אז אומנם נבחרת ישראל לא הגיעה למונדיאל ולא ברור מתי תגיע, אבל הישגים ישראליים מרשימים בזירה הבינלאומית יש לנו, וכן, האחרון שבהם, לפחות זמנית, גם נוגע למונדיאל.
את השם טל זגרבה אולי לא הכרתם, אבל הבמאי בן ה־33 כבר סוגר קריירה מרשימה של כמעט עשור בתחום הבימוי, בעיקר מעבר לים, וכן, הוא הישראלי הראשון שזכה לביים את הפרסומת העולמית של חברת פרינגלס, שמשודרת ברחבי העולם (בשלוש גרסאות שונות) במהלך המונדיאל הנוכחי.
על הפרסומת שצולמה בשלוש וריאציות - אירופית, אסייתית וכזו המתאימה לקהל בעולם הערבי - עמלו במשך כמה חודשים זגרבה וצוות בינלאומי. היא צולמה בקיץ האחרון בבנגקוק בשיתוף משרד הפרסום אוגילבי, וצולמה על ידי הצלם אנדרו סטרוברידג', שעבד בין היתר עם בתי האופנה המובילים ווג וגוצ'י.
בכל פעם יש הערות מהלקוח ולפעמים מתחילים מהתחלה, ואנחנו גם נפלנו על סופה טרופית ששיבשה לנו קצת את ימי הצילום, כך שאתגרים לא היו חסרים. אבל בסופו של דבר מה שפחות חשוב פה הוא התקציב. כן חשוב להם שניתן מעצמנו מבחינה יצירתית, שנגיע עם חזון וכמובן בסופו של דבר שהלקוח יאהב את התוצר, אבל יש פה דגש גדול מאוד על היצירה".
אז הוא הגיש תסריט לקרן החדשה לקולנוע במסגרת קול קורא לסרטים של עד חמש דקות ושכח מזה. יום אחד הוא קיבל טלפון שזכה במענק קטן אך מכובד ביותר של עשרת אלפים שקל. "האמת היא שלא ביימתי מעולם, ולא ממש ידעתי מה אני הולך לעשות עם זה, אבל אמרו לי שאם אני לא מנצל את הפרס, הוא עובר למישהו אחר. אז לקחתי את זה".
בעזרת חברים מהלימודים (אחת מהם, מפיקת הסרט, היא עטרה פריש, שאחראית לסדרה "המפקדת") ואפס ידע בבימוי הוא לקח את התקציב המועט ויצר את "הומור", שנשלח לכל מיני פסטיבלים בחו"ל משאריות התקציב שקיבל מהקרן ועוד כמה חסכונות שהיו לו מהספנות. למרבה המזל, הוא זכה כבר בהזדמנות הראשונה בפסטיבל לקולנוע עצמאי בצרפת בקטגוריית הסרטים הקצרים במקום הראשון, ולימים זכה הסרט גם בפסטיבל הסרטים של ניו יורק.
ההימור עם הקליפים עבד, ועד מהרה הוא החל לעבוד עם אומנים, כגון הדג נחש, אינפקטד משרום ואסף בורגר. בהמשך עבד גם מעבר לים עם אומנים צרפתים, עד שבשנת 2016 הוחתם על ידי הסוכנות הבינלאומית Great Gun, המייצגת בין היתר את הבמאים של "מראה שחורה" ו"משחקי הכס", ותחת המטרייה שלה כבר זכה בפסטיבל קאן בפרס היוקרתי Young Director Award ובהמשך בפרסים בינלאומיים נוספים, בהם מדליית כסף וארד בתחרות פרסי הפרסום של New York Awards.
"זאת הפעם הראשונה שבעצם הבנתי שיש לי בית ליצור בו, כי עד אז אומנם יצרתי מתוך השראה ואהבה, אבל אף פעם לא ידעתי אם זה טוב, איך זה יתקבל, אם יש לזה מקום בחוץ, איך זה יהדהד ועד כמה זה בכלל ראוי. יצרתי מתוך רפלקס, וכאן פתאום הבנתי שיש לי לראשונה בית בינלאומי שבאמת מאמין ביצירה שלי".
כשהלוחות הטקטוניים האלה זזים, תמיד יש איזושהי פרצה. אפילו פה בפרינגלס עבדנו נגד השעון, ופתאום התחילה סופה מטורפת והיינו חייבים לעשות משהו, אחרת היינו מאבדים את הפרסומת, את הפרסום, את השעות היקרות. אני לא יכול להרשות לעצמי לעבוד במצב שאין לי פתרונות, כי כל העיניים עליי, כל התקציב הזה עליי. אז זה רגע מאוד קשה שבו אני אומר לעצמי: 'איך נצא מזה?', ואני יוצא מזה".
כבר חשבתי לעשות הסבה מקצועית, ואז הסרט התקבל לברלין והגיעה עוד זכייה משום מקום. וכך, כמו שקרן חדשה מגיעה משום מקום ומוציאה אותי מהמספנה, תמיד לחיים יש דרך לשלוח לנו חבל הצלה, אז אני תמיד מעדיף לזרום ולראות לאן הם ייקחו אותי, ואני בעיקר סקרן לראות מה יילד יום".
התרעות פיקוד העורף