חוה זינגבוים, המנכ"לית והמייסדת של חוה זינגבוים קוסמטיקה בע"מ, זוכת הפרס למצוינות ולחדשנות ישראלית של "הג'רוזלם פוסט", לא נחה לרגע. "נראה שאני בת 53, אבל בעצם אני בת 106. אני חיה כפול מכל אדם אחר. ביום אני מנהלת את עסקיי ומגדלת את הילדים, ובלילות אני לומדת דברים חדשים", היא מצהירה ממשרדי החברה ברמת גן, בבוקר של מה שיהפוך לעוד יום קדחתני.

"אין לי ברירה. העולם מתחדש ומשתנה מהר מאוד - בין אם זה רשתות חברתיות ובין אם אלו טכנולוגיות. אני חייבת להיות בעניינים. בין לבין יש נכדים, תשוקה לדעת הכל, לחדש, ותמיד להיות קדימה. זה מנוע פנימי".

מנוע? מבערים, ליתר דיוק. תחת מוטת הכנפיים של האופרציה שהיא עומדת בראשה ונושאת את שמה, משגשגים שני בתי ספר להכשרה מקצועית לקוסמטיקאיות, חברת קוסמטיקה שמייצרת תכשירים ומעבדות המחקר והפיתוח (R&D) ליצירת מערך להחדרת חומרים לתוך העור. שלושה מערכים נפרדים ומחוברים, אם תרצו.

אילו הייתה קשובה למה שנאמר לה, ספק אם הדברים היו מתגלגלים כפי שהתגלגלו. במרוצת שבע שנות מחקר שמעה "זה לא יצליח", "זה לא יקרה", "אם יהיו מי שיצליחו, אלה יהיו ענקית הקוסמטיקה", אבל היא לא עצרה. הכוונה כמובן למוצר פורץ הדרך ביותר שלה, PROPHECY CREAM - הקרם הראשון והיחיד בעולם שמשתמש בטכנולוגיה חדשה שפותחה בשיתוף אוניברסיטת בר־אילן.

בתום שבע שנות מחקר אינטנסיבי, בשיתוף פרופ' רחל לוברט והמחלקה לננו־טכנולוגיה, פיתח צוות המחקר והפיתוח בראשות זינגבוים מערך מזעור והולכה עורית מולקולרית. הרכיב הראשון הממוזער היה חומצה היאלורונית שהוכחה במחקרים כחודרת לשכבות העור הפנימיות במריחה וללא הזרקה, כפי שפורסם השנה בכתב העת המדעי "JCAD", ובכך זכה המחקר להכרה עולמית.

זאת מהפכה של ממש בעולם הקוסמטיקה: אם עד היום הייתה מוכרת החומצה ההיאלורונית בחדירות עורית רק דרך זריקות, כעת אפשר להחדירה במריחה על העור. על השימוש הרווח בזריקות בוטוקס וחומצה היאלורונית חבל להכביר מילים. "גם זריקות בוטוקוס וגם חומצה היאלורונית אינן חדשות בנוף", מסבירה זינגבוים.

בנוסף, הסבירה כי "השתמשו בהן למטרות רפואיות לפני שהן שנכנסו לעולם היופי  -  לטיפול בבעיות של שרירים או בסחוסים שנפגעו. נקודת המוצא שלי היא שכל אדם צריך לעשות את מה שטוב לגופו ולנפשו. מגיעות אלי לקליניקה נשים רבות מאוד שמשתמשות בהזרקות ולא יודעות שהן צריכות משהו אחר. למשל, אם המטרה של הזרקת החומצה היא לפסל אזור מסוים, הזריקה לא תשפיע על איכות העור. העור הוא איבר שדורש טיפול ספציפי ממוקד, והזרקה היא לא פתרון למרקם העור. הפיתוחים שלנו נועדו לענות על שיפור מרקם העור ועל בריאות העור. לא רק לטפל בקמט או בשריר אחד, אלא להסתכל על העור כעל מכלול".

המציאות, המתעתעת לעתים, לא מכתיבה לה דבר. "אני לא מונעת מדברים חיצוניים ולא מושפעת מקולות חיצוניים. אם הייתי מושפעת מקולות חיצוניים, לא הייתי מגיעה למקומות שהגעתי אליהם", היא אומרת. כך גם קיבלה את ההחלטות העסקיות בתקופת נגיף קורונה.

"ההתמודדות היא לא פשוטה. כשפתחתי את העסק, החלטתי שבעסק שלי יתפרנסו נשים נוספות. בגלל הרקע שממנו הגעתי, פרנסה עבורי היא לא ממקום כלכלי גרידא אלא גם עצמאות כלכלית והיכולת לקיים את עצמך ואת משפחתך, וכמובן לתת לאחרים. כמו שצדקה היא חלק בלתי נפרד מהעשייה שלנו, החלטתי שמכל שקל שארוויח, תרוויח אישה אחרת. אין לנו פלטפורמת אונליין. כל מוצר שאני מוכרת נמכר דרך קוסמטיקאית שנהנית ממנו, כי אני מוכרת לה והיא מוכרת ללקוחות בקליניקה שלה. זו תפיסה חברתית לכל דבר ועניין".

ערכת כלה- חוה זינגבוים (צילום: מלנית)ערכת כלה- חוה זינגבוים (צילום: מלנית)

מלחמת עצמאות כלכלית

הכל התנהל במגמת צמיחה ועל פי התוכניות, אבל אז הגיע נגיף קורונה, ואיתו ההנחיה לסגור את כל מכוני הקוסמטיקה והקליניקות. "המשמעות הייתה שבערב פסח, כלומר בתקופה החזקה ביותר של הקוסמטיקאיות, הכל קפא. רובן הן בעלות עסקים קטנים מאוד, ואין להן פלטפורמות אונליין למכירה. ביום אחד הכל נעצר. הבנו שצריך לפתוח מערך אונליין כדי לקיים את החברה, אבל לא הייתי מסוגלת לעולל להן את זה. הרי הסגר ייגמר מתישהו, ומה יהיה איתן בעתיד?

עליתי לחדר שלי לעשר דקות. אמרתי לעצמי: יש סלולרי, יש פייס־טיים, שיעשו אבחון אונליין עם התאמת המוצרים. יש כאן הזדמנות. במקום שקוסמטיקאית תמכור רק למי שמגיעה אליה, היא יכולה להרחיב את קהל לקוחותיה. לי, כאישה שרגילה לקבל החלטות ופתאום מגיע כוח עליון שאומר: 'את לא יכולה לזוז', הייתה תחושה משונה ביותר. מגיל צעיר אני עצמאית מאוד, ופתאום העצמאות נגזלה ממני. ה

טיסות מסין הופסקו, כך שחומרי גלם ומארזים שהיו אמורים להגיע אליי לא הגיעו. מיד קבעתי פגישות באיטליה ובספרד, ומיד אחר כך בוטלו לשם הטיסות. הייתי בהלם. אמרתי: 'בורא עולם, מה אתה רוצה להגיד לי? בטוח יש פה שיעור'. באותה שנייה הבנתי שגם אני, שבטוחה שאני יכולה לעשות הכל תמיד, צריכה ללמוד לחיות בתוך מגבלה. זה רק גרם לי להיות יצירתית יותר ולחשוב יותר מחוץ לקופסה".

עם אין־ספור מגבלות, גלגלי המוח העלו הילוך. זינגבוים עלתה ללייב בקבוצה שלה, שמונה כ־4,000 קוסמטיקאיות. "אמרתי: אין פריבילגיה עכשיו להיכנס מתחת לשמיכות. אתן עושות אבחונים אונליין ומשנעות סחורה. הכל ממשיך, עסקים כרגיל. אם צריך, אנחנו נשנע מהחברה, גם סרום אחד".

ההירתמות הייתה מיידית וגורפת. מדי יום העלתה לייב חדש וממריץ. "כל התעשייה של הקוסמטיקה המקצועית בארץ התאוששה הודות למהלך שהגיתי", היא אומרת. "המכירות שלנו עלו כמעט ב־%40, המכירות של הקוסמטיקאיות עלו. נכון שהיה קושי, נכון שהיו כאלה שלא הצליחו, ויש גם סיפורים קשים על עסקים שנפגעו מאוד.

הקורונה הייתה קשה וההתנהלות הייתה קשה, בוודאי לעסקים קטנים, בוודאי לעסקים של נשים ולמפרנסות יחידות, אבל בגדול, כל אחד מהדברים - בתי הספר, המחקר והחברה - עלולים היו להיפגע בתקופה הזאת, ובסופו של דבר כל אחד מהם שגשג. אני לא יכולה לשנות את המצב, אבל יכולה לשנות את ההתייחסות שלי למצב. הקוסמטיקאיות בנו מחלקות אונליין, התפתחו, משווקות מוצרים - אגב, לא רק שלי, אף שאני יזמתי את המהלך".

על ניהול המשבר היא אומרת: "אם נשים היו מנהלות את הפנדמיה הזאת, היינו רואות עולם מאוחד, מחבק, חומל, וניהול אחר לגמרי של המצב. אחד הדברים שאני מלמדת את הצוות שלי הוא 'מנהיגות משרתת'. כשאומרים לי: מנהיג ומשרת הם שני הפכים, אני עונה שמנהיג קם בבוקר כדי לשרת את העם שלו, את הצוות שלו, את האנשים שלו. אחרת, בשביל מה ומי הוא קם בבוקר?".

חוה זינגבוים (צילום: דניאל קמינסקי)חוה זינגבוים (צילום: דניאל קמינסקי)

צמיחה מתוך אתגר

זינגבוים נולדה בבת ים וגדלה בה. אחות אמצעית במשפחה בת שלושה ילדים, ללא בית וללא אמצעים. "אמא לא מתפקדת, חולה מאוד, ואב אוהב מאוד אבל פחות נוכח פיזית", היא משחזרת, "גדלתי לבד. מצד אחד זה חשף אותי לסכנות קיומיות ברחוב, כי הייתי צריכה לחשוב איפה אשן מחר. מצד שני, בחרתי לברוא את המציאות הפנימית שלי בלי קשר למה שקורה בחוץ. החוסן הפנימי נבנה מהעולמות הפנימיים, מההקשבה פנימה.

המנוע הזה צומח רק ממקומות של אתגר. הוא אף פעם לא מגיע ממקומות של פינוק או נוחות יתר. ברגע שהוא נוצר, הוא לא עוצר. כשאת מורגלת להקשיב לקול הפנימי שלך, הוא הולך ומתעצם ומניע אותך קדימה. נכון, יש לי שותפים לדרך, רואי חשבון ויועצים עסקיים, יש לי בעל מדהים שהוא חבר ושותף, אבל כשאני צריכה לקבל החלטה, אני אומרת: תנו לי עשר דקות לבד. כשאת יוצאת לדרך, יש גם מהמורות. בסוף, התמודדות שלי היא תמיד לבד".

היא נישאה בשנת 1985 למוטי כאשר הייתה בת 18, לאחר שנתיים של היכרות. שלוש שנים לאחר נישואיהם נסעו בני הזוג לניו יורק. הוא עבד כחזן והיא חיפשה את דרכה. בטקסס התוודעה לתחום הקוסמטיקה הפארה־רפואית, שהיה בראשיתו. היא למדה במסלול מיוחד של קוסמטיקה מתקדמת בבית החולים סקוט ו־וייט (Scott and White) בטקסס, ולאחר סיום לימודיה פתחה בניו יורק את אחת הקליניקות הראשונות בעולם לקוסמטיקה מתקדמת.

לאחר עשור הגעגועים הכריעו, ובני הזוג חזרו לארץ. על תחום הקוסמטיקה הרפואית, שנועד לרתום את המדע לטובת היופי, עדיין לא שמעו פה. מנתחים פלסטיים ורופאי עור כלל לא הכירו בקיומו. זינגבוים תרה אחר פלסטיקאי בכיר שייתן הזדמנות לשיטת הקוסמטיקה החדשנית שלה והגיעה אל ד"ר מייקל שפלן, אז יו"ר איגוד הפלסטיקאים במזרח התיכון. בפגישה העלתה בפניו דברים בלתי מוכרים. הוא פתח את הדלת לרווחה, ואמר לה: "בואי ננסה".

במרכז הרפואי "עתידים" לימדה על שיטת הטיפול הדו־עומקית, שאותה פיתחה, ובמשך הזמן הקימה עם ד"ר שפלן בית ספר לקוסמטיקה רפואית. בד בבד פיתחה תכשירים ומכרה אותם לפציינטים של ד"ר שפלן. "אלו היו יחסי הפריה הדדית", העיד ד"ר שפלן בראיון עבר. בשלב מסוים אמר לה: "עופי, גוזלית", וזינגבוים יצאה לדרך חדשה, עם מוטי בעלה, והקימה חברת קוסמטיקה משלה. הליין הראשוני של התכשירים עורר הדים. העסק המשפחתי הלך ושגשג.

השאר היסטוריה. כיום היא עומדת מאחורי יותר מ־150 פיתוחים חדשניים ופורצי דרך בתחום טיפולי העור ונחשבת למי שהציבה את ישראל על המפה בתחום הקוסמטיקה. היא מקיימת שותפויות עם מותגי ענק בתעשיית הקוסמטיקה, כדי לחלוק את הניסיון שלה עם דור חדש של מקצוענים, והכל מתוך בעירה פנימית. "אנחנו חיים בתשוקה גדולה מאוד", היא מעידה, "בגיל 40 אמרתי לעצמי: או שתקומי ותלכי, או שתערכי שינוי. ואם את לא עורכת שינוי, תביני שיש לכך סיבה מהותית. הרי הפכתי להיות כל מה שרציתי וחלמתי כילדה בבת ים: אמא לשישה ילדים - ארבע בנות ושני בנים - זוגיות ובית. החלום הוגשם בגיל צעיר מאוד, כי ידעתי שזה התנאי שלי לחיים".