השבוע הפגינו אלפי חקלאים, מצפון הארץ ועד לערבה, נגד הרפורמה המתוכננת במכסי היבוא על פירות וירקות, שעליה הכריז האוצר בשבוע שעבר. בהמשך פשטו אנשי הלובי החקלאי על הכנסת ועשו נפשות לעמדתם המתנגדת לרפורמה, בעוד אנשי האוצר המשיכו להסביר עד כמה היא תחולל פלאים בהפחתת יוקר המחיה.

הפחתת יוקר המחיה היא מבורכת ורצויה, אך האם הרפורמה המוצעת היא אכן הפעולה הדחופה ביותר להיטיב עם הצרכן? מהן השלכותיה הצפויות, והאם המחקר שעשה משרד האוצר אכן נכון ומשקף את השוק הישראלי? ובכלל, האם היה נכון להשוות אותנו לאירופה כאשר מדובר בתוצרת חקלאית של ירקות, פירות וביצים?

לפני שנציג את המחלוקות בנושא, בואו נדבר קצת על הצרכן הישראלי, איך הוא קונה ביצים, ירקות ופירות, כמה הוא קונה והיכן. משק בית מוציא בממוצע כ־370 שקל על ביצים, ירקות ופירות בחודש (משפחות בעלות הכנסה נמוכה מוציאות אחוז גבוה יותר על ירקות, פירות וביצים ממשפחות בעלות הכנסה גבוהה יותר) דהיינו משק בית ממוצע מוציא כ־4,440 שקל בשנה עבור התוצרת החקלאית.

מעל 85% מהצרכנים רוכשים את המוצרים ברשתות השיווק השונות ובחנויות פרטיות, לעומת הצרכנים שרוכשים בשווקים המסורתיים. כמות הצריכה השנתית לנפש עומדת על 222 ק"ג ירקות ופירות. צריכת הירקות והפירות נמצאת בירידה של כ־20% בהשוואה לצריכה בתחילת שנות ה־2000. מכסת הביצים השנתית עומדת כיום על יותר מ־2.33 מיליארד ביצים (ללא שינוי מאז 2018). צריכת הביצים נמצאת בצמיחה, לפי הגידול באוכלוסייה. ממוצע צריכת הביצים לנפש עומדת על כ־250 ביצים בשנה.

מחירי אגסים בישראל  (צילום: ללא)מחירי אגסים בישראל (צילום: ללא)


כל הביצים בסל אחד
נתחיל עם הביצים: בישראל יש יותר מ־2,800 מגדלים, כשני שלישים מתוכם באזור הצפון. הביצים נכללות בחוק המוצרים בפיקוח, והן אף מסובסדות, וכך הקמעונאי והמגדל לא יכולים לקבוע מחירים באופן עצמאי, ולא משנה אם זו חנות ענק או מכולת שכונתית. המחירים יהיו זהים. לדוגמה: ביצה בודדת בגודל L עולה לקמעונאי 0.83 אגורות ונמכרת ב־0.94 אגורות (כ־12% רווח, שהם כמחצית מהרווח הממוצע המדווח והמקובל בשוק רשתות המזון הקמעונאי).

אם המוצר בפיקוח, היכן הבעיה? זאת טמונה בשלושה פרמטרים. הראשון בהם הוא חוסרים בתוצרת בחנויות, עת הביקוש עולה על ההיצע. איך החוסר משפיע עלינו? הלקוח ברשתות המזון, שנתקל בחוסר במוצר הבסיסי, רוכש - מדעת או לא מדעת - ביצים שנראות זהות לחלוטין באריזה ובצורה, אך ההבדל הוא שיש להן צורת גידול שונה שבזכותה הן נקראות "ביצי חופש" או "אומגה" - ואז מחירן לצרכן שונה לחלוטין - בין 1.49 שקל ל־1.56 שקל לביצה בודדת, כלומר פער של 38% בין מוצר למוצר.

כמה עולה לנו ביצה בודדת ברשת אלדי בלונדון? ביצה רגילה בגודל L תעלה לנו 0.47 אגורות, בדיוק חצי מחיר מהמחיר שאנו משלמים כאן בישראל. ביצת חופש גדולה תעלה בלונדון 1.08 אגורות, לעומת 1.49 שקל בישראל. הפערים גורמים לאי הבנה: כיצד יש מחסור בביצים בישראל למרות מחירן היקר? בהקשר הזה, ראוי להזכיר את החוסרים שהיו בחמאה טרם נפתח המשק ליבוא. הפתיחה הובילה לשפע, אבל ההוצאה הממוצעת לנפש על חמאה רק עלתה מאז. בתחום הביצים, מכיוון שאנו עוסקים במוצר מן החי, פתיחת השוק יכולה להוביל לקריסת ענף הלול כתוצאה מהיצע שיעלה על הביקוש.

פירות וירקות. אילוסטרציה (צילום: אביר סולטאן, פלאש 90)פירות וירקות. אילוסטרציה (צילום: אביר סולטאן, פלאש 90)


חטיף אנרגיה במקום בננה
שוק הירקות והפירות פועל אחרת. אנו פוזלים למדינות אירופה ואפילו לארה"ב, אך השאלה שראויה להישאל כאן היא האם דפוסי הצריכה שלנו ושלהם זהים? מתי נכנסתם לאחרונה למרכול עם רשימת קניות שבה מופיע מלפפון אחד, שתי עגבניות ותפוח עץ אחד? בדירת רווקים בישראל נמצא במקרר היצע עשיר יותר מאשר אצל משפחה אירופית ממוצעת. אם בעבר לכל פרי הייתה העונה שלו, היום אפשר למצוא מגוון עשיר כמעט בכל ימות השנה - ויש לכך מחיר.

כאשר בוחנים את דפוסי הצריכה של האוכלוסיות השונות, אנו מגלים שהאוכלוסיות החלשות רוכשות יותר ירקות ופירות מאשר האוכלוסיות החזקות (על פי אחוז מההכנסה למשק הבית). ההבדל הוא בעיקר תרבותי: אם נשחזר את סל הקניות שלנו מלפני כמה עשורים, נגלה כי הוא היה מורכב בעיקר ממוצרי יסוד: לחם, קמח, סוכר, שמן, ביצים, חלב, גבינה, ירקות ופירות. כלומר, לירקות ולפירות יש מעמד של יותר מאשר "עוד מוצר" בתרבות הישראלית - מתרבות הצריכה ועד לרומנטיקה הציונית־חקלאית.

אם פעם שמנו בתיק האוכל של הילד בננה, היום נניח שם חטיף אנרגיה. אם אירחנו פעם בקיץ על אבטיח או הגשנו לאורח מרק פירות צונן, בעוד "בונבוניירה" של שוקולד נחשבה למותרות, היום פרי הוא כבר מזמן לא אופציה לכיבוד.

מחירי עגבניות שרי בישראל  (צילום: ללא)מחירי עגבניות שרי בישראל (צילום: ללא)


נכון, מחירי הירקות והפירות האמירו, אבל האם מישהו השווה את העלייה שלהם לעלייה בכלל הוצאות משק הבית? ומה קרה ליתר המוצרים שמרכיבים את הסל? בזמן שק"ג עוף טרי עולה כ־15 שקל, ענבים עולים כפול. מחיר בשר טחון טרי עולה כ־30 שקל לק"ג - ומחירו של אבוקדו הוא כפליים. אם נתקדם למוצרים כגון פטל ופירות יער, נמצא שמחירם עומד על יותר מ־200 שקל לקילו. במילים אחרות: בקרוב יהיה לנו זול יותר להגיש לאורחים נתח של פילה או של אנטרקוט משויש, מאשר לשים על השולחן סלסילת פירות.

החקלאים מפנים אצבע מאשימה כלפי הקמעונאים, הטייקונים לכאורה, האנשים שגובים מאיתנו דמי תיווך לא הגיוניים. הקמעונאים מצדם מציגים נתונים שמהם עולה כי הרווח הגולמי על מוצרי הירקות והפירות עומד על כ־25%, כלומר, תואם לממוצע הכללי. אז מי אשם? בסוף כולם מאשימים את הממשלה, אבל כשהיא מציגה סוף־סוף פתרון, תוקפים גם אותו.

מחירי פירות בישראל בהשוואה ללונדון  (צילום: ללא)מחירי פירות בישראל בהשוואה ללונדון (צילום: ללא)


חשוב לזכור ולהזכיר כי מרגע הקטיף ועד שהוא מגיע לצלחת שלנו, הפרי עובר תהליכים כגון מיון, הובלה, אחסון בקירור ועוד, עד שהוא מגיע ליעדו הסופי במקרר שלנו, הצרכנים. כן חשוב להביא בחשבון שלא מדובר במוצר שמיוצר במפעל, שבו אפשר תמיד להכווין את כמויות הייצור ולהתאימן לביקוש.

ישנם כמובן פרמטרים נוספים שמשפיעים על מחירי התוצרת החקלאית כמו כמויות משקעים, פגעי מזג האוויר ומחלות שונות שפוגעות ביבולים או במשק החי, כוח אדם, וכמובן ביקוש עונתי תלוי חגים, מועדים או אפילו יום בשבוע. החקלאי לא יכול להתאים את ההיצע לביקוש בשוק. הוא לא יכול (למשל) להפסיק קטיף באמצע בגלל ירידה בביקוש. אין ספק שהוספה ופתיחת השוק, תוך גרימה להגדלת ההיצע, תוביל ליציבות ולהוזלת מחירים, אך החשש הכבד הוא נזק לתעשייה החקלאית בישראל שתספוג הפסדים, השמדות של יבול ושכר לימוד יקר שישלמו החקלאים עד שיתאימו את עצמם לתנאי השוק החדשים.

מחירי שזיף אדום בישראל  (צילום: ללא)מחירי שזיף אדום בישראל (צילום: ללא)


איך נולדה הרפורמה?
משרד הכלכלה ביצע סקר מחיר ממוצע עולמי מול המחיר הממוצע בישראל. מצא וגילה פערים. לדעת המשרד, השוואת המחירים לאלה של השוק העולמי תוביל לחיסכון צרכני של כ־20%, שהם כמעט 850 שקל למשפחה ישראלית ממוצעת מדי שנה.

ייאמר מיד: מדובר בחיסכון לא מבוטל למשק, אבל זה על הנייר. בפועל אנחנו לא יודעים איך יתנהג השוק בתגובה לרפורמה המוצעת. די אם ניזכר ברפורמה לעידוד התחרות שקידם בשעתו יאיר לפיד כשר האוצר. בשורה התחתונה היא לא היטיבה עם הצרכן. עם זאת, אין זאת אומרת שעלינו להפסיק לנסות. בסוף הרי משהו יצליח...מעניין אגב שהממשלה נדרשה לחיסכון על פירות וירקות, אבל לא על כלי רכב למשל, שעולים בישראל פי שניים ויותר מאשר באירופה או באמריקה. הרי כאן לא מדובר על חיסכון של מאות שקלים למשפחה אלא על עשרות אלפים.

אבל בואו ונניח לתהייה הזאת, שהתשובה עליה ידועה מראש (זה משתלם לממשלה), ונתמקד בפערי המחירים של התוצרת החקלאית בישראל מול רשת ALDI הבריטית.

הכותב הוא מנכ"ל המכון לחקר הקמעונאות

סקרי המחירים מבוססים על דיווחי הרשתות למשרד הכלכלה ומנתוני משרד האוצר, מחירי רשת אלדי מבוססים על פי המחירים המעודכנים בסניפי לונדון באנגליה, הנתנוים מעודכנים לתאריך 27/07/2021