עדי אביטל, המייסד והבעלים של קבוצת ANITA, המונה את המותגים ANITA, גולדה ו־PINK GOLDA.

ANITA: הוקמה ב־2002; ארבעה סניפים בארץ, תשעה סניפים בחו"ל; כ־40 טעמים; גביע קטן - 18 שקל, גביע בינוני - 23 שקל, גביע גדול - 27 שקל, 1 ק"ג - 102 שקל.

גולדה: הוקמה ב־2012; 136 סניפים; כ־31 טעמים; גביע קטן - 18 שקל, גביע בינוני - 22 שקל, גביע גדול - 26 שקל, 1 ק"ג - 102 שקל.

אני וגלידה: "זהו עסק משפחתי שהתחיל באמא שלי אניטה ובאחי ניר. באניטה עובדים 220 עובדים, ובגולדה - כ־5,000 עובדים. כל המשפחה מתעסקת בזה 100% מהזמן. אני חי ונושם גלידה - היא כל חיי. אני גם כל היום אוכל גלידה, מת על גלידה. אני אוהב מאוד את טעם 'היער השחור'".

הפתעות לקיץ: "בארץ אנחנו כל הזמן מדברים על טעמי גלידה, אבל החוכמה היא ליצור מגמה. בשלוש השנים האחרונות מתעסקים בכל העולם בגלידות המלוחות. אנחנו יצרנים, יש לנו מפעל מקומי, ואנחנו תלויים מאוד בחומרי הגלם שנוכל להכניס לפה. בעקבות הקורונה קשה מאוד היום למצוא חומרי גלם בעולם, ולכן בתקופה הקרובה נתעסק עם חומרי גלם ישראליים שנמצאים פה.

עדי אביטל, מייסד ובעלים קבוצת ANITA (צילום: עדי לם)עדי אביטל, מייסד ובעלים קבוצת ANITA (צילום: עדי לם)

"נתמקד בשנה הקרובה יותר בטעמי ילדות, בטעמים מקומיים ונוסטלגיים (כגון פופקורן וקורנפלקס שלא מזמן הוצאנו או קראנץ' קינמון), בדומה להצלחה של גלידת עוגת הביסקוויטים של מאיה ורטהיימר. כמו כן, נשים פוקוס על הסורבה. אנחנו משערים שיהיה פה קיץ שמח מאוד, הרבה מסיבות, ים, פסטיבלים ומוזיקה. זה פוגש אותנו בטעמי פירות, כמו אבטיח, פיטאיה, לימון, מנגו, אסאי, קוקוס, נענע ולואיזה. נוסף על כך, הטוויסט שאנחנו הולכים לעשות הוא שילוב בין גלידות שמנת לפירות. ויש לנו גם גלידת מקדמיה GOLD, שאנחנו צופים לה עתיד מזהיר. זה הולך להיות הבייגלה המלוח הבא".

תחרות: "אם פעם חלמנו שיהיה לנו סניף ברוטשילד ולא יכולנו לממש זאת בגלל השכירות הגבוהה, הרי שבתקופת הקורונה צצו הרבה מאוד הזדמנויות עסקיות. בזמן שרשתות אחרות לא עבדו, אנחנו ממש עבדנו בקורונה, השארנו את המפעל פתוח, השקענו בשיווק ויצרנו לעצמנו יתרונות גדולים מאוד. שינינו פה תרבות, הרמנו את הסטנדרט ויצרנו דפוסים שלא היו קיימים לפני כן.

"אבל בטח שיש תחרות, וגם עדיין לא מימשנו 20% מהפוטנציאל שלנו. ANITA, למשל, הופכת לרשת בינלאומית - אנחנו מטפחים אותה בחו"ל, והחודש נפתחים סניפים נוספים בלונדון ובניו יורק. ואילו ברמה המקומית, יש לנו הרבה מאוד מתחרים שחזקים מאוד בשוק. כל בוקר אנחנו קמים ורוצים להיות טובים יותר ולא מפסיקים לשווק ולעסוק במחקר ופיתוח. אני מסתובב הרבה בעולם, והחוכמה היא לזהות ראשון את הדבר הבא. נמשיך להוביל בעולם הגלידה גם בשנים הקרובות".

פוסט־קורונה: "קודם כל, צריכת הגלידה של הישראלים גדלה כמעט פי שלושה, ונוצר גם עסק חדש - משלוחים.אבל היום הישראלים כבר חוזרים לחנויות, וזה משמח אותנו. בקורונה הרגשתם אותנו כי ידענו לעשות שיווק, וגרמנו לכם להזמין גלידת גולדה. שיווק ויצירת תוכן שיווקי חייבים להישאר כדי שנמשיך להוביל. לא מספיק רק לבחור גלידה טעימה".

פרגון למתחרה: "אני ממליץ על גלידה פינגוין בכפר סבא וגם על קונדיטוריית גלידה Eissalon בחיפה, שבה יש גלידה במרקם מיוחד מאוד".

אסף בלנק, אחד הבעלים והמנכ"ל של רשת וניליה.

שנת הקמה: 2002; 21 סניפים; 36 טעמים; מנה קטנה - 18 שקל, מנה בינונית - 22 שקל, מנה גדולה - 28 שקל, 1 ק"ג - 95 שקל.

אני וגלידה: "אני זכיין של הרשת כבר שש שנים, ולפני שנה וחצי רכשנו את הרשת כשהייתה בהקפאת הליכים. אני עוסק בתחום המזון הרבה שנים. מאז שהשתחררתי מהצבא, אני מחובר לתחום המזון והאירוח. אני גם אוהב גלידה, ובייחוד את הטעמים שוקולד מריר, דובדבני אמרנה וליקר אמרטו".

הפתעות לקיץ: "גלידת תן בו, המבוססת על מתכון ייחודי המשמש לייצור קרמבו באותו השם, שמייבאת חברת ויליפוד מדנמרק; גלידת יוגורט מי זאהר - טעם אייקוני שלנו שחזר; סורבה אשכולית וקמפרי - טעם מרענן ואלכוהולי שמתאים לערבי הקיץ החמים. אבל מה שהולך להיות גולת הכותרת שלנו הוא גלידת אוראו מקורית ללא גלוטן שאנחנו מייבאים מארה"ב".

אסף בלנק, מבעלי ומנכל רשת וניליה  (צילום: שירה אליאב)אסף בלנק, מבעלי ומנכל רשת וניליה (צילום: שירה אליאב)

תחרות: "התחרות התעמקה מאוד בשנים האחרונות, ויש עכשיו עדנה לגלידה. גלידה הפכה להיות הקינוח האולטימטיבי לכל ארוחה ובכל עונה. זה אומר שיש יותר גלידריות, יותר מגוון. כיום הלקוח הישראלי דורש בתחום הגלידה גם איכות וחוויית לקוח. היום מורכב יותר להתמודד בענף הזה, וזה מצריך מאיתנו לחפש ערכים חדשים שלא היו קיימים פעם.

"למשל, אנחנו שמים דגש גדול מאוד על כל נושא איכות הסביבה. לאחרונה השקנו מארז רב־פעמי לשימוש חוזר למילוי הגלידה במקום מארזי הקלקר (פוליסטירן מוקצף), שהם מפגע סביבתי חמור. אנו מציעים מארז רב־פעמי עבור 1 ק"ג גלידה, המתפרק לשלושה חלקים, כאשר החלק הפנימי נשלף וניתן לשטיפה במדיח. כדי לעודד את השימוש במארז החדש הרשת מעניקה לכל לקוח שיגיע איתו למילוי מחודש הנחה של שני שקלים (מחיר המארז כ־19 שקלים). השקנו גם שקית רב־פעמית עמידה במים, ומי שיגיע איתה יקבל הנחה של שקל במעמד התשלום. נוסף על כך, יש אצלנו בסניפים מוצר שמגן מפני טפטופי גלידה של הילדים - מה שמקטין את השימוש במפיות ובמגבונים".

פוסט־קורונה: "עד לפני שלוש שנים אף אחד כמעט לא הזמין גלידה במשלוח, והיום זה הפך לאחד הסגמנטים החזקים בתחום המשלוחים. ברור שכמות המשלוחים ירדה כעת לעומת שיא המגיפה, אבל הרעיון עדיין הוטמע מאוד גם בענף הגלידה. אנחנו רואים זאת אצלנו ומנסים לתת ערך מוסף גם בעולם המשלוחים".

פרגון למתחרה: "הן מבחינת ההווי והן מבחינת התנהלות עסקית, אני אוהב מאוד את רשת דלי קרים. טעמיה מזכירים לי טעמי ילדות".

מאיר דהן, הבעלים של רשת אלדו.

שנת הקמה: 1995; 24 סניפים; 30־40 טעמים; כדור אחד - 18 שקל, שני כדורים - 23 שקל, שלושה כדורים - 28 שקל, 1 ק"ג - 95 שקל.

אני וגלידה: "עבדתי שנים רבות בתחום המחשבים. במקביל החלטתי להשקיע בעולם הגלידה כשמשקיע פסיבי עם שני שותפים. לאחר מכן קניתי את הרשת ופיתחתי אותה. אני עצמי אוהב גלידה, בעיקר טעמי פיסטוק וערמונים, ומהר מאוד נשאבתי לעולם הקסום והמתוק הזה שהרבה יותר מעניין מעולם המחשבים".

מאיר דהן, הבעלים של רשת אלדו  (צילום:  טרודי צ'רנוב)מאיר דהן, הבעלים של רשת אלדו (צילום: טרודי צ'רנוב)

הפתעות לקיץ: "סורבה שוקולד מריר, מגנום־פיסטוק, גלידת חד־קרן בטעם מסטיק וגלידת קרמל מלוח עם בראוניז. מלבד זאת, בימים הקרובים אני נוסע לאיטליה לבקר אצל שניים מספקי חומרי הגלם שלנו. אני לוקח איתי רב מטעם בד"ץ בית יוסף כדי להכשיר טעמים חדשים, וצפויות עוד הפתעות".

טעמי אלדו לקיץ  (צילום: איתן דור)טעמי אלדו לקיץ (צילום: איתן דור)

תחרות: "התחרות קיימת ולאחרונה גם נעשתה עזה יותר עם הגידול המטאורי של רשת גולדה, שכניסתה לתחום גרמה לטלטלה. קצב הגידול שלה מטורף, ואני מפרגן לה ומוריד את הכובע בפניה. אנחנו לא פועלים בשיטה של גולדה או מתחרים אחרים, אלא גדלים בקצב שלנו, בוחרים את המיקומים ואת האנשים שיעבדו איתנו ולא ממהרים לקחת כל אחד. אני חושב שיש מקום לכולם. אין צורך לפתוח סניף רק כדי להרוג מתחרה, ולכן אין היגיון לפתוח בסמיכות לרשת קיימת. המשפט 'חיה ותן לחיות' חזק מאוד אצלנו. לצערי, לא כולם דוגלים בזה".

פוסט־קורונה: "אם עד הגעת הקורונה וההתרחבות המהירה של גולדה נחנו על זרי הדפנה, אז שתי העובדות האלו גרמו לנו לחשב מסלול מחדש. ניצלנו את תקופת הקורונה, שבה אנשים הסתגרו בבית, על מנת לבצע מתיחת פנים לרשת, שכללה עיצוב מחדש של הלוגו, צבעים חדשים ונראות הרבה יותר עדכנית. היום חלק גדול מהסניפים שלנו כבר לובשים את המראה החדש, ובזמן הקרוב נשלים את מתיחת הפנים בכל הרשת.

"ומבחינת הטעמים, יש לנו שפית שיוצרת טעמים חדשים כל הזמן, אך בסופו של דבר אנשים מתחברים יותר לטעמים הקלאסיים שמלווים אותנו שנים רבות, כמו שוקולד, וניל צרפתי ופיסטוק. כל מה שיש לנו לעשות הוא לוודא שאנחנו מייצרים את הטעמים הקלאסיים האלה באיכות הטובה ביותר. בזמן הקורונה גם רעננו את הטעמים - ראינו מה הולך יותר ומה פחות. היום אנחנו ערוכים ומוכנים יותר גם מבחינת איכות המוצרים שלנו, מראה הגלידות, ההדרכה של העובדים והשירותיות שלהם כדי לספק חוויה טובה יותר ללקוחות שלנו.

"זאת ועוד, בתקופת הקורונה הרבה אנשים הזמינו גלידה הביתה. הרגל זה נשאר עד היום. הבעיה הגדולה היא שכל הרווח הלך לחברת וולט, ולכן היינו פחות בתמונה מבחינת משלוחי גלידה. אנחנו כן עושים משלוחים, אבל במקומות מסוימים יש לנו גם שליחים עצמאיים שעובדים איתנו".

פרגון למתחרה: "הייתי הולך ללג'נדה. גם הם עושים גלידה מחומרי גלם איכותיים".

דודו מינה, הבעלים והמנכ"ל של רשת לג'נדה (בשותפות עם אורי פינקלשטיין).

שנת הקמה: 2001; 26 סניפים; 45־50 טעמים; מנה קטנה לילד - 15 שקל, מנה אישית - 19 שקל, מנה בינונית - 24 שקל, 1 ק"ג - 103 שקל.

אני וגלידה: "אני אוהב מאוד גלידה וכל היום עוסק בגלידה. הרשת הזאת היא מפעל החיים שלי ושל השותף שלי אורי. אנחנו חברי ילדות מכיתה י', והגלידה זורמת לנו בדם. באופן אישי, אני אוהב מאוד את הטעמים וניל מדגסקר, פיסטוק (יש לנו גם הגרסה הטבעונית שלו), ונוצ'ולה מסקרפונה - גם טעם שמתחזק מאוד בשנים האחרונות".

הפתעות לקיץ: "גלידת שקדים חדשה, מנגו־פסיפלורה ללא סוכר וטעמי סורבה שונים, כמו סברס ומלון שירעננו את הקיץ. בחודשים האחרונים השקנו גם טעמי פופקורן וכנאפה־מסקרפונה, שהולכים מצוין ויהיו פופולריים גם בקיץ. נוסף על כך, יש לנו כרגע פיתוח חדשני של סדרת טעמים. היא עדיין בגדר סוד, ולכן היא תהיה הפתעה לקיץ".

גלידת פופקורן בלג'נדה  (צילום: יערה גדרון)גלידת פופקורן בלג'נדה (צילום: יערה גדרון)

תחרות: "תחרות היא בריאה ויש תחרות בכל מקום, גם בבתי קפה ובמסעדות. כל מי שרוצה לפתוח גלידרייה, יכול לפתוח, והלקוח יבחר. אנחנו משקיעים הרבה בטעמים, באיכויות, בחומרי הגלם, בתהליך הייצור ובכוח האדם. העובדים הם חלק נכבד מאוד מהחברה - הם כמו משפחה אצלנו. בסופו של דבר ההחלטה היא בידיים של הלקוח שהוא אינטליגנטי מאוד. גימיקים חד־פעמיים של שיווק הם לא הדבר החשוב ביותר, כי בסוף הלקוח אוכל את הגלידה ולא את האריזה. על כן אנחנו משקיעים הכי הרבה במוצר האמיתי - בטעמים ובאיכות של הגלידות".

פוסט־קורונה: "אנשים מזמינים משלוחי גלידה אונליין, אבל אני חושב שבסיכומו של דבר אין כמו המפגש האישי בגלידרייה והחוויה. ככל שהקורונה מתרחקת מאיתנו, נראה יותר ויותר לקוחות בחנויות. רואים זאת גם בכל העולם. אנשים מנסים לחזור למפגשים האישיים".
פרגון למתחרה: "הייתי אוכל בגלידריית בוזה. יש להם טעם מעולה - שוקולד מלוח".