המשבר בחקלאות, על רקע המלחמה, הוא מהמדוברים בימים אלה, והלב מתחמם ללא ספק כשאנחנו רואים את תמונות המתנדבים הרבים שנוסעים לכל חלקי הארץ, ובפרט ליישובי קווי העימות השוממים, כדי לסייע לחקלאים להציל את מה שאפשר מהיבול שעליו עמלו שנה שלמה. אלא שהסיפור של מחסור בידיים עובדות בחקלאות הוא לא דבר חדש: המלחמה רק מעצימה את השבר הגדול שחווים חקלאים בישראל וכן את עתיד הענף, אם לא יקרה כאן איזה שהוא שינוי.
יונתן בוצר, חקלאי ממושב מחולה, הבין כבר לפני שמונה שנים שאת החקלאות צריך להציל עם הרבה ידיים עובדות, לכן הקים ויזם את התוכנית "חיבורים בחקלאות" שגם היום מסייעת לעשייה מרגשת בשטח. את בוצר אנחנו תופסים תוך כדי מילואים, בין שמירה לשמירה באזור יו"ש, כשהוא נמצא כבר חודש שלם בצו 8, ומתפעל את החמ"ל מרחוק.
"המטרה הייתה בכלל להקים פרויקט חינוכי חקלאי שיביא מתנדבים לענף החקלאות בצורה קבועה", הוא מספר, "וזה מה שבעצם הביא אותי להרים את הפרויקט הזה לפני שמונה שנים, בימי שגרה נורמלית לחלוטין. הפעלנו קבוצות מתנדבים בחקלאות בכל חלקי הארץ, מהגולן ועד הנגב, כשהדגש שלנו היה לצייר תהליך של קביעות, חזרה, קבוצות שמגיעות ממוסדות חינוך, תיכונים, תנועות נוער, מכינות, במטרה לחזק את הקשר בין הטבע והאדמה, לחבר חינוך לחקלאות וערכים, ובהחלט ראינו איך נוצרים שם דברים מדהימים".
"זה אפילו לא היה עניין של רק מה שקורה היום, תמיד נתקלנו בצורך הקריטי הזה ובפרט בתקופה האחרונה טרום המלחמה. אם בהייטק חסרים אנשים, אז בוודאי שגם בענף החקלאות חסרים. יש פחות אנשים שמוכנים לעבוד בתחומים הללו גם עובדים זרים, וגם אנשים שמגיעים ממגזר הערבי פלסטיני, גם שם הייתה ירידה עוד טרום תקופת המלחמה".
החקלאים פנו לעזרה, ותוך יומיים התארגן חמ"ל בסיסי בדרך לא דרך. "יש לנו שש משרות קבועות ורכזים שעובדים לאורך השנה בכל מחוז בארץ, אבל כולם היו מגויסים, אחד בלבנון, אחד בעזה ואני בשומרון. נשארנו עם איילה המזכירה של הארגון שהיא בעצם היסוד לכל הדבר הזה, שלקחה את המושכות לידיים והיא פשוט תפעלה אופרציה ארצית, כשאני מדי פעם יורד משמירה, פותח את הוואטסאפ ומעביר כמה הודעות שאני יכול".
לפני כשלושה שבועות התפרש החמ"ל לכל רחבי הארץ ואיגד בתוכו מוסדות חינוך ומתנדבים רבים. "הכי ריגש אותי לראות, עוד לפני שהקבוצות הפורמליות של המתנדבים שלנו החלו לחזור לפעול, הוא שאנשים שאנחנו לא מכירים, אקראיים לגמרי, שפשוט ראו קישור ששמנו בפייסבוק, פשוט נרשמו ושובצו באופן אקראי לחלוטין.
גם הרב שלמה שושן, ראש עמותת חיבורים, החליט לרתום את העמותה שהוא עומד בראש לטובת החקלאות. "אני רואה בזה חשיבות עליונה למען החקלאים והחקלאות שלנו. המתנדבים הרבים שגייסנו מרוויחים חינוך לאהבת הארץ בצורה הכי אותנטית ובלתי אמצעית שיש - דרך הידיים והרגליים, ובעיקר דרך נתינה מהלב".
עמותת חיבורים עוסקת שנים רבות בסיוע לחקלאים לאורך השנה. "יש לנו המון מתנדבים מישיבות ההסדר שלנו, שמתייצבים להתנדבות בחקלאות בימי שגרה, מוקדם על הבוקר, ואז לומדים עד הערב. שילוב של לימודים עם עבודה בחקלאות". הרב שושן מספר שבעמותה לא רק אחראים על מתנדבים כמו גם על הכנה, הדרכה וליווי, "והסיפור הזה קורה כמעט עשור.
בשנה האחרונה הגענו לכמעט 3,000 מתנדבים מכל רחבי הארץ, ממכינות קדם צבאיות, שמיניסטים, ישיבות הסדר, אולפנות, מכל הגוונים, בנים ובנות, מדרשות, יש קבוצות שבאות באופן קבוע, וכמובן הכל נעשה בתיאום עם הצרכים של החקלאים שמגישים בקשות מראש מה הם צריכים, בין אם קטיף או עשבייה, ואנחנו מתאימים להם את המתנדבים לפי קושי העבודות".
גם את עמותת חיבורים תפסה המלחמה בהפתעה, אך גם הם היו מוכנים. "מה שקורה היום הוא כאוטי, והאתגר הגדול שעומד בפנינו הוא השינוע של המתנדבים בעיקר לאזור הדרום", אומר הרב שושן. "יש לי שני אחיינים שהם חקלאים בדרום, אחד מבאר גנים שהמשק שלו נמצא בזיקים והשני מנתיב העשרה וכל החממות שלו כרגע שרופות מהפצמ"רים, אז לא נשאר כלום. אבל לאחיין שבזיקים, כל הפועלים ברחו, והוא נשאר ללא עובדים עם שדות ענקיים מלאים בחסה וגידולים ייחודיים. הוא ואחרים באזור כמעט הרימו ידיים ותודה לאל שברגע האחרון הצלחנו לארגן להם מתנדבים שיצילו להם את היבולים".
שושן מספר על רגע מרגש במיוחד ומפתיע כשקבוצת חסידי קרלין הגיעו להתנדב במסיק. "היית צריכה לראות את החסידים עם כל הלבוש שלהם, מתנדבים במסיק, זה היה פשוט מחזה לא ייאמן. ארגנו אותם והם נמצאים עכשיו בעוטף עזה גם במטעי רימונים וגם במסיק זיתים, והנה עם ישראל פתאום מגלה את הנקודות הכי עמוקות ויפות שלו ולא רק את המחלוקות. כולי תקווה שגם אם נמשיך להתווכח והרי המחלוקות יישארו פה, אז לפחות לא נשנא אחד את השני יותר".
התרעות פיקוד העורף