אין בנמצא פתרון קל לגיוס חרדים לצבא, אך משום מה הפוליטיקאים מאוהבים בחלופה בדמות שירות לאומי-אזרחי, למרות שחלופה זו לא פותרת את שתי הטענות של החרדים נגד השירות הצבאי: השבתת לימוד תורה והחשש מהתערות בחברה שאינה חרדית. יש להבהיר תחילה כי כיום השירות הלאומי-אזרחי מיועד לאוכלוסיות שצה"ל החליט לפטור אותן משירות צבאי, והוא מופעל על בסיס התנדבותי בלבד. וכך מתנדבים כיום לשירות זה בעיקר בנות דתיות מהמגזר הלאומי-ציוני וכן צעירים שלוקים במחלות ונכויות. אוכלוסיות אלו מתאפיינות, מעצם התנדבותן לשירות, במוטיבציה גבוהה ודי בפיקוח שמבוצע על ידי כשמונה עמותות שהוקמו לנושא זה כדי לוודא שהשירות מבוצע הלכה למעשה על הצד הטוב ביותר. מהטעם הזה השירות לאומי-אזרחי צבר בעבר בצדק מוניטין חיובי.
אך מי שמנסה לרתום את השירות הלאומי-אזרחי כפתרון לבעיית אי גיוס החרדים לצבא טועה ומטעה. אין מדובר לפי ההצעה בהתנדבות, אלא בהטלת חובה גם על צעירים חרדים לשרת בצבא, אך בניגוד לאוכלוסייה שאינה חרדית – יתאפשר לצעירים אלו לבחור שלא להתגייס לצבא, אלא לבצע כתחליף שירות לאומי-אזרחי.
למציעי פתרון קל זה נראה כי בכך יושג יתר שוויון בין האוכלוסיות השונות, שכן כולם יידרשו לוותר על חיי נוחות לטובת שירות חובה צבאי או אזרחי, אך אין זו אלא אשליה שתביא לעיוותים ועלויות למכביר. בעוד שצה"ל ערוך לשלב צעירים חרדים בשורותיו, ואף מסוגל להגביר את המוטיבציה שלהם לשירות צבאי, אין כל דרך להפעיל ביעילות שירות אזרחי לצעירים חרדים שאינם בגדר מתנדבים, אלא מועסקים בכפייה. התוצאה תהיה הקמת עמותות חרדיות להפעלת השירות, תפקידי סרק להתנדבות, והיעדר פיקוח אפקטיבי או במלים אחרות – מפעל הפיקציות הגדול בישראל. כל אלו גם יחייבו תקציבי עתק, הענקת מלוא הזכויות בדומה למשרתים בצה"ל, בשעה שהצורך האמיתי נמצא בצבא ולא בתחומים אזרחיים. זה אולי נוח למציעים לנופף בתפקידים במד"א, איחוד הצלה, כיבוי אש וזק"א – אך אלו כבר מלאים במתנדבים אמיתיים ולא ניתן להעמיס עליהם עשרות אלפי צעירים חרדים.
יתר על כן – השוויון המיוחל לא יושג ורק יקומם יותר את החיילים שמסכנים נפשם, בעוד הצעירים החרדים מבלים בקהילה שלהם בעבודות שונות ומשונות, כפי שיתברר בהמשך. ואם לא די בכך, מדינת ישראל חתמה בשנות החמישים על אמנה בינלאומית למניעת עבודות כפייה, ובעבר היועץ המשפטי של משרד העבודה קבע כי חיוב אדם לבצע עבודה אזרחית כלשהי עונה על ההגדרה של עבודות כפייה, ככל שזה נשמע נורא. אגב ולהבדיל – חיוב אדם להתגייס לצבא מקובל בעולם ועומד בנורמות משפטיות.
מה אם כך אסור לעשות? יש להוציא לחלוטין את השירות הלאומי-אזרחי כפתרון כפוי על צעירים חרדים – המצב הקיים עדיף שבעתיים על פני פיקציה זו. כמו כן כל פתרון המבוסס על מכסות או יעדי גיוס אינו אלא זריית חול בעיניים, יהיה חסר השפעה ויש להימנע ממנו. ומה בכל זאת ניתן לעשות? יש לבטל את הפטור הגורף לכלל "תלמידי התורה" ולהחריג רק כמה מאות עילויים (בדומה להחרגות מצטייני ספורט), הצבא ימשיך בהקמת גדודים נפרדים לחרדים עם התחשבות מלאה בצרכיהם, ותיקבע בחקיקה הוראת שעה למספר שנים, כתקופת מעבר, שבמהלכה צעיר שלומד בישיבה בפועל ולא מציית לצו הגיוס לצבא - לא יישלח לבית הכלא, כחבריו החילוניים סרבני הגיוס, אך בה בעת לא יזכה לתמיכה תקציבית מהמדינה ללימודיו ולמחייתו. עם אפליה זו לכמה שנים ניאלץ לחיות, אך יש לקוות כי בהדרגה יחול שינוי חיובי והכל יישאו בנטל.
הכותב הוא הממונה על התקציבים באוצר לשעבר