עד לפני שבוע, הקונצנזוס הכמעט מוחלט היה שהועדה המוניטרית תתמוך בהורדת הריבית לפחות ב-0.25%. האינפלציה התכנסה ליעד המחירים (2.5% לשנה), שער החליפין נסוג לכיוון של 3.6 שקלים לדולר ודירוג האשראי על ידי פיץ' לא הורד. אלא שבשבוע האחרון נרשם מהפך, המוכיח עד כמה מצב המשק הפכפך.
ראשית הציפיות לאינפלציה חזרו לעלות. בחטיבת המחקר של בנק ישראל העריכו שהאינפלציה ב-2024 תסתכם ב-2.8%, אלא שהערכת המחלקה הכלכלית של בנק הפועלים הייתה שמרנית יותר. תחזית האינפלציה של כלכלני הבנק ל-12 החודשים הבאים עלתה ל-3.2%. בבנק ישראל לא שינו את תחזית הצמיחה ל-2024, שתעמוד על 2%.
העלייה בציפיות האינפלציה אינה מקרית. האיראנים קלקלו את התכניות המלחמה באינפלציה ובישראל התחילו להתכונן למתקפה. העלייה במתיחות והחשש מחזית נוספת בצפון הקפיצו את הדולר לשיא של 3.77 שקלים, שמאז התחיל לרדת. התחזקות הדולר מגלמת פוטנציאל לעליית מחירים. מחולל אינפלציה נוסף הם מחירי הנפט שהחלו לעלות מחדש. גם העמדה של הבנקים המרכזיים בעולם בראשם הפד האמריקאי, השוללת הורדת ריבית בטווח המידי, מצננת את ההתלהבות.
נגיד הפד הפחית בשבוע שעבר ציפיות על רקע נתוני המשק האמריקאי והבהיר שקצב הורדות הריבית בשנה הקרובה יהיה נמוך. ועדין החלטת בנק ישראל התקבלה באכזבה רבתי בעיקר מצד הסקטור העסקי. המרוויחים העיקריים מההחלטה הם הבנקים (הרווח ישתקף בתוצאות הרבעון הראשון ל-2024) והנפגעים העיקריים שנותרו בצד הדרך הם צרכני האשראי.
גם אם נכון שהיעד המרכזי של בנק ישראל הוא המלחמה באינפלציה והרצון למנוע התפרצות שתשבש את פעילות המשק, לבנק ישראל יש לפי החוק יעדים חברתיים. אחד החשובים בהם הוא צמצום הפערים בחברה. ריבית גבוהה מרחיבה את הפערים בין בעלי ההון המסיימים בשלום את החודש לבין אלה שבקושי מתחילים אותו. בעוד שבעלי הממון נלחמים על כל תוספת פסיק בריבית ובמקרה הטוב מגיעה ל-4% לשנה, צרכני האוברדראפט והמשכנתאות נאנקים בריבית חובה של 10% בשנה.
התרעות פיקוד העורף