במגיפת הקורונה, במלחמת רוסיה-אוקראינה וכעת במלחמה הנוראה בעזה אנחנו למדים שהחיים ב"שכונה" אותה נבחרנו לאכלס מחייבים אותנו לעצמאות, שתבטיח גם את קיום החיים של צאצאינו כאן לדורי דורות.
בתקופת הקורונה ראינו את התורים הארוכים מול מדפים ריקים בסופרמרקטים ברחבי העולם, ובישראל, לא חסר דבר.
גם היום, אנחנו רואים כיצד התעשייה הישראלית חוזרת לפעילות כמעט מלאה ובחנויות יש את כל המוצרים הנדרשים.
מפעלי התעשייה מפעילים מיידית "נוהל המשכיות עיסקית" שנכתב ומתעדכן בכל אירוע מחדש וחוזרים לעבוד "עד התלם האחרון" בחקלאות ועד קו הייצור האחרון במפעלים. כולם ביחד ממשיכים לספק את צרכי מדינת ישראל.
חרף העובדה שהמפעלים ברובם נמצאים בפריפריה הדרומית או הצפונית אנחנו חוזרים לעבודה מתוך הבנה כי זוהי גם מלחמה על החזרה לחיים.
המדינות החזקות בעולם פועלות מזה שנים בכיוון של החזרת התעשייה הביתה. עם כניסתה של המהפכה הרביעית ניתן לקיים ייצור תעשייתי במדינות המפותחות במחירים תחרותיים ובאופן זה גם לקיים תעשייה המאפשרת עצמאות מדינתית. מדינות אלו אף הגדילו לעשות, והחלו להקשות על ייבוא באותם תחומים עליהם הוחלט שהם אסטרטגיים.
אז האם אנחנו מסוגלים להיות עצמאיים? – כן!
"המחצב הטבעי" הייחודי שלנו הוא - עם ישראל - כל העדות , כל הדתות וכל המגדרים שחיים כאן, יצרו יחד את התרבות הארץ - ישראלית הכל כך אופיינית לנו.
עכשיו ההחלטה היא בידיים של כל אחד ואחת מאיתנו. האם לקנות תוצרת ישראלית בסופר והאם משרדי הממשלה ירכשו מחברות מקומיות או לחזק את הכלכלה של מדינות אחרות. עם ישראל חי.
התרעות פיקוד העורף