עד לשנות ה-20 של המאה ה-19 נחשב הוויסקי הסקוטי למשקה קשוח, ממש כמו השבטים שזיקקו אותו בזיקוק מחתרתי בהרים. למה מחתרתי? השליטים האנגלים אולי לא אסרו על ייצורו, אבל איימו למסות אותו באופן שיהפוך את התהליך כולו ללא כלכלי. התוצאה הייתה שהמזקקים נמלטו להרים ושם הפיקו נוזל שזוקק במהירות, לא יושן כלל בחביות ונמכר במחתרת לתושבי הכפרים הסמוכים.
היה זה המלך ג'ורג' הרביעי שחיבב את הוויסקי והחליט להסדיר את ייצורו בעזרת מיסוי הגיוני. מה קרה אחרי ההסדרה? הייצור הפך לגלוי, פתאום ניתן היה להשקיע במחקר, פיתוח והשבחת המוצר, התחרות בין היצרנים גברה – ולא פחות מכך, עולם מושגים חדש אפף את הוויסקי שהפך מנוזל מחתרתי קשוח למוצר צריכה שמצריך הבנה, התמצאות בז'רגון חדש ומעיד על אנינות טעמו של הלוגם.
יש סיבה שגררתי אתכם להיילנד הסקוטי (כלומר, מלבד הנוף המרהיב): רק לעיתים נדירות יוצא לאדם לראות מהפכה מתרחשת לנגד עיניו ולהבין שמדובר במהפכה, ומה שקרה לוויסקי בסקוטלנד, קורה עכשיו בקליפורניה עם מוצר שעד לפני כמה שנים היה עדיין מחתרתי.
מדהים לראות את המציאות החקלאית המשתנה ואת המהפכה בשיח התקשורתי-תרבותי סביב המריחואנה החוקית בקליפורניה, ולהיזכר שרק לפני חמישים שנה הגדיר אותה הנשיא ניקסון כ"האיום הגדול ביותר על אמריקה"... מאיום, הפך הענף הזה להזדמנות כלכלית להשקעה מניבה.
רכבת העמק
ברשותכם, נשאר עוד מעט בעולם המשקאות האלכוהוליים. לא צריך להיות מומחה גדול למשקאות כדי לדעת שלמרות שיש בעולם סוגים נהדרים של ברנדי, הרי שהמשובחים שבהם נקראים "קוניאק" על שם חבל הארץ בו גדלו הענבים ובו יוצר המשקה, ממש כמו שכל אחד יודע שהיין המבעבע היקר ביותר בעולם מיוצר מענבים שגדלו במחוז שמפיין שבצרפת, ועל כן נקרא שמפניה.
למה שוב השקיתי אתכם באלכוהול? כי יבוא יום ואנשים מסביב לעולם לא ידברו עוד על "מריחואנה" או "גראס" (או כל שם אחר שדבר בקנאביס במשך השנים שבילה במחשכים), אלא על התוצרים הירוקים המשובחים של נאפה וואלי בקליפורניה – וממש כמו ביין המשובח שמופק באותו אזור ממש, יתנו בהם סימנים - החל משיטות הגידול, דרך משטר ההשקיה, החשיפה לשמש, זווית הנטיעה הרצויה ועוד, המשך בתיאורים אסתטיים אודות העלים והתפרחות, וכלה ברשמי טעם וריח – ארומטיות, טעם והתוויות שימוש.
ממש כמו יין שמתאים ללוות מאכלי בשר לעומת יין שהולם דווקא ארוחת גבינות, כך קורה גם עם הקנאביס של עמק נאפה בקליפורניה: סוגים מסוימים יסווגו כמתאימים לשמנים, אחרים למני מאכלים, חלק אחר יהיה מומלץ לצריכה באידוי ואחר לעישון. יהיו זנים שילוו נהדר מסיבות ואחרים שיומלצו לסובלים מבעיות של תיאבון או שינה - ואם נדמה לכם שאני מגזים, אתם מוזמנים לבדוק מה נעשה כבר היום סביב חוות הגידול החוקיות שבקליפורניה.
תו תקן לקנאביס
מדהים לראות איך השיח הישן והשיח החדש מתקיימים זה לצד זה. בשיח הישן עוד מדובר על מוצר לא חוקי, כמעט נטול זהות מותגית: בצד אחד צרכן שמעוניין בחומר, בצד שני ספק, שמספק אותו מבלי להידרש לניואנסים. הענף הזה, המחתרתי והקשוח (זוכרים את הוויסקי המחוספס של אנשי ההרים?) עומד להיעלם מהעולם.
מה יחליף אותו? שיח על ההבדלים בין הגידולים IN DOOR (כורח המציאות בעידן שקדם ללגליזציה) וגידולים OUT DOOR, כלומר – כמו גפני יין למשל שסביבן התפתח שיח חקלאי ותרבותי עשיר. פתאום ניחשף להשוואות בין גידול אורגני שמניב פחות יבול, אך לרוב משובח יותר, לעומת גידול תעשייתי שמניב כמות גדולה יותר, אך לעיתים קרובות על חשבון האיכות.
חוות גידול חוקיות של קנאביס בקליפורניה, ממוצר מחתרתי לחקלאות מתקדמת (באדיבות חברת אקולנד).
כבר היום מקבל השיח הזה ביטוי בפלטפורמות תקשורתיות, בתחרויות בין מגדלים ובהטמעת עולם המושגים החדש בקרב ציבור הצרכנים. גם השימושים מתרחבים: כבר לא רק קונוס שמעלה עשן או תחליף בצורת איוד במקום שריפה, אלא מגוון של שמנים, מוצרי מאכל ועוד, שמגוונים בהדרגה את הצריכה – ממש כמו צריכה של קוניאק למשל כמשקה או ערבוב שלו בבצק של עוגת שוקולד איכותית.
כבר היום ניכר מעבר מצריכה של קנאביס מעישון (באמצעות ג'וינטים או אמצעי עישון אחרים) לכיוון שימוש בשמנים ומוצרי מאכל. אמיר ווייל, מנכ״ל אקולנד גרופ: "חווית הלקוח הופכת למיינסטרים :צרכני קנאביס כבר לא מגבילים את עצמם לצריכה של עישון פרח. המספרים מדברים בעד עצמם: אנחנו רואים 39% ירידה בחלקם של הפרחים ולעומת זאת, כ-33% מהמוצרים הנמכרים היום הם מוצרים אכילים".
ובמקביל לאיכות הנוסקת, פועל יוצא של גידול חוקי שמפתח לעצמו ארכיון, מנסה שיטות חדשות ומתפתח, כך צמחו גם מעבדות הביקורת שמאשרות את התוצר הסופי לשימוש – ואצל האמריקאים, כמו אצל האמריקאים, מדובר בתו-תקן קשוח ביותר. התקנים המחמירים שמאשרים או פוסלים קנאביס לשימוש מסחרי הם כה נוקשים עד שבשם הפרדת הרשויות ושמירה על האינטרס הצרכני, אסורה בעלות צולבת של אותם גורמים על חוות גידול ועל מעבדות במקביל. כך מוודאים שהתוצר הסופי החוקי הוא אכן מפוקח וראוי לשימוש, ללא התערבות אינטרסים זרים בתהליך.
כמובן שמנגנון הרישוי והפיקוח ההדוק הזה הופך את הקנאביס החוקי ליקר יותר, אבל הצרכן המתוחכם מתחיל להעדיף את האיכות על פני הכמות – והרי גם שמפנייה מובחרת שעומדת בכל תקני הייצור המחמירים, היא יקרה יותר מיין-נתזים פשוט.
השקעה לטווח ארוך
מי שחושב שמדובר בהזדמנות כלכלית בלתי חוזרת להצטרף לענף שנמצא לקראת פריחה, צודק. לעומתו מי שמחפש רווחים מהירים, מוטב שיצנן את ההתלהבות: אמנם המהפכה כבר כאן והיא ממשית, וודאית ומבטיחה, אבל לא מדובר באקזיט מהיר אלא להפך: השקעה בחוות גידול חוקית או השתלבות במערך ההפצה החוקית (ועוד נגזרות של הגידול והסחר החוקי בקנאביס בעידן הלגליזציה), היא השקעה לטווח ארוך, ממש כאילו היה מציע לכם מישהו לרכוש מניות במזקקת וויסקי בסקוטלנד של אמצע המאה ה-19 או מציע לכם להיות שותפים בכרם בשמפיין או קוניאק, גם כאן מדובר בשותפות לתהליך שישביח את הנכסים של בעליו - לאורך שנים ובהדרגה.