פרופ' לכלכלה מזהיר: "סוללים דרך לדיקטטורה"

טקס הפרידה מהכלכלנית הראשית, שירה גרינברג, היה יכול להסתיים כמו טקסי פרידה אחרים מעובדים במגזר הציבורי: נאומים בשבחה של העוזבת, דברי תודה, רוגלך ומתנה עם הקדשה סטנדטית: "בהוקרה ממשרד האוצר". אלא שאז עלה מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, רם בלינקוב לבמה, ובין היתר אמר את המשפט הבא: "קולה של הכלכלנית הראשית רועם על רקע שתיקת הכבשים", וכיוון לפקידי האוצר הבכירים ששמרו על שתיקה אחרי צאתה לדרך של הרפורמה המשפטית, וכשפצו את פיהם, זה היה, לפחות לטעמו, מאוחר מדי ומעט מדי.

פרופ' אבי בן בסט, 78, פרופסור אמריטוס בחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית, מכיר היטב את משרד האוצר, הוא היה המנכ"ל בשנים 1999־2001. הוא מכיר היטב את הדילמות שבפניהם עומדים הפקידים בבואם לבקר מדיניות ממשלתית או להזהיר מפניה: "כשאנחנו מדברים על מערכת, אי אפשר לדון בכולם כקבוצה אחת", הוא אומר. "אבל אין ספק שכשמובא מהלך כה גדול ומשמעותי, הם היו צריכים להביע את דעתם. בסופו של דבר הם עשו את זה. מאוחר מעט, אבל מוטב מאשר אף פעם".

הרזומה שלו מפואר וכולל תפקידים בכירים ופרסים, ביניהם אות אביר איכות השלטון. את הדוקטורט שלו כתב בן בסט על "ניהול רזרבות מטבע חוץ: הניסיון הישראלי" והפך למומחה בתחום. בשנת 1971 החל לעבוד ככלכלן במחלקת המחקר של בנק ישראל ואחרי שניים וחצי עשורים מונה להיות האחראי על המדיניות המקרו־כלכלית של הבנק המרכזי בנושאי מדיניות מוניטרית ושער החליפין, ועמד בראש צוות הרפורמות בשוק ההון והשינויים במבנה מערכת הבנקאות.

"גם בתוך הכנסת אין עצמאות, כי יש משמעת סיעתית, שהיא מאוד חמורה ואם ח"כ מפר אותה, יש עליו סנקציות חמורות, מאיסור הצבעה ועד הדחה, ובנוסף אליה יש גם משמעת קואליציונית. החוק הנורווגי הוא עוד בעיה. ח"כ שממונה לשר מתפטר מהכנסת ובמקומו נכנס אליה הבא בתור ברשימה. הח"כ הנורווגי מאוים, שאם לא ינהג כהלכה, השר יחזור, ויש מערכת שלמה של כללים שמקטינה את החופש שלו. כך שאם נחליש גם את המערכת המשפטית, תישאר רשות חזקה אחת, הממשלה, ושתי רשויות מוחלשות, מה שסולל את הדרך לדיקטטורה".

"כלכלנים עוסקים ב־30 השנים האחרונות בהשפעות של מוסדות המדינה על המערכת הכלכלית, באמצעות מדידה של עצמאות המוסדות, מידת החופש ואי־התלות של המערכת הכלכלית. חוקרים בדקו מה השפעת מידת הדמוקרטיה על הצמיחה הכלכלית והמחקר האחרון שהתבצע על ידי מומחים מהאוניברסיטאות המובילות בארה"ב, שהתפרסם ב־ 2019, בדק את הקשר בין דמוקרטיה לצמיחה ב־179 מדינות על פני 50 שנים, קובץ אדיר של מדידות על פני תקופה ארוכה".

"הממצאים הדרמטיים מראים שבמדינות פחות דמוקרטיות, אובדן התוצר לנפש הוא כמעט של 1% בשנה, ו־20% של פגיעה בתוצר על פני 25 שנים. ההשפעה החמורה הזאת כבר באה לידי ביטוי במוטיבציה של משקיעים זרים וישראלים להשקיע בארץ. אם משקיע רואה שזכויותיו מוגנות פחות, ואנחנו רואים את זה בהייטק, הוא לא יהיה כאן. האזנתי בהתרגשות לדיון שנערך בוועדת החוקה, חוק ומשפט, כשהופיע בה יזם הייטק שפיתח סוכר חלבוני שמיועד לחולי סכרת, וסיפר שמשקיעים אומרים לו שישקיעו בו, רק אם יעביר את המיזם שלו לארה"ב. הוא דיבר בדמעות על אובדן החלום שלו".

"הכי בולט עכשיו, בתקופה של חוסר הוודאות, אם המהפכה המשפטית תחוקק או לא, שאנשים נעים משקלים למטבע חוץ לכן רואים פיחות בשער השקל, 9% מדצמבר בשנה שעברה. צריך לזכור שבישראל מרכיב היבוא הוא גדול, גם מייבאים ציוד ומכונות, אבל גם חומרי גלם - וכשהם מתייקרים האינפלציה עולה".

"עוד עיוות בלתי מתקבל על הדעת, הוא העדפת יצוא על פני יבוא. יש עודף יצוא מתמשך כבר 20 שנים וההתערבות המלאכותית של בנק ישראל בשוק המט"ח מביאה לסבסוד היצוא. בשביל מה אנחנו צריכים יתרות מטבע חוץ כל כך גדולות?".

אחד מתחומי ההתמחות של בן בסט, הוא כלכלת רשויות מקומיות, ולתפיסתו הקמת "קרן הארנונה" היא טעות, כיוון שיש בישראל מנגנון קיים לשיפוי רשויות גירעוניות. "המגמה בעולם היא להעביר סמכויות מהשלטון המרכזי למקומי", הוא אומר. "ההתערבות הממשלתית באמצעות קרן הארנונה היא פגיעה בתחרות ויצירת עיוות. במקום לתגמל הצטיינות, פוגעים בה".

"הרי יש לנו מנגנון עתיק יומין שמטפל בפערים בין הרשויות - מענקי האיזון. נקבעה רמה נורמטיבית של שירותים, שכל אזרח חייב לקבל ורשות שלא מצליחה לתת אותם, מקבל כסף מהמדינה. הרבה שנים לא פעלו לפי הנוסחה הזאת ולפני שנתיים טיפלו בזה. בואו נגדיל את מענקי האיזון בדרך נקייה יותר מזו של קרן הארנונה, מהמסים שממשלה גובה. מי שמרוויח יותר משלם יותר מס ולכן זו דרך הרבה יותר צודקת ונכונה".

"אני רואה את זה סביבי, בירושלים. לפני 30 שנים העיר הייתה באשכול סוציואקונומי 6, והיום היא באשכול 2. זה קרה בגלל קצב ריבוי האוכלוסייה החרדית והגירה של אוכלוסייה חזקה החוצה. אני חושש שבעוד 30־40 שנים זה יקרה גם ברמה הארצית, ומעבר לחוסר יכולת לפרנס אותם, תהיה הגירת ישראלים חזקים לחו"ל. אני לא נגד הקצאת כספים לחרדים, אבל זה צריך להיעשות תוך הסתכלות אסטרטגית קדימה".