הנה משקה שיכול להיות המרענן הרשמי של עונת הסתיו, רגע לפני שהימים מתחילים להתקרר ולהתקצר, רגע לפני שהחופשות מתמעטות, רגע לפני שחוזרים לשגרה, חזרה שכדאי לעשות עם משקה שמח שבהחלט עשוי להפוך לדרינק הקבוע שלכם, אבל לפני שנדבר קצת עליו, בואו ונאמר כמה מילים עלינו, הישראלים.

מי שמכיר את תרבות השתייה הישראלית, שם לב בוודאי לשינויים בהרגלי הצריכה. אם פעם צרכנו בעיקר מותגים אייקוניים בינלאומיים, הרי שהתבגרנו קצת, והיום אנחנו מחפשים משהו קרוב, ים תיכוני, עם טעמים שיהיו קצת מוכרים ובה בעת טיפה מסתוריים, משקה שלא מוכרחים לחכות אתו ללילה, אלא שנחמד לשבת אתו גם על המרפסת, רצוי בחודשים היחידים בשנה שבהם לא צריך מזגן, להביט לכיוון הים ולחלום על יוון...

החיבה הישראלית לתרבות היוונית היא סיפור אהבה מתמשך: מזג האוויר דומה, הטמפרמנט כמעט זהה, האוכל טעים להפליא, הים כחול והמוזיקה נשמעת לנו מוכרת. אז הקולות של פיראוס מזכירים את חיפה, אבל מה יזכיר לנו הדרינק של אתונה? 

אתונה הפכה לבירת יוון ב-1850, רק מעט לאחר שזכתה בעצמאותה והפכה מחלק מהאימפריה העות'מנית למדינה אירופית לכל דבר. וכמדינה אירופית, הגיע לה גם משקה משלה. נכון שהאוזו מזוהה עם יוון יותר מכל, אבל האוזו היווני אינו שונה ממשקאות האניס שהגיעו מהמזרח הקרוב, העראק, הראקיה, הראקי ועוד. לעומת זאת המלך אוטו, שמלך על יוון בתקופת מאבקה לעצמאות, שאף לקרב את יוון לאירופה על ידי המשקה שהפך ללהיט במחצית השנייה של המאה ה-19: הוורמוט.

OTTO'S – ורמוט. צילום: יח
OTTO'S – ורמוט. צילום: יח

הוורמוט הוא למעשה יין מחוזק ומתובל, שנולד באיטליה, אבל מהר מאוד נדד לכיוון מרכז אירופה – בהתחלה לצרפת ומשם לארצות השכנות. מקור ההשראה של היוונים לייצור מה שיהפוך לאחד ממותגי הדגל שלהם היה משולש: המקור איטלקי, הידע גרמני והתיבול – כולו יוון - עם ארומה וטעמים שנעים על קשת רחבה: עלי ורדים, מתיקות מאוזנת, מרירות נעימה, טעמי הדרים וסיומת מעט לימונית. יש הטוענים שבארומה ניתן להבחין אפילו באורגנו היווני המפורסם ששום סלט-יווני לא יהיה שלם בלעדיו... 

הטעם שבפשטות

אני מודה שאני נהנה לשתות את ה"אוטו" אפילו כשהוא נקי, לכל היותר עם כמה קוביות קרח ופלח לימון שמוציא ממנו את טעמי ההדרים האצורים במשקה. למרות חיבתי לגרסה ה"כמעט נקייה" הרי שהוורמוט הזה כמעט מתחנן שיהפכו אותו לקוקטייל פשוט ומהנה. זה יכול להיות בצורת שפריץ עם עירוב של בן-דודו מהצד האיטלקי של הגבול, הלמברוסקו ועם השלמה ביין מבעבע, סודה או טוניק. זה יכול להיות גרסה מקסימה של קוקטייל מרטיני, לא רק על בסיס הג'ין הפופולארי אלא על מגוון של משקאות אחרים – מוודקה ועד ליקרים (היוונים מתים על גרסה מתקתקה ומרירה על בסיס ליקר "טיה מריה") ועוד מגוון של אפשרויות.

העצה שלי: אם יש לכם בר ביתי, אתם חייבים לצרף אליו בקבוק של אוטו. התחילו בלמזוג ממנו כשהוא נקי לכוס – קחו שלוק קטן, ותנו לדמיון להתפרע עם אפשרויות ההשלמה. גם אם כל מה שיש לכם במקרר הוא בקבוק טוניק וכמה לימונים, הרי שתופתעו לגלות כמה קל לייצר מזה דרינק נפלא. אם יש לכם יותר אופציות – פשוט תתחילו לערבב עד שתקבלו "אוטו" משלכם. משקה שכזה מבהיר שלא בכדי הפכה אתונה לעיר מובילה בסצנת הקוקטיילים הבינלאומית: קצת כמו תל אביב, היא מביאה לכוס המשקה שלה את השילוב החיוני כל כך בין המערבי לים-תיכוני – והוורמוט של "אוטו" הוא דרינק נהדר להלך עליו בין שתי התרבויות.

"אוטו" ניתן להשגה בחנות הדיוטי פרי "ג'יימס ריצ'רדסון" בנתב"ג.