מסגרת "סערת הפחחים" שפרצה בשבוע שעבר בישיבת הממשלה בעקבות רצונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להחזיר את בתי הספר המקצועיים, אמר השר סילבן שלום בכעס: "אתם רוצים לפתוח בתי ספר מקצועיים לרתכים ופחחים כדי להנציח את הפערים", ואז פנה לראש הממשלה והטיח בו: "שלח את הבן שלך להיות פחח".
שאלתיאל קיוסו אכן שלח את שמואל, בנו, להיות פחח. במקרה שלו, לא הייתה אפשרות אחרת. משפחה של פחחי רכב. "בצבא התעסקתי עם הידיים, לפני הצבא התעסקתי עם הידיים. דור המשך", הבן אומר בחיוך שמאוחר יותר יתפרש כטעון. הפחחייה של קיוסו האב נמצאת בדרום המפויח, על גבול יפו-תל אביב. הוא הקים אותה במו ידיו לפני 40 שנה. אומנם החלום שלו היה להיות מורה לחינוך גופני, אבל המציאות הייתה שונה. הוא היה צריך למצוא עבודה כי אמו עבדה קשה בשביל פרוטות, ואביו, שהיה סגן מנהל בנק בבולגריה, מצא את עצמו שליח על אופנוע. אז, בימים ההם, פחחות לא הייתה עיסוק מיוחד. בשכונה אפשר היה למצוא גם נגר ומסגר. עבודה עברית, כמו שכתוב בספר.
"פחחות זו אמנות", שאלתיאל משוכנע גם היום, "זו טכניקה יחד עם דיוק. היו לי המון ויכוחים עם בעלי מקצוע, ואפילו עם הבן שלי, שטענו שאני לא מלמד אותם, אבל ככה זה. אם אתה לא קולט את הגישה של העבודה, יהיה לך קשה. אין תאונה שהיא זהה, ואני לא מרגיש פחיתות כבוד".
התרעות פיקוד העורף