התנאים הקשים של אלו שמטפלות בילדינו

כשהגעתי לעבודה הייתי בטוחה שאני הולכת ליצור מרחב של אהבה, למידה ושמחה לטובת הילדים. לא האמנתי עם אילו דברים אצטרך להתמודד". המונולוג העגום הזה שייך לגננת ומנהלת גן ותיקה, והוא משקף את תחושותיהן של גננות רבות שמגיעות למקצוע מתוך אהבה, ומגלות שהנסיבות ותנאי העבודה הופכים אותן לעתים למתוסכלות ועצבניות.

את המציאות הזו מתארות ענת שחף ודליה קופרלי, שתיהן גננות בארגון נשי חרות המפעיל מעונות יום לפעוטות המסובסדים על ידי המדינה, כמו מעונות נעמת או ויצו. שחף, העומדת בראש ועד העובדים בארגון, מנהלת שני גנים שבהם מטופלים 70 פעוטות ותינוקות בני שלושה חודשים עד שלוש שנים.

שני הגנים פתוחים משעה שבע בבוקר עד ארבע אחר הצהריים, והצוות כולל 12 מטפלות ומבשלת. לדברי שחף, שכר המטפלות ההתחלתי עומד על 23.66 שקלים לשעה, ומטפלת בעלת ותק של 11 שנים משתכרת מ-27.59 שקלים לשעה, עובדת 95% משרה ומגיעה למשכורת של 4,600 שקלים לחודש.

השכר הזה, היא מציינת, נקבע במסגרת הסכם קיבוצי שנחתם לפני כשנה."אני שומעת מהמטפלות המון תלונות על השכר שלהן, יש להן תחושה של קיפוח וחרדות קיומיות, מה שמאלץ חלק מהן לעבוד במקום עבודה נוסף לאחר יום עבודה מפרך במעון", מספרת שחף.

"הקושי העיקרי הוא במציאת כוח אדם", מוסיפה קופרלי המנהלת שני מעונות - בנס ציונה ובראשון לציון, "זאת בגלל השכר ההתחלתי הנמוך הקרוב לשכר מינימום מול הדרישות המרובות של התפקיד. בשכר מינימום מטפלת נדרשת לטפל, לחנך, לנקות ולהיות אחראית לשלומם ולביטחונם של הילדים. כשאני מפרסמת מודעת דרושים אין כמעט היענות, והמעטות שמגיעות הן ללא הכשרה וניסיון, וחלקן נרתעות מהעבודה הקשה ועוזבות אחרי זמן קצר.

זו עבודה שדורשת אחריות ויציבות מצד אנשי הצוות, ולצערנו זה לא קיים: יש תחלופה גבוהה והיעדרויות מרובות המקשות על העבודה. מנהלת המעון נדרשת לתת מענה לצורכי הילדים ולדרישות הפיקוח בתנאים בלתי אפשריים של חוסר מתמשך בכוח אדם מסור ואיכותי. כתוצאה מכך הנטל נופל על העובדות והן קורסות ונשחקות".

שחף מצביעה על עוד בעיה: "התקן ממש לא אנושי - בשכבת הגיל שלושה חודשים עד שנה ושלושה חודשים יש מטפלת אחת על כל שישה תינוקות; בגילים שנה ושלושה חודשים עד שנתיים יש מטפלת על תשעה; ובגילים שנתיים עד שלוש שנים יש מטפלת על 11 פעוטות. כמו כן, יש תקנים לזמן שצריך להקדיש לכל ילד, ומצד אחר יש זמן שצריך לתת לכל קבוצת גיל לפי מספר הילדים ליום, וכשמנסים לחבר את שני התקנים נוצרים מצבים בעייתיים ואז יש חריגות אסורות.

זה מה שקורה כשבחלק מהיום יש פחות מטפלות ביחס למספר הילדים. התוצאה היא שמטפלות מקופחות, מתוסכלות ועצבניות מטפלות בילדינו. אני ממש סופרת לאחור את הזמן שנותר לי עד הפנסיה".

ועם זה אנחנו צריכות להגיע למעון ולהעניק חום ואהבה לפעוטות. מזל שילדים הם מתוקים ומקסימים. הדבר היחיד שמנחם אותי ביחס לצוות שלי הוא שיצרנו מערכת יחסים כל כך טובה בינינו, ויש המון אהבה בצוות".