אתחיל בקוריוז. כששאלתי את אבי בעניין רב (בהיותי בן צעיר לשושלת שכירים) למי שייך הרכב היוקרתי שחנה ברחוב בו גדלתי בחולון של שנות ה-80 - נעניתי ש"לשכן העצמאי. אבא שלך שכיר, ולעצמאים יש הכנסה גדולה". מאז ועד היום התהפכו היוצרות, וכיום דווקא לעובד השכיר יש את היכולת להחזיק ברכב כזה בעוד שחלק גדול מהעצמאים נשרכים אי שם בשגרה הישרדותית מאחור.
המשק ממשיך להתאושש: עלייה במספר המשרות הפנויות
כנשיא לשכת ארגוני העצמאים אני זועק זאת מעל לכל במה - ציבור העצמאים הוא הציבור המוכה והחבוט במדינת ישראל, ה"פרה החולבת", זה שמשלם לכל מוסד ציבורי אפשרי, ולא רואה דבר בשעת הצורך בתמורה. זו לא אמרה חבוטה ולא סלוגן – אלא המציאות לאשורה. וחשוב להבין - עצמאים הם יזמים בנשמה, ציבור יצרני, כזה שיושב על קוצים ושדורש לקום בבוקר ולצאת לייצר פרנסה.
במדינה רוויית תהפוכות כשלנו, ניחתו על ציבור העצמאים ובעלי העסקים בשנים האחרונות מכות קשות בזו אחר זו - תקופה ארוכה של סגרים תחת קורונה, מבצעים צבאיים אינספור וכעת חודשים ארוכים תחת מלחמה. גם כאשר המשק על היצרנים שבו, בפלקסביליות של ממש, חוזר במהרה לפעילות, נשארים מאחור עשרות אלפי עצמאים המשוועים לעבודה ולפרנסה – עצמאים מדרום ומצפון, עצמאים מענפי תיירות חוץ ופנים, הפקות ובניין, עצמאים ועצמאיות משרתי מילואים שנמצאים בחזית, עצמאים ועצמאיות שבני זוגם בחזית ועוד. כל העצמאים בישראל, ואלו בפרט כעת, מתמודדים עם היעדר רשת ביטחון סוציאלית ליום סגריר, כזו שמגיעה בישראל רק לעובד השכיר.
עד כאן ההקדמה. למרבה ההפתעה, למרות הקשיים ואולי אפילו בגללם, המציאות הכלכלית דווקא מזמנת מגמה הפוכה שאי אפשר לעצור אותה או להתעלם ממנה, המתרחשת במדינות העולם, ובמדינת ישראל ביתר שאת. נתוני דמוגרפיה עדכניים שפורסמו לאחרונה מראים על גידול חסר תקדים במספר הפונים בבקשה לפתיחת עסק (במתכונת עוסק פטור) לאורך השנים האחרונות וכיום נאמד מספרם ב-422 אלף עוסקים פטורים נכון לסוף שנת 2023. מדובר על גידול חד של 45% מאז שנת 2019. הנתון הזה מעיד על גידול בלתי סביר במספר העסקים הקטנים (וביניהם הפרילנסרים) שבוחרים לפתוח תיק עוסק פטור ולהצטרף למעגל העצמאים שמחזור הכנסותיהם השנתי אינו עולה על 120 אלף שקל.
חשוב להדגיש כי הגידול במספר העוסקים הפטורים נובע משכירים רבים שרצונם בעצמאות ובהכנסה נוספת והשילוב עם יוקר המחיה הישראלי, מוביל אותם לגשש בצד העצמאי ולפתוח תיק עוסק פטור (צידי אמנם), דבר שנחשב ל"תנאי הכניסה" לעולם העצמאות הכלכלית, לעולמו של העצמאי. ההכנסה הנוספת הזו, שהופכת לעצמאית, מתחזקת עוד יותר בשנים האחרונות בעקבות תהליכי דיגיטציה ובאופן כללי – "כלכלת החלטורה" (Gig economy), שמובילה למכירת שירותים בצורה קלה דרך האונליין.
נתון נוסף הוא שמספר העוסקים המורשים עלה גם הוא בשנים האחרונות, ואמנם בשיעור נמוך יותר מהעוסק הפטור. בסוף שנת 2023 הנתון הנאמד הוא 673,183 עוסקים מורשים, כאשר בשנת 2020 סך העוסקים המורשים נאמדו בכ-414 אלף. הנתונים הללו מעידים על דרך "חדשה" שהולכת ונסללת בעולם העבודה ומובילה אנשים רבים לקחת חלק בתהליכי הכלכלה השיתופית והעצמאית. עלייה של עשרות אחוזים במספר שנים בודדות מוכיחה כי יש צורך, יותר מתמיד, במדיניות הולמת עבור אוכלוסיית העצמאים, במיוחד לאור התהפוכות שהם חוו בתקופת הקורונה וממשיכים לחוות כעת במלחמה.
שוק העבודה בישראל של השנים האחרונות מציב אל מול מקבלי ההחלטות תמרור אזהרה אדום בוהק בדמות המגמה המואצת. וגם אם לצערנו, יש מי שדואג כעת לעצום את עיניו ולהתעלם מהאמור - אך בהתחזקות המגמה העולמית וזו המתרחשת בישראל בפרט, לא יהיה מנוס בטיפול שורש בציבור שבקרוב מאוד ימנה כמחצית מכוח האדם העובד בישראל, שלא יוכל להיוותר במקרי קיצון כמו מלחמה, מגפה ואפילו רעידת אדמה מופקר לגורלו - ללא רשת ביטחון סוציאלית וללא כל מענה. בעניין זה חשוב להדגיש את הצורך האקוטי בחקיקת חוק נוהל לחיצת כפתור לסיוע במצבי משבר לציבור העצמאים, מה שלצערי לא קורה גם בימים אלו שמלחמה בצפון מרחפת באוויר.
הגיע הזמן (זה זמן רב) לעצור תרבות של התחמקות, עצימת עיניים ויד קפוצה, ולהישיר מבט גאה לעיניהם של מאות אלפי עצמאים ועצמאיות ולעשרות אלפי מצטרפים ומצטרפות חדשים למעגל העצמאות מדי שנה, אשר יוצאים לייצר הכנסה חרף קשיי היום-יום. אלו מספרים את סיפור צמיחתה של מדינת ישראל, וראויים לקבל רשת ביטחון סוציאלית (דמי אבטלה, ימי מחלה קשה, מענה במצבי קיצון וכיוצ"ב) שווה והוגנת בדיוק כמו זו שניתנת בחוק לציבור העובדים השכירים.
הכותב הוא נשיא להב, לשכת ארגוני העצמאים והעסקים בישראל. המאמר נסמך על נתוני דמוגרפיה שנותחו על ידי ד"ר רובי נתנזון, היועץ הכלכלי של ארגון להב