בשנת 1910, חמש שנים לאחר שרוסיה הצארית ניגפה במזרח הרחוק בפני הצבא היפני הקיסרי, היא למעשה סולקה מהשפעתה ההדוקה בקוריאה - ויפן סיפחה את קוריאה במסגרת אמנת סיפוח רשמית. כך, האיום הקוריאני־רוסי התחלף בשעבוד קוריאה. היה זה סיום זמני למאות שנים של עימותים בין הקוריאנים ליפן, שבמסגרתו עזרו הקוריאנים למונגולים בניסיונות חדירה וכיבוש של האיים היפניים. 

במלחמת העולם השנייה, כ־100 אלף קוריאנים נאלצו להילחם לצד הכוח הכובש האימפריאלי, עד לסילוקו של הצבא היפני והבסתו בידי האמריקאים בדרום והסובייטים בצפון - והענקת עצמאות  לשתי הקוריאות. יש הטוענים, ובהם הסינים, כי 400 אלף נשים קוריאניות נחטפו בידי הצבא האימפריאלי של יפן ואולצו לשמש כשפחות מין לחיילים היפנים הרחוקים מהבית, בכל הטריטוריות הכבושות של יפן: בורמה, תאילנד, וייטנאם, מלזיה, טימור הפורטוגזית, ניו גינאה וכמובן יפן עצמה והודו־סין הצרפתית. לעומתם, חוקרים יפנים טוענים כי היו אלו רק 20 אלף "שפחות נוחות",  מינוח מעודן לנשים העוסקות בזנות. 

עם התחזקותה של קוריאה הדרומית כאחת המדינות המתועשות והמתקדמות בעולם, מאז שנות ה־80 של המאה הקודמת, הקוריאנים הגאים דורשים לבוא חשבון עם יפן על הרעה שנעשתה לנשותיהם.
 

ואכן, זה כשלושה עשורים נעשו מצדה של יפן שורה של צעדים, בניסיון להתנצל ולפצות על העוול. בשנת 1990 אירח קיסר יפן אקיהיטו את ראש ממשלת קוריאה הדרומית נו טה־וו והתנצל רשמית על המעשים. בשנת 1994 הקים ראש ממשלת יפן טומיאיצ'י מוריאמה קרן לנשות אסיה, לפצות על צלקות העבר.

בשנת 2015 נעשה מהלך נוסף, בעת שיפן הודיעה כי תתרום סכום השווה ל־8.3 מיליון דולר כדי לעזור לשפחות המין האומללות שנותרו בחיים. אפילו ראש ממשלת יפן הנוכחי, המיליטנט הלאומי שינזו אבה, התנצל ברבים על הנזק שנעשה לשפחות המין, שסבלו גופנית ופסיכולוגית. ואילו בפברואר השנה דרש יו"ר הפרלמנט הקוריאני כי הקיסר היפני אקיהיטו יתנצל בעצמו בפניהן. 
 

אולם הגאווה הקוריאנית לא נחה. בחודש שעבר ריסק בית המשפט העליון בקוריאה הדרומית את ההסכמות השקטות בין שתי המדינות השכנות, אישר פסיקה של ערכאה נמוכה יותר וקבע כי על הקונגלומרט היפני האדיר מיצובישי לשלם פיצויים הוגנים לעובדי הכפייה בתקופת מלחמת העולם השנייה. עוד קבע בית המשפט כי היפנים גם לא התנצלו כראוי על העוול שנעשה לנשים ולנערות שנחטפו והוכרחו לשמש כשפחות מין.
 

בקיצור, כל הסיכומים הקודמים נזרקו לפח. התברר שהקוריאנים עדיין לא מוכנים להשאיר מאחוריהם את העלבון והזיכרונות הקולקטיביים של האומה שנדרסה תחת רגליהם של חיילי האימפריה היפנית. אם לא די בכך, היפנים גם יצאו מדעתם לאחר שפסל של שפחת מין הוצב מול שגרירות יפן בקוריאה הדרומית. 
 

אבה ההמום הזכיר לסיאול את האמנה מ־1965, שבעקבותיה העבירה יפן סיוע לקוריאה הדרומית בסכום שהיה שווה אז לרבע מהתוצר הקוריאני השנתי. סיוע זה, לפני יותר מ־50 שנה, הוא שבנה את התעשייה הדרום קוריאנית המודרנית והמשגשגת. יצוין כי תנאי אמנת 1965 היו חסויים, ופורסמו רק בשנת 2005. 
 

בכל מקרה, האזרחים בקוריאה הדרומית טוענים מצדם כי הפיצוי היה נמוך ולא הוגן. לטענתם, הפיצוי לא הועבר לקורבנות, אלה לנשיא קוריאה הדרומית דאז פאק צ'ונג־הי, שהשתמש בו לבניית המשק ולתיעוש מהיר של קוריאה הדרומית, שלפני פיצולו של חצי־האי הייתה החלק העני והלא מפותח של קוריאה.
 

יצוין כי השימוש של קוריאה הדרומית בכסף היפני בשנות ה־60 מזכיר מהלך דומה שהתרחש אצלנו. גם מדינת ישראל השתמשה במשך שנים בפיצויים מגרמניה לבניית התעשייה הישראלית, בשעה שלממשלות ישראל לא הייתה פרוטה להשקעות ומאות אלפי עולים צבאו על שעריה. בכסף זה הקימו מיזמים כגון המוביל הארצי, סללו כבישים, הניחו מסילות ברזל, הקימו נמלים, בנו תעשייה צבאית, קנו דלק חיוני ורכשו אוניות לחברת השיט הלאומית צים.
 

ילדי הנאצים בעצם זרקו גלגל הצלה למשק הישראלי. אולם באותה התקופה ניצולי השואה כמעט לא זכו בכלום, ורובם לא היו מודעים אפילו לזכויותיהם. הסכם הפיצויים שנחתם עם גרמניה הגיע לסכום אדיר של 7.5 מיליארד דולר במחירי 2017. מי שהיה ראש ממשלת ישראל אז, מנחם בגין, נלחם נגד ההסכם, ובהפגנות שהוביל נכתב בשלטים: "כבודנו לא יימכר בכסף", "דמנו לא יכופר בסחורות!" ועוד.

ליפנים נמאס

נחזור לדרום־מזרח אסיה. בעקבות הפסיקה של בית המשפט העליון בסיאול נמאס ליפנים. הם אמרו לדרום קוריאנים: אם אינכם מניחים לזיכרונות, נדאג לפגוע בתעשיית הזיכרונות (בעולם הטכנולוגי) הפורחת שלכם. זהו, לא עוד אספקה של חומרים חיוניים, ציוד ומכונות לתעשיית הזיכרונות הקוריאנית, היא תעשיית המוליכים למחצה - הצ'יפים - שעליהם מסתמכת קוריאה הדרומית. 
 

כעת סיאול משלמת מחיר יקר מאוד על עיקשותה במאבק מול טוקיו בנושא שפחות המין ועובדי הכפייה. והיפנים יודעים לנקום. בחודש שעבר הם הטילו הגבלות על יצוא 1,200 פריטים לקוריאה הדרומית, מהם 159 חיוניים לתעשיית הצ'יפים, והפגיעה במשק בקוריאה הדרומית כבר מורגשת. הממשלה בקוריאה הדרומית הפחיתה את תחזית הצמיחה ל־2.4% השנה ועוד 2.5% בשנה הבאה, לעומת 2.6% ו־2.7% קודם לכן. 
 

כך מצאה את עצמה ממשלת קוריאה הדרומית חסרת אונים, בין הפטיש היפני לסדן של בית המשפט העליון. ממשלת קוריאה הדרומית הגדילה את התקציב ב־273 מיליארד וון כדי למתן את המכה היפנית. הבנק המרכזי, מהקשוחים בעולם, נאלץ להפחית את הריבית. ארבעת הבנקים הגדולים הצטוו להרחיב את העמדת האשראי. בתחילת השבוע הודיעה הממשלה כי תקציב 6.7 מיליארד דולר כדי להפחית את התלות בתעשייה היפנית בתחומי הפריטים החיוניים.

אולם זה כלל לא פשוט. לפי Hyundai Research Institute, כ־90% מהחומרים והציוד החיוניים ב־48 קטגוריות תעשייתיות, מקורם ביפן. התעשיינים בקוריאה הדרומית כבר אומרים בגלוי כי הם סובלים קשות, וכי המשק ייקלע למשבר כבר השנה, לראשונה מאז המשבר העולמי של 2008. יפן, מצדה, ממשיכה במסע הנקמה, והודיעה כי היא מסלקת את קוריאה הדרומית מרשימת המדינות המועדפות בסחר הבינלאומי של יפן. 
 

גם להכרזה זו היו תוצאות מיידיות בשטח. מדד המניות העיקרי של קוריאה הדרומית ירד מתחילת יולי בכ־18%. הוון נפל באותה תקופה מול הדולר ב־5%. 

קוריאה הדרומית, היצואנית השישית בגודלה בעולם, נתפסה לא מוכנה כשניחתו עליה שתי המכות - זו מכיוונה של יפן, וזו שכבר החלה לפני חודשים רבים: מלחמת הסחר בין ארה"ב לסין.
 

המאבק בין וושינגטון לבייג'ינג הביא לירידה חדה בביקוש ליצוא הקוריאני, שפוחת זה החודש השמיני ברציפות. ביולי ירד היצוא ב־11% ביחס ליולי אשתקד. יצוא הזיכרונות (צ'יפים), המוליכים־למחצה, שהם חמישית מהיצוא הקוריאני, ירד ב־28%. כלל היצוא לסין ירד ב־16%. הציבור בקוריאה מיואש ממלחמת הסחר מול יפן וממלחמת הסחר שמנהל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מול סין. 
 

ביפן התוצר השנתי מגיע ל־5 טריליון דולר, מקום שלישי בעולם בשנת 2018, כך לפי הבנק העולמי. ממשלת יפן מעריכה כי התוצר יעלה השנה רק ב־0.9%, לעומת 1.3% בהערכה הקודמת. היפנים יודעים כי המשק היפני ייפגע גם הוא מצעדי גמול נגד קוריאה הדרומית. הסכסוך בין היריבות מביא לעלייה חדה במחירי הזיכרונות בעולם. תעודות סל של זיכרונות עלו בשיעור חד. הקרן הגדולה ביותר, בשווי של 1.5 טריליון דולר, iShares PHLX Semiconductor ETF, עלתה מאז תחילת השנה ב־30%, ותעודות סל נוספות בתחום זינקו. 
 

היפנים הפסיקו את השיחות עם הקוריאנים וגם אינם מוכנים לתיווך אמריקאי בין הנצים. יפן, מצדה, טוענת כי היא נוקטת את הצעדים משיקולי ביטחון לאומי, משום שהקוריאנים אינם מפקחים היטב על היצוא של מוצרים רגישים, כלומר למטרות צבאיות. קוריאה הדרומית מאיימת כי תפסיק את שיתוף הפעולה בתחום המודיעין בין המדינות וגם מאיימת לפגוע בתיירות ליפן. 7.5 מיליון אזרחים  מקוריאה הדרומית מבקרים מדי שנה בארץ השמש העולה ומשאירים בה 5.5 מיליארד דולר. 

עוד סנקציות

מכה נוספת שתפגע הן ביפן והן בקוריאה הדרומית היא הודעתו של טראמפ כי ארה"ב תטיל מכס על יתרת היבוא מסין שטרם הוטל עליה מכס, יבוא של 300 מיליארד דולר בשנה. זהו מכס בשיעור של 10%, שהוחל בתחילת ספטמבר. סין, בתגובה, מטילה על ארה"ב מכסים, ככל הנראה בהיקף יבוא של 110 מיליארד דולר. מצב זה יביא להמשך הידרדרות המצב בסין, שכבר עתה חווה עלייה חדה בחדלות פירעון של אג"ח שהונפק בידי חברות בנייה, סיטונאים וקמעונאים. העצמת מלחמת הסחר הזאת תפגע עוד יותר בביקוש ליבוא של סין מהעולם, כולל מקוריאה הדרומית.
 

טראמפ הכריז על סנקציות נוספות על רוסיה, שגם כך בקושי צומחת. זה שש שנים ארה"ב מטילה סנקציות על רוסיה - בהן גם על 60 אישים - על רקע הפלישה לחצי־האי קרים. כלכלנים צופים כי הצמיחה ברוסיה השנה תהיה רק 1%. הבנק המרכזי צופה צמיחה של 1%־1.5%, והתחזית של קרן המטבע הבינלאומית עומדת על 1.2%. התוצר בשנת 2018 היה 1.7 טריליון דולר. 
 

וכאשר רוסיה מצטמקת, גם הביקושים שלה מחו"ל, כלומר היבוא, מצטמקים. הסובלים הראשיים הם האירופים, שכועסים על ארה"ב, הפוגעת בשוק הטבעי שלהם. הנפגעת העיקרית באירופה מהטלת מכסים על הסינים ומהסנקציות על רוסיה היא גרמניה, שהייתה עד לפני שנה קטר הצמיחה של אירופה. כעת, פעילות החרושת מצטמקת מדי חודש, וההזמנות מהתעשייה הגרמנית בשפל שלא היה כמותו מאז 2012.

ידו הארוכה של טראמפ אינה נחה לרגע. הוא מאיים מפורשות גם על צרפת, שאם תטיל מסים על ענקיות הטכנולוגיה האמריקאיות כמו גוגל ופייסבוק, הוא יטיל עליה בתגובה מכסים, והדליקטסים הצרפתיים והשמפניה יידחקו מהשוק האמריקאי. פעילות החרושת העולמית במיתון. מדד מנהלי הרכש העולמי מצטמק. גם התעסוקה יורדת בחרושת העולמית. אין פלא אפוא כי קרן המטבע הבינלאומית הפחיתה את תחזית הצמיחה לשנת 2019 ל־3.2% - ירידה ניכרת לעומת 3.5% בתחילת השנה. למלחמות הסחר יש מחיר.
 

ב־2005 התפרסם "העולם הוא שטוח", ספרו של העיתונאי והפובליציסט היהודי־אמריקאי תומס פרידמן, העוסק בתופעת הגלובליזציה. פרידמן סוקר את הגורמים ש"שיטחו" את העולם ואת האירועים והתהליכים הגלובליים והדינמיים המעצבים את חיינו. הוא עוסק בין השאר בתמורות הכלכליות, הפוליטיות, החברתיות והטכנולוגיות, שהובילו לפתיחת השווקים בסין ובהודו, להסכמי סחר עולמיים ולשוק חופשי, לשימוש באינטרנט, למיקור חוץ ועוד. לדבריו, האינטרנט מאפשר למשתמשים, קבוצות ויחידים בכל העולם, לשתף פעולה, להתחרות זה בזה ולסחור זה עם זה, ללא מגבלת זמן או מרחק.
 

יש לי חדשות בשביל פרידמן: כמעט 15 שנה לאחר פרסום הספר, העולם רוגש וגועש ממלחמות סחר מכל מיני סיבות - והוא ממש לא שטוח.