יש באיי סיישל חברת תעופה שמטיסה מטוסים הנוחתים על המים. הטייסים מגיעים באקלים החם עם מכנסיים קצרים וכפכפים, אך אף אחד אינו מטיל דופי במקצועיות שלהם. אנחנו בוחרים את הטייסות והטייסים שלנו על סמך ידע מוקדם בדבר המקצועיות שלהם, מבלי להתעכב על למה הם לובשים, מהיכן הגיעו ומה הרגליהם האישיים.
סנוב, בבנימינה כבר היית? | מידן בר
בין שמיים וארץ: מה עושים כשיש "צבע אדום" במהלך טיסה? | מידן בר
אבל מה גורם לנו לשים את חיינו בידם, מבלי יכולת ללחוץ על כפתור עצירת החירום כמו ברכבת? אחד הדברים הבולטים הוא לקיחת אחריות, היכולת לתחקר ולשפר: לעמוד מול המנהלים שלך ולומר "טעיתי", לפנות לאיש הצוות הזוטר ממך ולהודות בביצוע שאינו מספק, ביושר ובאומץ לב.
כמה היינו רוצים מאפיינים כאלו בתחומי עניין נוספים בחיינו? מבלי לסקור לעומק אני בטוח שמדובר גם במנהלי הבנקים או המורים בבית הספר למשל, אנשים שבונים את התמיכה בהם מלקיחת אחריות ולא מהבטחות.
מה מביא איש צוות מטוס לדווח על אירוע חריג שרק הוא יודע עליו - ואם לא ידווח אף אחד אחר לא יידע? זו תרבות הטיסה המקצועית, הערך לחיי אדם וציוד, ולא פחות מאלו ההבנה שתחקיר אירוע קל היום, תורם בוודאות למניעת אירוע קשה יותר מחר. ההבנה שאפשר וצירך להיבנות מהודאה בכישלון היא מיסודות הטיסה, לא משנה היכן רכשת אותם: בין אם זו טיסה צבאית או אזרחית, בישראל או בכל מקום בעולם. החיים הרבים המופקדים בידי אנשי הצוות, לא מאפשרים כל דרך אחרת.
תרבות התחקיר ולקיחת האחריות היו צריכים לחלחל למקומות נוספים, למערכות גדולות, לשלטון מקומי ולגופים עסקיים רבים, כפי שחלקם אכן מאמצים באופן קבוע, משום שזה משפר תהליכים ומגביר תחרות, מייעל את צוותי העבודה ומחנך דורות ממשיכים - במועצה ובעסק, ממש כמו במטוס.
לקיחת האחריות היא המשלים למתן הסמכות: היכולת לומר זה לא רק הוא אשם אלא גם אני. לא רק הפקח במגדל אלא גם הצוות, לא מה שהמכונאי היה צריך לעשות אלא גם אנחנו - כי אי אפשר להיות חלק מההצלחה מבלי להיות לעתים גם חלק מהכישלון. הלוואי והתרבות הזו תלך ותתעצם, תפרח ותפוזר על כמה שיותר תחומים, שנוכל לראות בעלי תפקידים נעמדים אל מול הציבור שלהם, לוקחים אחריות ומצמיחים תרבות ארגונית ששואפת לשיפור מתמיד.
כולנו מייחלים ליום שבו ראש רשות יעמוד אל מול תושביו ויתחקר את השנה החולפת באומץ, כמו שאנחנו נעריך מאוד את הנהלת מערכת החינוך שלנו אם תבוא ותאמר לנו כי עליה להשתפר בשנה הבאה בתחומים מסוימים ובמדדים ברורים, כך נדע בסוף כולנו כי זו לא רק נחלתם של צוותי האוויר ונרגיש את לקיחת האחריות של מנהיגנו עלינו - כי מי שלוקח באמת אחריות אין לו בעיה להודות בטעות, ומי שנוהג לתחקר יביא בסוף גם את הסובבים אותו להשתפר, בלי בושה ובאומץ לב.
ובפעם הבאה שאתם רואים טייסים, זכרו שהם עדיין לוקחים על עצמם את האחריות לחיינו, ואם יהיה אירוע חריג הם ידווחו עליו מבלי להסס ולהתבלבל. הם רציניים ואמיצים, מקצוענים כדרך חיים - והלוואי שתרבות זו תגיע כמה שיותר רחוק וכמה שיותר רחב לכל מקום שבו נדרשת מנהיגות.