"יש לנו כאומה מאגרים אינסופיים של חוסן אישי וקולקטיבי. יש לנו עוצמות כלכליות ומשקיות ותמיכה מארה"ב וקהילות העולם, אלא שהמאגרים הללו מתרוקנים. סביבנו ידידינו מאבדים סבלנות, כמו תושבי הצפון והדרום המפונים". כך אמר הבוקר פרופ' מנואל טרכטנברג בכנס "מדיניות, כלכלה וחברה - איך נמנעים מאסון", בארגון בוגרי אגף התקציבים באוצר.
לדבריו, "מה שהשתנה בחמש השנים האחרונות זה רק השיפוע. קצב ההידרדרות. הפאזה הראשונה הייתה 5 מערכות בחירות, שנים של שסעים פוליטיים וחברתיים חברתיים. הפאזה השנייה - מרגע כינון הממשלה הנוכחית ועד אסון 7 באוקטובר. תקופה קודרת שצבועה בצבע של מהפכה משטרית. הפאזה השלישית היא מאז 7 באוקטובר. בכל פאזה חשבנו שהגענו לתחתית, אבל מסתבר שאין תחתית. דטרמיניזם שטני אחז בגרון המדינה. אבל תראו איזו מציאות בלתי נסבלת. מצד אחד מדינה מדממת, אבל השמש ממשיכה לזרוח, הפקקים בעינם, המסעדות מלאות, עדיין אפשר לטוס לרוב היעדים בעולם. מציאות נורמלית שמתכתבת עם האמירה המטופשת כפסע מהניצחון".
לדבריו, "צריך לנפץ את האשליה שאפשר להמשיך לדחות הכרעות בפוליטיקה, בביטחון, בכלכלה. אנחנו משלמים מחיר נורא על הדחיינות מאז 7 באוקטובר, מחיר נורא על חוסר הנכונות להתמודד באומץ עם הסוגיה הפלסטינית. יש להכריע מי אנחנו כמדינה. עלינו לקבוע שישראל היא מדינה דמוקרטית, מאמצת יהדות פלורליסטית, דוגלת בכלכלת שוק מוסרית".
לאחר השתתפותו בכנס, שוחח פרופ' מנואל טרכטנברג עם ענת דוידוב ברדיו 103fm. "אני התכוונתי למאגרים של החברה הישראלית, לעמוד באתגרים שעומדים בפנינו", אמר. "אנחנו במלחמה הכי ארוכה שהייתה אי פעם לישראל מאז מלחמת העצמאות שעדיין לא רואים את סופה. הדבר הזה משפיע עמוקות על הכלכלה ועל החברה בישראל. הטענה היא שגם כאשר החברה הישראלית מתגייסת ונרתמת במאמץ אדיר, יש לזה גם אלמנט של עייפות ואנחנו מתחילים להרגיש זאת".
"זה מתבטא בכך שאני חושב שהנכונות של המשפחות שנושאות בנטל הכבד שהבעל או האישה במילואים וחלק מפונים והמחירים עולים, הנטל הזה כבד מנשוא ויש כרסום ביכולת לשאת בזה".
"יש פה תהליך שהוא מסוכן. דיברתם קודם על החרם מטורקיה, זה נכון שזה לא סופני הדבר הזה, אבל יש פה תהליך שהוא מאוד מסוכן. ברגע שמדינה שהיא בנאט"ו, שהיא כל כך גדולה ומשפיעה, מטילה חרם על מדינת ישראל, יש לזה משמעויות".
"כל מלחמה באשר היא יש לה מחירים, קודם כל בחיי אדם וגם מחיר כלכלי, מה ההבדל? ההבדל הוא שבמלחמות קודמות הייתה לזה התחלה וסוף. גם מלחמת יום הכיפורים, היא ארכה 19 יום עד להפסקת האש. היום אנחנו בשבעה חודשים של מלחמה והמחירים שאנחנו משלמים הם עצומים ולא רואים את הסוף. היכולת של החברה הישראלית לשאת במאמץ כזה היא גבוהה, אבל היא לא אינסופית. הממשלה מתנהלת כאילו זה איזה מאגר אינסופי".