מה גורם למעצבת צעירה ומבטיחה. שהצליחה להתברג לאחת המשרות הנחשקות בתחום האופנה הישראלי, לקום בוקר אחד, לנטוש את אזור הנוחות ולהחליט שהיא פותחת עסק עצמאי בעידן שבו "הווריאנט הסיני", בדמותם של אתרים קיקיוניים שמייצרים אופנה מהירה וזולה, חולש כמעט על כל פיסה של הגלובוס? זה קרה להילה ויינברג אורזל (40), שעד לפני חמש שנים עבדה כמעצבת בכירה בחברת האופנה רנואר.
"אחרי סיום הלימודים בשנקר לקחתי חברה ופתחנו מותג קטן של חולצות שתפרנו לבד בבית ושיווקנו בעצמנו. קראנו לו 'דד רוקסטאר'. במקביל עבדתי בתצוגות אופנה כחלק מההתמחות שלי בלימודים. רונקו, שהיה מעצב ראשי בדיזל בזמנו, פגש אותי וסיפר לי שעתידה לקום מחלקת אביזרים גדולה במותג חדש - 24/7 - ששייך לרנואר. כמו בסיפור סינדרלה - התקבלתי".
אבל החלום הגדול של ויינברג היה לעצב בגדי ים: "בכל הקריירה שלי ידעתי בדיוק מה אני רוצה לעשות. הייתי ממוקדת מטרה". באותן שנים החלו הרשתות הגדולות להכניס בגדי ים בייצור המוני לקולקציות שלהן. ויינברג קפצה מיד על העגלה והפכה לאחראית על 600 דגמים שיצאו בעונה - חלקם בעיצובה וחלקם בקניינות שעשתה בעצמה. "הגענו בעונה האחרונה שלי שם ל־200 אלף יחידות של בגדי ים שנמכרו, זו הייתה הצלחה משוגעת".
לאחר לידת בתה השנייה (כיום בת 6) היא החליטה שזהו, זה הזמן. "יצאתי לדרך חדשה. בהתחלה ישבתי בבית עם עצמי וציירתי את הכל. הבית שלי היה מלא בציורים של דגמים שהשקעתי בהם המון מחשבה. אחר כך התחלתי לעבוד על הגזרות וגם על הייצור, שני תחומים שהתמקצעתי בהם אחרי תשע שנות עבודה בחברה גדולה". בתהליך גילתה ויינברג שהיא גם יודעת לשווק לא רע, ששוק האונליין מתחיל לתפוס תאוצה, בעיקר מעבר לים, ושהאינסטגרם נכנס לחיינו ומתחיל לשנות את תפיסת המכירות בארץ. אבל היא פרפקציוניסטית, מגייסת חברות שיעזרו לה למכור בבית את הדגמים הראשונים שהיא מוציאה. "היה לי בראש חלום לפתוח חנות אונליין ושכל העולם יזמין ממני. מהעבודה הקודמת שלי גם ידעתי שיש הרבה תערוכות של מעצבים שנותנות חשיפה, ומבחינתי המסלול היה קל ופתוח".
המפנה בקריירה של ויינברג הגיע כשדפנה לוסטיג, שדרנית ומגישה ואושיית רשת, שכבר אחזה בבגד ים בעיצובה, התחתנה בשנת 2017, וביקשה ממנה לעצב לה דגם מיוחד לאירוע, שנערך על שפת בריכה. "התרגשתי כל כך שהיא סומכת עליי כשאני עוד בחיתולים. זה לסמוך על מישהו שאת לא יודעת באמת מה יש לו להציע. עיצבתי לה בגד ים לבן עם עיטורי זהב, שלימים הפך ל'קים' - הדגם הקלאסי שלי שמלווה אותי עד היום".
וכך שוב מצאה את עצמה ויינברג חוזרת למיינסטרים ולייצור המוני. פנו אליה מטרמינל X, ולצד המותג הפרטי שלה, היא חזרה לייצר בכמויות גדולות. אבל ברגע מסוים נפל לה האסימון, והיא הבינה שהלקוחות מעדיפות את קולקציית הפרימיום שלה על פני העיצובים הזולים בייצור ההמוני. "זו הייתה הנקודה שבה הבנתי שאני צריכה גם חנות. בהתחלה הדגמים שלי נמכרו ברזילי, ואחר כך עבדתי כחנות בתוך חנות אצל המעצבת שרה בראון. אחרי שנתיים מדהימות פתחתי את החנות בנמל תל אביב, ואני מפעילה אותה לצד תחזוק מלא של האתר".
מי שעבר ברחוב יורדי הסירה בואכה הכניסה לנמל וראה תור ארוך של נשים ודאי לא הבין על מה המהומה. אך ללא קשר להנחיות הקורונה, החנות של ביליבלונד מביאה אליה גם עולות רגל מהולנד (כך סיפרו שתי תיירות שעמדו בתור - ט"ל), שעוקבות אחרי המותג באינסטגרם ומעדיפות למדוד.
בניגוד לאלחמיסטר, שהפכה את עצמה למותג בפני עצמו לצד מותג בגדי הים שלה, ויינברג אומנם מצלמת את עצמה עם הדגמים, אבל היא לא המותג עצמו. כך לפחות היא חשבה, עד שפנו אליה מחברת גרייגוס לשמש כפרזנטורית (אחת מכמה) ולהעלות קולקציה מיוחדת לקיץ, לצד השקה מיוחדת שלהם.
התרעות פיקוד העורף