במאגר, שבו יהיה כלולים רק כלי רכב, ולא יחשוף את זהות הבעלים, אין חשש לפגיעה בפרטיות, אבל הצלחתו תלויה בתיקון תקנות שיחייבו את כל הגורמים הרלוונטיים להעביר אליו מידע באופן שוטף. כך, למשל, המשטרה תחויב להעביר את כל המידע בנוגע לגניבות רכב, תאונות עם נפגעים ותאונות נזק; חברות הביטוח יחויבו לדווח למאגר אודות כל תביעת ביטוח שהיקפה גדול, למשל, מ-5,000 שקלים; ושמאים, מוסכים ומעבדות בדיקה ממילא חייבים בדיווח. ביום שבו ייפתח מאגר כזה לרשות הציבור יוכל כל רוכש פוטנציאלי של מכונית לגלות אם העבר שלה נקי.
משימה נוספת היא מאבק ב"סוחרי המדרכה" - אנשים פרטיים שמוכרים מכוניות שאינן בבעלותם - ולרוב מתחזים לבעלי רכב פרטיים. בניגוד לסוחרים שמנהלים עסק, ועליהם חלה חקיקה מיוחדת, "סוחרי המדרכה" לא נמצאים תחת פיקוח וכמעט אי אפשר לעלות על עקבותיהם לאחר שהתגלו מעשי מרמה. ההערכה היא שבישראל פעילים לפחות כמה מאות, ויש שטוענים שאף למעלה מאלף "סוחרי מדרכה". רוב מדינות ארה"ב חוקקו "חוקי סוחרי מדרכה" אשר מגדירים את הפעילות הזו כפלילית, ואוסרים עליה. בישראל, כמו בתחומים אחרים, קיימת התעלמות גורפת מהתופעה.
התרעות פיקוד העורף