המסמך שחיברה סוכנות הדירוג "מודי'ס", הוא הרע ביותר שלו יכלו לצפות בישראל. השורה תחתונה שלו, זו שכוללת הן את הורדת דירוג האשראי של המדינה והן אזהרה חמורה לגבי העתיד הקרוב, היא אמנם אינה מכת מוות למשק הישראלי, אבל היא הולכת להכביד מאוד על הכיס של כולנו – וממש בקרוב. 

לאחר החלטת מודי'ס: מהו בכלל דירוג אשראי ומה משמעותו? | כל מה שצריך לדעת

אבל אולי כדאי, עוד לפני שעוברים לבדיקת ההשלכות האפשרויות של הדוח על הכלכלה המקומית, להגיד כבר עכשיו ובקול חזק וברור: הנקודה השחורה הזאת היא גם באחריותם המלאה של בני גנץ, גדי איזנקוט, גדעון סער – וכל יתר חבריהם לסיעה, שכן מי שקורא את הטיעונים של אנשי סוכנות הדירוג, מתרשם שלא המלחמה בלבד היא שפגעה בדירוג האשראי, אלא העובדה שהיא מנוהלת כדרך ללא מוצא – משפט שראוי שיהדהד בכל בית בישראל, לפני כל קשקושי קמפיין "הניצחון המוחלט".

מלחמה היא עסק יקר, זה ברור. היא מהווה פגיעה בכלכלה, אבל מדובר באירוע נקודתי, כזה שמחלימים ממנו, בטח המשק הישראלי החסון, זה שבקופת הבנק המרכזי שלו היו (ויש עוד) מיליארדים על מיליארדים של מט"ח, בדיוק לרגע שכזה.

כלומר, לא עצם המלחמה והיכולת של המשק הישראלי לספוג אותה, הם שהיו בעוכרינו, אלא העובדה שהיא הפכה לאמורפית, חסרת צורה ויעד ברור, כזאת שלא ברור מתי תסתיים וכמה תעלה. שר הביטחון למשל, מספר לנו שזה יארך עוד שנים, חבריו מימין כבר חולמים על התיישבות בעזה, בניגוד לדעת ממשלת ארה"ב, כאשר במקביל כבר נראית במראה האחורית הפוליטיקה "הישנה" והלא טובה, זאת שעלולה להחזיר גם את השסע בחברה הישראלית ואת המאבק על אופייה הדמוקרטי. כל אלה אינם נהמת ליבו של "קפלניסט" אלא משפטים שמופיעים בדוח החמור ביותר שנכתב על הכלכלה הישראלית מעולם.

פעילות צה''ל ברצועת עזה (צילום: דובר צה''ל)
פעילות צה''ל ברצועת עזה (צילום: דובר צה''ל)

ניחא שבסוכנות הדירוג לא קונים את השקרים, ממש כך, של שר האוצר שהצהיר כי בהצעת התקציב שהוגשה לאישור הכנסת "נכנסים כולם מתחת לאלונקה", זה עוד בתחום הכלכלי גרידא, מה שאומרת בעצם סוכנות הדירוג הוא שהיא אינה מאמינה שממשלת ישראל מסוגלת לנהל את המדינה, את המערכה – ורק אחרי זה, גם את הכלכלה הישראלית לעבר עתיד טוב יותר.

בואו ניקח רגע הפסקה וננסה לבדוק מה ההשלכות האפשריות של דוח כזה על חיי היום יום של כולנו. הורדת דירוג אשראי היא פגיעה במוניטין, אבל מהסוג שהופך מיד לבעיה כלכלית. דמיינו שמישהו בא ללוות מכם כסף: אם מדובר באדם (גבר או אישה) חרוץ, עם עבודה מסודרת, התנהלות כלכלית סבירה ואחריות, מי שמשדר אמינות. תוכלו להלוות לו את הכסף בביטחון יחסי ובתנאים נוחים שיכללו ריבית נמוכה. אבל מה אם מופיע על דלתכם מישהו שנראה מפוקפק, זקוק נואשות לכסף – כשברקע שמועות שצ'קים שלו מתחילים לחזור? רוב הסיכויים שלא תמהרו לתת לו את מבוקשו – וגם אם תשתכנעו לעשות כן, תתמחרו את הסיכון בצורת ריבית גבוהה.

כמובן שיש גרוע מכך, כאותו נרקומן רועד שמטלטל לנגד עינינו כוס פלסטיק ברמזור – ויזכה לכל היותר למטבע מתוך רחמים, ובכן – ישראל לא שם, אפילו לא קרובה, אבל היא כבר מתחילה להידמות לברנש המפוקפק, זה שישלם ביוקר עבור הכסף שלו הוא זקוק. וישראל זקוקה לכסף. היא זקוקה למאות מיליארדי שקלים (במצטבר, לאורך השנים הקרובות, אפילו תחת ההנחה האופטימית שאנו נמצאים כבר מעבר לשלב היקר של המלחמה ושנצליח להימנע ממלחמה בצפון) שאין לה. מה עושים? מה שעושה אדם שזקוק לכסף כדי לרכוש למשל דירה. עד כה התנהלה ישראל מול המוסדות הפיננסיים בעולם כלווה גאה, כזאת שכולם ישמחו להלוות לה כסף, על סמך המוניטין שלה. ממחר תהפוך ישראל לכזאת שיורעו תנאיה – והכי גרוע, כך על פי דוח מודי'ס, עוד לפנינו: לא עוד אזהרות וכתובות על הקיר כמו בימי המהפכה המשפטית, אלא אזהרה ברורה וממשית שגם הורדת הדירוג הזאת אינה סוף פסוק.

מה זה אומר לגבי אזרחי ישראל? למשל שיהיו עוד קיצוצים כואבים על חשבוננו. קחו למשל את המיליארדים שלהם זקוקות התכניות הגרנדיוזיות לפיצוי לוחמי מילואים, האנשים שנתנו – ועוד יתנו – חודשים יקרים מחייהם ומסתכנים למען ביטחוננו. כדי לקיים גם את המתווה הזה (בעוד ברקע כבר נשמעים דיבורים על חוק גיוס שערורייתי), שנועד לא רק לפצות את הנושאים בנטל, אלא גם לשמר את אחוזי ההתייצבות המרשימים לשירות מילואים, שככל הנראה יידרש שוב בקרוב, הממשלה זקוקה לכסף.

אפשרות אחת היא לקצץ בתקציב המדינה. כאן כשלה הממשלה כישלון חרוץ: הקיצוץ בתקציב הגיע מסעיפים שמשפיעים ישירות על איכות חיינו, אבל לא למשל מהכספים הקואליציוניים או מקיצוץ בהוצאות הממשלה דוגמת סגירת משרדים מיותרים וחיסול סעיפים לא ברורים (ע"ע "חיזוק הזהות היהודית") בתקציב, כאלה שכל מטרתם היא "להלבין" כספי שוחד פוליטי. אלא שמאחר שגם בכך לא די, הוגדל הגירעון בתקציב, שאומר למעשה שהממשלה תגדיל את האוברדראפט, את מסגרת האשראי בבנק, כך שתוכל להוציא עוד כסף – ממחר האוברדראפט הזה עומד להתייקר מאוד – ואם אתם חושבים שהממשלה היא זאת שתישא בעלויות המימון העודף, הצחקתם את גולדקנופף.

מחיר הנסיקה בסקרים

ככל שמעמיקים בדוח של מודי'ס, כך חושכות העיניים, כי נניח שמישהו התעצבן מספיק כדי לדרוש מהממשלה להסתלק ולהעביר את הניהול למישהו שיעשה את זה טוב ממנה, צריך לזכור שלתקציב הנוראי שמוגש להצבעה בכנסת או לניהול המלחמה בלי תכנית יציאה, בלי דיון מעמיק על היום שאחרי, בלי להגיד מה כן יהיה אלא רק מה לא בא בחשבון – לכל אלה שותפים גם גנץ, איזנקוט, סער ויתר חבריהם לברית הפוליטית המוזרה הזאת – כן, כן, אפילו חילי טרופר הסימפטי!

הפעם הם לא יוכלו להגיד שאלמלא הם, המצב היה גרוע בהרבה, שהשפעת הגורמים הקיצוניים על שיקול הדעת של הממשלה הייתה מייצרת פגיעה חמורה יותר. כי בעודם מנהלים (נניח) את המלחמה באחריות, התברר שהתקציב (שאמנם התנגדו לו, אבל שהיה בעיניהם חשות פחות מהמאמץ הביטחוני) הוא כולו סמוטריץ'. בעודם מורחים את כולנו, אגב נסיקה בסקרים, שאפשר לדחות את הדיון אודות היום שאחרי, רק כי אחרת תתפרק המסגרת הכה חשובה הזאת של ממשלת האחדות, התברר שלא בכל העולם קונים את הבדותות שאפשר למכור לאזרחי ישראל. רוצה לומר, הדוח הזה הוא (גם) על ידיכם. לא (רק) על גפני וסטרוק, אלא גם עליך -שומע, רב אלוף במילואים בני גנץ?

בצלאל סמוטריץ' (צילום: חיים גולדברג פלאש 90)
בצלאל סמוטריץ' (צילום: חיים גולדברג פלאש 90)

היו גם כמה נקודות אור בדוח, אבל ספק אם הן תעודדנה את מי שסירב להתעורר מהאזהרות הקודמות של חברת הדירוג. בצד החיוב נמצא חוסנה של החברה הישראלית, מחויבותה לדמוקרטיה כפי שקיבלה ביטוי בהחלטת בג"ץ לפסול את ביטול עילת הסבירות ועוד. תראו מה זה: שוב שופטי בג"ץ, בעבר ובהווה, בהאג או במודי'ס, הם אלה שמצילים אותנו מהקו, כולל את כל הקשקשנים שהפכו את מערכת המשפט הישראלית לשק החבטות הפוליטי שלהם.

בשנתו הראשונה במשרד האוצר, השמיע השר סמוטריץ' לא אחת את המשפט: "עושים כלכלה בעזרת השם". לאור הדוח החמור של מודי'ס, אפשר שהגיע הזמן לשנות מעט את הנוסח, ל:"עושים כלכלה, ירחם השם".