ב-1 בפברואר 2013 התרחשה מהפכה בעולם הטלוויזיה, כשחברת המדיה נטפליקס שיחררה את כל פרקי עונת הפתיחה של בית הקלפים בבת אחת. לראשונה בהיסטוריה של המסך הקטן עמדה בפני האנושות אפשרות הבחירה: האם לצפות בכל העונה בסוף השבוע הנדון, או למתוח את העונג לאורך כמה ימים. המחיר של האפשרות הראשונה הוא פחות מ-13 שעות מחיינו; של השני - התחמקות מספוילרים (במרחבים הווירטואלים ובעולם הממשי) שיהרסו את ההנאה. 
בהמשך קם גם הדור של סדרות לצפייה ישירה מכל מקום ובכל זמן ולמעשה פעולת הצפייה נהפכה לנגישה, קלה וכמובן ממכרת.

למרות שצפיית בינג׳ נפוצה כבר בימים שבהם הוצעו מארזי סדרות בספריות ה-DVD השכונתיות, המושג נכנס לשפה השגורה רק בעשור האחרון והאקדמיה ללשון העברית התגייסה להמציא לו מינוח עברי - צְפִיַּת רֶצֶף - רק ב-2017. בעוד כמה חודשים - כשהמתחרות החדשות בשוק הסטרימינג, אפל ודיסני, ישיקו שירותי צפייה ישירה וישדרו את סדרות המקור שלהן בקצב של פרק בשבוע - נוכל ודאי לסכם ולהכריע אם היו אלה שבע השנים הטובות או הרעות.

אבל חוקרים ברחבי העולם לא ממתינים לרייטינג או לדוחות הכספיים, ובשנים האחרונות כבר הספיקו לבחון לעומק את ההשלכות הפיזיות והבריאותיות של צפייה בלתי פוסקת בסדרות. הנה כמה מהמסקנות שעלו בשנתיים האחרונות, שמדברות על איכות השינה, מדד ההנאה, עמוד השדרה, ואפילו הפרעת אכילה חדשה. ספוילר: יש גם המלצות. 

מה אומרים החוקרים?

אם חשבתם שהצפייה הרצופה הופכת את המעקב אחרי העלילה לפשוט יותר, כנראה שתופתעו לגלות שהצריכה המרוכזת של התוכן הופכת אותו דווקא לפחות זכיר. למסקנה זו הגיעו ב-2017 חוקרים מאוניברסיטת מלבורן,  שהשוו את הזיכרון לפרטים של סדרה בת שישה פרקים בין שלוש קבוצות צפייה: בינג׳, פרק ביום ופרק בשבוע. ״משחק הזיכרון״ התקיים ארבעה חודשים לאחר סיום הצפייה, והתוצאות הצביעו על כך שצופי הבינג׳ שכחו הכי הרבה פרטים וגם דיווחו על מידת הנאה נמוכה בהשוואה למי שעשו הפסקה בין הפרקים. היממות או השבוע שחולף בין פרק לפרק אמנם משכיחים מהצופים חלק מהפרטים מהפרקים הקודמים, אבל בזמן הצפייה עצמה הם חוזרים וההתרשמות הכוללת נחקקת עמוק יותר עד הפעם הבאה. 


מחקר אחר
שנערך באותה השנה התמקד בקשר בין התחביב העכשווי לאיכות השינה. למרות שנמצאה התאמה בין נסקרים שדיווחו על צפייה בולמוסית לבין מי שדיווחו על בעיות הקשורות באיכות השינה, החוקר יאן ואן דר בולק (Van den Bulck) הקפיד לציין, שהמחקר רק מציג ראיות לקשר בין השניים - לא קובע את אופיו. 

ומה קורה למוח שלנו בזמן הבינג׳? בדומה לפעילויות אחרות שמסבות לנו הנאה, גם בזמן הצפייה בטלוויזיה משחרר המוח שלנו דופמין, התרכובת הידועה גם כהורמון ה-feel good. התהליך שעובר עלינו בזמן הזה מעורר תחושה דומה להתמכרות לתרופות או סמים, ואנחנו צופים בפרק נוסף כדי לשמור על תחושת ה״היי״; במקרים מסויימים אנחנו אפילו עלולים לחוש מעין אבל, כשכתוביות הסיום של הסדרה שהרימה אותנו מאותתות למוח ש״החומר״ נגמר. 

גם עמוד השדרה שלנו עלול להיפגע בעת צפייה בולמוסית, כשישיבה ללא תזוזה משנה את צורתו מ-S ל-C ולאורך זמן מועכת ומכווצת אותו. בעת ישיבה ארוכה פוחת תפקוד הריאות בכשליש, ושריר הירך הארבע ראשי מתרכך. מי ש״מוסיף חטא על פשע״, אוכל בזמן הצפייה ולא מקפיד לעסוק בפעילות גופנית, עלול לסבול מבעיות רפואיות כגון סוכרת או השמנת יתר. 

קצת המלצות

אז איך אפשר למזער נזקים בלי לוותר על הפרק הבא? דאגו שמקום הישיבה שבחרתם יאפשר לכם לשמור על גופכם קרוב לצורת ה-S, והניחו כרית מאחורי הגב התחתון לטובת הריאות. השתדלו להימנע מאכילה תוך כדי צפייה, כיוון שהתחביב עלול להתפתח לכדי הפרעת אכילה.

והנה חומר למחשבה נוסף - שימושון: רוצים לדעת כמה זמן תחסכו בחיים אם לא תצפו בסדרה מסוימת? הזינו את שם הסדרה לשעון-הבינג׳ והוא יכמת לכם בדקות, שעות וימים.