יש להם מאץ': הרכישות והמיזוגים במשק עולים חרף המשברים הכלכליים והגיאופוליטיים

משבר ההפיכה המשפטית, מלחמת חרבות ברזל, המלחמה בצפון שעוד לא החלה, ומשבר כלכלי שמאיים גם על שווקי העולם — כל אלה הם לא החומר שממנו עשויות התקופות הטובות בעולם העסקים. ובכל זאת, ולמרות כל הנזכר לעיל, בזמן האחרון ניכרת תנועה מעניינת של עסקאות קנייה ומכירה ומיזוגי חברות דווקא מבעלי חברות ומפעלים מבוססים בישראל, למרות המצב.

ד"ר פרייז מסביר את המגמה גם בהשפעתם של גורמים נוספים שמעיקים על השוק: “הריבית הגבוהה, המלחמה, החשש מהמצב הגיאופוליטי של ישראל, אולי מיתון עתידי או האטה כלכלית. ולמרות זאת, אנחנו כן רואים יותר עסקאות של מיזוגים ורכישות ברבעון האחרון".

פרייז מבקש להבדיל בין ענף ההייטק “שהוא ענף בתוך עצמו”, לבין העסקים המסורתיים. “כמו כן, יש להבדיל בין המשקיעים והקונים הזרים לבין אלה הישראלים. בזמן שבענף ההייטק אנחנו רואים יותר את המשקיעים והקונים הזרים, בתעשייה המסורתית בעת האחרונה ישנה פחות פעילות של משקיעים או קונים זרים. עסקאות עם ישראלים יותר קל לעשות מכיוון שהם מכירים את השוק, הם חוו מלחמות והאטות כלכליות, וחלקם רואים את המצב הזה כהזדמנות גם בתעשיות המסורתיות".

מכירה של חברות ותיקות היא החלטה לא פשוטה העומדת בפני דור המייסדים. מעורבות בה אמוציות רבות, פסיכולוגיה ובעיקר מחשבות מי יקבל את הכסף, מה עושים עם העובדים ואיך ממשיכים כשמי שמוכר את מפעל חייו שעמל עליו 30 או 40 שנה, לקרן פרייבט אקוויטי, פתאום מאבד את מעמדו כמנכ”ל וכבעל השליטה.

“אדם שאביו בנה חברה לפני 40 שנה וכל בוקר הלך לעבודה למשהו שהוא שלו, צריך להתמודד עם דילמה לא פשוטה”, מסביר עו”ד נמרוד רוזנבלום, שותף וראש מחלקת תאגידים, מיזוגים ורכישות במשרד אפשטיין רוזנבלום מעוז (ERM). “ישנן כמובן הדילמות העסקיות הרגילות שצריך להתמודד איתן, אבל בעיקר מה עושים אחרי הרכישה. כשמתבצעת רכישה של חברה ישראלית על ידי חברה בינלאומית, צריך לשאול את השאלה היכן תישאר החברה? זה קרה עם כתר פלסטיק, שנרכשה לפני כשבע שנים על ידי קרן פרייבט אקוויטי, ובתקנון שלה נכתב שהיא ממשיכה להיות מנוהלת מישראל. אלו דברים שצריך לשים לב אליהם. אחד הדברים שהרוכשים חייבים להבין היא שלפעמים חלק מהקסם של החברה היא הישראליות. ראינו את זה הרבה פעמים כשחברה בינלאומית מתחילה להחליף את כל הצוות ואופי הניהול, לפעמים זה יכול לפגוע מאוד בעסק”.

בניגוד לקרנות הון סיכון שמשקיעות בדרך כלל בחברות סטארט־אפ והייטק צעירות וכביכול “מסוכנות”, אבל עם פוטנציאל רווח עצום, ההשקעה בפרייבט אקוויטי נעשית במודל קצת אחר, שמדבר על קנייה של חברה והסכמה שתוך כמה שנים תהיה השבחה שלה - ואז מכירה נוספת. “כאן אתה חייב כל הזמן להתקדם, כשאתה מחזיק חברה פרטית שמכניסה דיווידנד טוב, יש פחות צורך בכל שנה להתייעל”.

רוזנבלום מסביר שהכיוון בהשקעות פרייבט אקוויטי הוא לקחת חברות בדרך כלל משפחתיות, שמכניסות כסף ותפקיד הקרן הוא לעזור להן להגיע לשלב הבא. “המטרה היא לקחת אותן לשווקים חדשים, לשנות את המודל, לעבור איזושהי התייעלות. הרבה חברות שמשפחה החזיקה אותן כמה עשורים זקוקים לעתים לקרן שתעזור להם להגיע לשלב הבא. אם אין מי שייקח את החברה לעתים עדיף למכור או להחליף משקיע גדול על מנת שהוא יוכל להוביל את החברה”.

מקטינים סיכון

“המלחמה המתמשכת בישראל עברה למציאות חדשה שמחייבת חברות ישראליות שיש להן את היכולת והאפשרות לשקול אסטרטגיות תמיכה חדשות ולהקטין את התלות בשוק המקומי”, אומרת הילית בן צבי קורן, מנכ”ל ובעלים של חברת הד־און מקבוצת Translink, המתמחה בצמיחה עסקית, מיזוגים ורכישות. “אני רואה הרבה חברות גדולות ומבוססות שפונות לפזר את ההשקעות שלהם ופונות החוצה גם לקנייה. המהלך הזה מציע למעשה פתרון יעיל גם להרחבת הפעילות שלהם להפחית את הסיכונים הגיאופוליטיים, והם עושים את זה באמצעותנו על ידי זיהוי הזדמנויות בשווקים שונים, תוך תכנון מוקפד וניהול נכון של התהליך. הרכישה וההתאמה של התרבות הארגונית לחברות שיכולה להיות התאמה אליהן”.

כאמור, המלחמה אינה מעצור עבור העסקאות הללו ולראיה מספר עסקאות שדווחו בשנת 2024, בין היתר: קרן פורטיסימו שרכשה את השליטה בסלקום, האחים שלומי ויוסי אמיר שרכשו 24.9% משופרסל, פנגו שרכשה את גט טקסי, קבוצת מילגם, הפניקס וליימן שליסל, שרכשה את הדואר מהמדינה, קרן ההשקעות לגאסי שרכשה את קבוצת המשביר לחקלאי מקרן הפרייבט אקוויטי סקיי, ועוד.

מה היתרון במהלכים הללו? בן צבי קורן מסבירה כי הדבר מפחית סיכונים ומאפשר לחברות הקונות והנרכשות להרוויח. “בנוסף להקטנת הסיכון בעקבות מצב גיאופוליטי, זה מאפשר להרחיב את בסיס הלקוחות, פיתוח נוכחות מקומית. כשאתה רוכש חברה לחו”ל מאפשר לחברה הישראלית גישה לטכנולוגיות חדשות, מחקר ופיתוח מתקדם. כוח אדם מקצועי ואיכותי ומשאבים נוספים שחלקם לא זמינים להם בשוק המקומי. וזה יכול לסייע לחברות לשפר את המוצרים והשירותים שלהן ולהגביר את היתרון היצירתי שלהן. המגמה השנייה שאני רואה היא בעלי החברות שהגיעו לגיל 60 פלוס, בני דור הבייבי בומרס שאין להם דור המשך ומעוניינים לשנות סגנון חיים”.

“אני רואה את ההתאוששות ורואה שאנחנו בכיוון הנכון”, מסכם זיו פרייז, שמוסיף כי הכל תלוי במה יקרה פה. “הישראלים כרגע ממשיכים בפעילות וקונים חברות בישראל. אתה רואה גם ישראלים שיוצאים יותר ויותר החוצה. מפעלים ישראלים שרוצים לחזק או לגוון את הפעילות שלהם, אני רואה שהם עושים יותר עסקאות בחו”ל במפעלים בחו”ל. זה מעורר את התהייה מבחינת המשקיע הזר וזה אחד השיקולים שהוא שוקל. לפני ארבע שנים הוא לא שקל את המצב הגיאופוליטי בישראל, האם זה ממש מבריח אותו? לא בהכרח אנחנו עדיין רואים את המשקיעים הזרים פועלים פה, אבל לפעמים זה מאט את העסקה”.