המשק האיטלקי של ממשלת הימין הקיצוני מקרטע. הצמיחה השנה תהיה אולי 0.1% בלבד והגירעון התקציבי יעלה ל־2.4% - מעבר להרשאה שנתן האיחוד האירופי לאיטליה. ראש ממשלת איטליה ג'וזפה קונטה הוא מנהיג מפלגת השמאל הפופוליסטית חמשת הכוכבים - התנועה האנטי־ממסדית בקואליציה - והוא עומד בראש קואליציה עם מפלגת הליגה הימנית הפופוליסטית, אף היא אנטי־ממסדית.



למעשה, ממשלת איטליה טוענת נגד מנגנון האיחוד האירופי המנופח ונגד הבירוקרטיה שבריסל משיתה על חברות האיחוד, ובאופן כללי היא אומרת למדינות האיחוד כי תדאג קודם כל לאיטלקים, ורק בשוליים תאזין לדרישות בריסל. על הממשלה האיטלקית נמאסו תכתיבי האיחוד, הדורש זה שנים לנקוט מדיניות צנע כדי שאיטליה תהיה בקו אחד עם שאר המדינות בנושא התקציב והגירעון, לשם חיזוק המשק של האיחוד. מתיאו סלביני, מנהיג מפלגת הליגה הצפונית, מונה לשר הפנים של ארץ המגף - ומתפקידו להוציא ממנה את 650 אלף המהגרים שהציפוה וגם למנוע כניסה של מהגרים, בעיקר מאפריקה.
 
הסינים, הלחוצים ממדיניות הפרוטקציוניזם של ארה"ב, חיפשו נקודה שבה יוכלו לתקוע טריז נגד ארצות הברית. הם בחרו באירופה, ובתוך היבשת - באיטליה, עקב אכילס של האיחוד, בציפייה שדרך אותה מדינה יוכלו להתפשט באיחוד. באופן זה מקווים בבייג'ינג לקזז, ולו חלקית, את הרעה האמריקאית שנפלה עליהם. 
 

הסינים בחרו באיטליה דווקא משום שממשלתה עושה כמעט ככל העולה על רוחה ואינה באמת מתחשבת בבריסל. איטליה עומדת להיות המדינה הראשונה בקרב מדינות ה־G7, פורום שבעת המשקים הגדולים בעולם, שתצטרף לתוכנית השאפתנית של סין לכבוש ולסלול מחדש את אסיה, את מזרח אפריקה, את המזרח התיכון ואת אירופה באמצעות "דרכי המשי החדשות", או כפי שהסינים מכנים זאת: "יוזמת החגורה והדרך". הסינים משקיעים 900 מיליארד דולר בסלילת כבישים ומסילות ברזל במרכז אסיה וכן בנמלים. למעשה, הם משתלטים על כל האזורים שברית המועצות לשעבר נטשה עם התפרקותה. אין ואקום.

ראש ממשלת איטליה ונשיא סין. צילום: רויטרס
ראש ממשלת איטליה ונשיא סין. צילום: רויטרס

 
עתה מועדות פניהם של הסינים לנתיבי שיט לאירופה, כדי למצוא שווקים לתוצרת האין־סופית שלהם, שכבר נחסמה חלקית בארצות הברית בידי הנשיא דונלד טראמפ. הם כבר תקועים עם כושר ייצור עצום, ופשוט חייבים למצוא נתיבים חדשים לתפוקתם. לא במקרה קיבלו הסינים זיכיונות בנמלי ישראל, בנתיב לאירופה - הכל חלק מהתוכנית השאפתנית שלהם.
 
הסינים מעניקים בדרך כלל הלוואות למיזמים לאורך "דרכי המשי החדשות", ולאחר מכן, באמצעות חברות ממשלתיות סיניות, הם דוחקים לקבל עבודות תשתית או מיזמים אחרים. המדינות לאורך המסלול נשארות עם נטל חוב, ולעתים קשה להן לעמוד בו. הן מוצפות סחורות סיניות, מה שעלול לפגוע בתעשייה המקומית ומקשה את החזר החובות לסין. חלק מהמדינות התפקחו. אחרות, שהכריזו בתחילה על הצטרפותן למיזם האדיר של דרך המשי, הודיעו על נסיגה ממנו: בנגלדש, פקיסטן, מלזיה, מיאנמר וכן סיירה לאון שבמערב אפריקה, מחוץ לנתיבים העתיקים.
לאגף את ארה"ב

נשיא סין שי ג'ינפינג מנסה לא רק לפתח את יוזמת דרך המשי שלו, אלא גם לאגף את ארה"ב, שעמה הוא מנהל מלחמת סחר. בסוף החודש שעבר ביקר הנשיא באיטליה, שם התקבל ברוב כבוד.
 
האיטלקים חתמו עם הסינים על הסכמים בהיקף 2.8 מיליארד דולר בתחומי האנרגיה, הפיננסים, ההנדסה והתוצרת החקלאית. ואולם הדובדבן שבקצפת היה הצעתה של איטליה לאפשר לסינים גישה לנמל טריאסטה שבצפון הים האדריאטי, מה שיאפשר לסינים לדחוף סחורות שלהם בעומק מרכז האיחוד האירופי. עוד הציעה איטליה לסינים לפתח את נמל גנואה שבצפון־מערב איטליה, קרוב לגבול צרפת, מה שיאפשר להם לדחוף סחורה גם למערב היבשת. חזונם של הסינים לתפיסת נתיבי סחר הולך ומתגשם.
 
נוסף על זה, איטליה הסכימה בזמן הביקור של נשיא סין להצטרף למיזם דרך המשי. האמריקאים כעסו על איטליה, שמעניקה בכך לגיטימציה לגישה ה"טורפת" של השקעות סין באירופה. נשיא צרפת עמנואל מקרון יצא נגד ההסכמות של ממשלת איטליה עם נשיא סין, אלא שהאחרון הכין גם לצרפתים דברי מתיקה: הוא הודיע כי סין תבצע הזמנות בהיקף 30 מיליארד דולר מיצרנית המטוסים איירבוס. למעשה, הסינים היו צריכים להודיע על רכישת מטוסי הנוסעים מהתאגיד האירופי בינואר, בשעת ביקורו של מקרון בסין, אלא שהם דחו את ההחלטה למועד הנוח להם. 
 
היקף הסחר בין האיחוד האירופי לסין שולש מאז שנת 2000 וכבר עומד על 15.4% מהיקף הסחר של סין עם העולם - מיד לאחר היקף הסחר עם ארה"ב, העומד על 17.1%. ההשתלטות של סין על אירופה כבר באה לידי ביטוי בגירעון המסחרי של האיחוד האירופי מולה, שנסק ל־184 מיליארד יורו בשנה. לעומת זאת, לאירופה יש עודף מסחרי מול ארה"ב בסך 140 מיליארד יורו.
 
צריך לזכור כי באירופה נרשם כרגע קיפאון בכל הנוגע לפעילות הכלכלית. הצמיחה באיחוד השנה תהיה בקושי 1.2%, על פי קרן המטבע הבינלאומית, שהפחיתה את תחזית הצמיחה למרבית מדינות העולם. בגרמניה, המנוע המוביל של האיחוד האירופי, צפויה צמיחה בשיעור 0.8% בלבד, ובצרפת צפוי המשק לצמוח ב־1.5%. 
 
בוועידת הפסגה בין האיחוד לסין בבריסל לפני שבועות מספר הגיעו הצדדים להסכמות בנושא ההשקעות בין הגושים, שעליו עמלו מאז 2013. סין התחייבה שתמנע סובסידיה מהתעשייה שלה ושלא תאלץ חברות אירופיות להעביר אליה טכנולוגיה כתנאי להיכנסן לשוק הסיני. כך יוכלו חברות אירופיות לגשת ביתר קלות לשוק הסיני שייפתח בפניהן. כזכור, הסינים עומדים להבטיח גם לאמריקאים כי יפסיקו לאלץ חברות אמריקאיות להעביר טכנולוגיות לסין כתנאי להיכנסן לשוק המקומי.
 
הסינים הצליחו לחלץ מהאירופים הסכמה לחזק את תפקידו של ארגון הסחר העולמי בסכסוכי סחר ובקביעת נורמות לסחר בינלאומי. הסכמה זו היא לצנינים בעיני האמריקאים; מנהיגם טראמפ שואף להסכמים דו־צדדיים, לא להסכמים רב־צדדיים כגישת ארגון הסחר העולמי. נשיא סין לא בזבז זמן, ומבריסל עבר לקרואטיה, שם הבטיח למדינתו נגישות לנמל רייקה בקרואטיה בים האדריאטי. 
 
בכך סין כמעט משלימה את השתלטותה על נמלי הים התיכון. החלום המוצהר לשוב לאחוז בימים ובאוקיינוסים של האדמירל הסיני ג'נג חה - שיצא לשבעה מסעות עד אפריקה וים סוף ודרום האוקיינוס ההודי במאה ה־15 - קורם עור וגידים.
הטעות של אירופה

אירופה, שאפילו אינה יכולה להתגונן מפני הדוב הרוסי ללא עזרת האמריקאים, ממשיכה לטעות ולהתגרות בטראמפ. האיחוד האירופי שוקל להטיל מכסים על יבוא מארה"ב בהיקף של למעלה מ־10 מיליארד יורו (יותר מ־11 מיליארד דולר), על רקע כוונת ארה"ב להטיל מכסים בסכום דומה גם על כלי טיס. האמריקאים טוענים בין היתר כי חברת איירבוס מסובסדת בכבדות על ידי מדינות אירופה, ואילו האירופים טוענים מצדם כי חברת בואינג מסובסדת בעקיפין באמצעות הזמנות לצבא ארה"ב. הוויכוח נמשך שנים רבות. 
 
האירופים לא למדו דבר וחצי דבר מההתנגשות בין סין לארה"ב, שבעקבותיה סין נכנסת להאטה כלכלית הולכת וגוברת. לסין היה עודף מסחרי מול ארה"ב בסך 419 מיליארד דולר בשנת 2018, והיא ייבאה מהאמריקאים בהיקף 120 מיליארד דולר. כך שנניח שארה"ב באמת תפרוש מהשיחות עם סין ותטיל מכסים על כל היבוא הסיני - פעולת התגמול של הסינים יכולה להיות מקסימום היקף היצוא האמריקאי לסין, שהוא נחות בשיעור ניכר לעומת היקף היבוא האמריקאי מסין. פירוש הדבר הוא נסיגה נוספת במשק הסיני.
 
כפי שציינתי, גם לאירופים עודף סחר עם ארה"ב. אם הם לא יפתחו את השווקים שלהם בפני ארה"ב ואם ימשיכו לאיים על טראמפ - שאינו חושש לדאוג לעמו בהתאם לססמתו "אמריקה תחילה" - אזי המכה שתחטוף אירופה תהיה כואבת עוד יותר ממה שסין חטפה. אירופה עומדת כבר היום על סף קיפאון בפעילותה הכלכלית. לכן, עוד מכה קלה - והיא נכנסת למיתון.
 
לאחר התפתלויות וגמגומים בין מדינות האיחוד שנמשכו חודשים ארוכים, נפל האסימון באירופה בעקבות איומי טראמפ כי יטיל מכסים על היבשת. אירופה הבינה כי טראמפ לא רק מאיים, אלא גם מבצע. צרפת התנגדה ובלגיה נמנעה. לצרפת יש עסקה עם סין (איירבוס), ובבלגיה, שבה נמצא מרכז האיחוד האירופי, יושבים פקידים ויש פחות ייצור. צרפת טענה שיש לדחות את השיחות עם ארה"ב עד לאחר הבחירות לפרלמנט האירופי ב־23 עד 26 במאי.

טראמפ השיב שאינו מחכה - ואיים. ביום שני השבוע הודיעו האירופים, לאחר אישור מדינות האיחוד, כי נסללה הדרך לשיחות עם ארה"ב בנושא הסחר.
הכוונה היא להפחית מכסים. האירופים רוצים לדון לפי שעה רק במוצרים תעשייתיים. לעת עתה הם רוצים לשמור את החקלאות מחוץ למשחק, בשל היתרון האדיר של האמריקאים בייצור החקלאי. גם מכרזים ציבוריים האירופים רוצים להותיר מחוץ לשיחות, מחשש שהם ייפלו לידיה של ארה"ב. מה שכן, יפושטו הליכי האישור של סחורות תעשייתיות. 
 
ובעוד אירופה הגאוותנית מתלבטת לה, קרן המטבע הבינלאומית הפחיתה בשבוע שחלף פעם נוספת את הצמיחה העולמית השנה ל־3.5% (לעומת 3.3%). הסחר העולמי יתרחב רק ב־3.4% (לעומת 4% בתחזית הקודמת). מדוע זה קרה? משום שסין התחכמה ולא נענתה לדרישות ארה"ב להפסיק לגנוב טכנולוגיה ולעשות בזה שימוש לעודף סחר מול ארה"ב. ארה"ב הגיבה בהעלאות חדות של מכסים. הסחר העולמי נפגע והכניס את אירופה לצמיחה מדולדלת. אירופה אינה יכולה להפסיד את ארה"ב, וסין הנחלשת אינה יכולה לשמש תחליף לארה"ב - גם בגלל הרכב הסחורות המיוצאות.
 
לפי שעה, העודף המסחרי הסיני ממשיך לגדול מול ארה"ב, היות שטראמפ טרם הפעיל את כל ארסנל הטלת המכסים על הסינים. ארה"ב וסין יקימו מנגנון פיקוח על הסחר ביניהן. 
 
סין מייצאת לארה"ב בכל שנה טלפונים ניידים בהיקף 70 מיליארד דולר, מחשבים בהיקף 77 מיליארד דולר, וביגוד והנעלה בהיקף 54 מיליארד דולר. אלה סחורות שאירופה אינה יכולה לייצא לארה"ב במקום סין, אם יהיה פיצוץ בשיחות בין וושינגטון לבייג'ינג. אירופה חייבת הסכם סחר כדי שתוכל לייצא מוצרים שבייצורם היא טובה - מכוניות, תרופות, מטוסים וציוד רפואי. 
 
אירופה וארה"ב כבר חוסמות חברות סיניות מלרכוש טכנולוגיה מערבית. פתאום מתברר כי סין כבר עקפה את ארה"ב בתחום הבינה המלאכותית. אם רשמית ואם באופן לא מוצהר, לסינים קשה יותר להניח ידם על טכנולוגיה מתקדמת. הפרצה היא ישראל, שהעבירה ואולי עדיין מעבירה טכנולוגיה ישראלית, עם ידע ישראלי שאולי נשען על פיתוח מקורי אמריקאי. 
 
ארה"ב מזהירה את ישראל ישירות ובדרכים פחות גלויות ודורשת ממנה שתפסיק לאלתר להעביר טכנולוגיה לסין, יריבתה הטכנולוגית שתהפוך ליריבתה הצבאית. העובדה שסין קיבלה זכויות בנמל חיפה כבר מדאיגה את האמריקאים, החוששים שהדבר יקשה על הצי האמריקאי לעגון שם.