100 אלף שקלים, תרגיש טוב עם עצמך על כך שלא היית עצלן ובכל זאת השקעת בעתיד שלך". 

אני בן 31, נשוי ואב לילדה, וכבר עשור לא גר בבית של אמא ואבא. היחסים איתם הידרדרו מאז שהתחתנתי. אנחנו מעולמות שונים לחלוטין ולכל אחד מאיתנו יש השקפה אחרת לגמרי. ההורים שלי חושבים שהדרך שלהם היא הנכונה וככה צריך לעבוד. יש להם ביקורת על כל דבר - החל מהטיולים שלי בחו"ל וכלה במיקום החתונה שלי ואופן גידול הילדה. מה עלי לעשות בשביל לשקם את הקשר הבעייתי? 

"לתפיסתי יש כאן קצר בתקשורת שנובע ממודל תגובות לפיו שני הצדדים פועלים. אתה לא מצליח להפסיק לכאוב ולפעול מתוך הכאב בתוך מודל ברור וידוע מראש. אתה הרי יודע בעל פה איך ההתרסקות מתרחשת בכל שיחה. לצורך העניין אני רוצה שתדמיין משחק פינג פונג בו התוצאות כבר ידועות, ותבין שכך בדיוק נראים היחסים בין הצדדים. כך או כך, זה כבר לא באמת משנה מה קרה אלא מה יקרה מעתה והלאה. הגיע הזמן לפתור את הסכסוך לטובת הדור הבא. כדאי להתייעץ עם מישהו מהצד כמו בעל מקצוע או חבר טוב. נסה לנתח את התקשורת ביניכם מהצד שלך. אתה לא יכול לשנות אותם כי הם נתון קיים, לעומתך שאתה נתון משתנה. נסה להבין איזו עבודה אתה צריך לעשות עם עצמך ברמה הרגשית וגם מבחינת השיח ביניכם, כאשר הם לא יקבלו את מה שתעשה".




 

אחותי בת ה־23 התחתנה עם בחור בן גילה, אולם אני ובני המשפחה חושבים שהוא אדם מאוד בעייתי. הוא לא גדל על אותם הערכים שאנחנו גדלנו עליהם, מתנהג בחוסר כבוד, ואף איים על אמא שלי לפני החתונה שאם לא תסייע כספית בהכנות היא לא תראה את הבת שלה. כיום איש לא בקשר איתה ואני מאוד מרחמת עליהם. מה דעתך? 

“מדברייך אני שם לב שאת מתנהגת בצורה שיפוטית עד אימה ולא מסוגלת לחשוב אפילו על אפשרות שבה הבעל מתקבל בברכה במשפחה שלכם. גרמתם לכלה הטרייה להגיע למצב שבו היא צריכה לבחור בין בעלה למשפחה שלה. והיא בחרה, כנראה מתוך המצוקה הפנימית שלה, בבחירה היחידה שראתה למול עיניה - והלכה עם בעלה. דווקא מתוך המקום הזה, יקירתי, אני מציע לך לאתחל את מערכת היחסים ולרדת מכל הדרמות. תנשמי עמוק ותנסי לראות את התמונה מזווית אחרת: אותו בחור חביב שעליו את מדברת לא באמת מבין את המצב לעומק. את, במקום לראות את זה, מאשימה אותו בחומרה על כך שלא חינכו אותו נכון. הרי בסופו של דבר אנחנו תוצר של הסביבה שבה גדלנו והתחנכנו. לא מספיק שהילדון הזה לא זכה לקבל בבית הוריו תמיכה ולמידה נכונה על מנת להצליח ולהתמודד עם כל מיני סיטואציות, עכשיו הוא גם ייענש במשך כל חייו על ידי המשפחה של אשתו? הבחור פשוט מתנהג כמו פרחח, והדרך הכי טובה עבורך להתמודד עם הסיטואציה היא קודם כל לבקש מאחותך הקטנה שתסכים לפגוש אותך. תדברו על הדברים בצורה אחרת ובטונים שונים ממה שדיברתן עד עכשיו. ואז, לא חייבים בבת אחת, הכל לפי הקצב שלך, תמצאי חמלה בלבך ותדברי גם עם האדם שהיא בחרה לחיות איתו”. 

מתוך תוכניתו של אלון גל, כל יום שישי ב־8:00 ב־103FM