"אני שומע מקרנות מחו"ל שהן לא מעוניינות להשקיע בישראל"

אורן מרמור

סבא קיבל סרטיפיקט מהבריטים, אבל סבתא סורבה ולכן נאלצו לחכות עד שהשיגו לה אישור עלייה מזויף. בסופו של דבר לא היה בו צורך, כיוון שהגיעו באוניית המעפילים לארץ, שבוע אחרי הכרזת המדינה. הם גרו ביפו ועברו לשייח' מוניס, רמת אביב היום. סבא היה מהנדס בתעשייה האווירית.

הוריה של אמא מווינה. סבא ואחותו הגיעו לכאן ב־1938, כשהיה בן 16, אחרי שהדוד, היסטוריון שהיגר לארה"ב וחזה את השואה, הפציר בהם לעזוב את אוסטריה, התקבל לטכניון בגיל 17, היה סמנכ"ל ההנדסה הראשון של משרד התקשורת ואחר כך של בזק. סבתא נמלטה לארץ ב־1941 ולא דיברה על מה שעבר עליה שם.

חזרנו לחיפה כשהייתי בן חמש ובגיל שמונה טסנו שוב למדיסון, עיר אקדמית בוויסקונסין. בתיכון טסנו שוב, הפעם לקליפורניה, במרכז הסיליקון ואלי, כשעבד במרכז המחקר של IBM והיה חבר בצוות המפתחים של מדפסת הזרקת הדיו.

לא כעסתי על המעברים האלה ועל הניתוק מהחברים, בעיקר כי בשנות ה־80 הפערים בין ישראל לארה"ב היו עצומים, אז זאת הייתה סוג של הרפתקה וכשאתה גדל לתוך זה, זאת המציאות שאתה מכיר. סירבתי כמה פעמים לרילוקיישן, כי אני מכיר את המחיר שהוא גובה, אבל הוא גם הופך אותך לסתגלן, אתה לומד לקרוא סיטואציות בקלות, יוצר קשרים במהירות והרב־תרבותיות היא נכס לחיים.

התגייסתי לתוכנית "תלפיות". תוכנית אינטנסיבית, 40 חודשי הכשרה, פיזיקה, מתמטיקה, אלקטרוניקה, לימודים אקדמיים תוך כדי שירות צבאי. היינו צריכים לחתום קבע חמש שנים והארכתי בעוד אחת. רוב השירות הייתי במפא"ת, שם נכנס לי החיידק היזמי, והייתה לי התלבטות אם להמשיך במערכת הצבאית.

המערכת שלנו, שנמצאת ב־300 מוסדות פיננסיים מסביב לגלובוס, מעבדת ביום 23 טריליון דולר של תשלומים, כשהתל"ג העולמי עומד על כ־30 טריליון, מה שנותן את סדר הגודל העצום שלה. אם היא נופלת, הבנק יכול לסבול מסנקציות בגלל אי־עמידה ברגולציה ולגרום למשבר מדינתי. זאת הסיבה שיש סטנדרטים מאוד גבוהים בהגנה עליה.

למזלנו, כחברה גלובלית גדולה, כרגע אנחנו פחות מרגישים את הפגיעה, אבל חברות שתלויות בגיוסי הון סיכון, ההשקעות ירדו דרסטית, על סף נעצרו לגמרי ולזה נוספת ההאטה העולמית. אפשר לראות את הסימנים למשבר בהתנתקות של מדד הטכנולוגיה הישראלית מהנאסד"ק.

אני שומע מקרנות מחו"ל שהן לא מעוניינות להשקיע בישראל, לא רוצים להקים פה מפעלים חדשים ומרכזי פיתוח. שלא לדבר על "היפוכי השרוול". הרבה חברות ישראליות מוציאות את ה־IP מהארץ, שהמשמעות שלו היא פחות מסים למדינה, מצב הרוח בהייטק שפוף. גם בגלל ההאטה הגלובלית, שמתחילה להראות תהליך של התייצבות והעלאות הריבית מתמתנות בעולם, לא נראה משבר כמו ב־ 2000 או ב־2008.

אני צופה שבשנה הקרובה נתחיל להרגיש התאוששות שעלולה, לצערי, לפסוח על השוק שלנו בגלל המהלכים של הממשלה בנוגע לרפורמה המשפטית. אני פחות מודאג עבורי אישית, כי אני לא זז מפה לשום מקום. אני רוצה שהילדים שלי יישארו פה וחושש שישראל לא תהיה מדינה שירצו לחיות בה.